שארם א-שייח'
 | |
| ים סוף והאי טיראן ממלון שרתון שארם | |
| מדינה |
 מצרים |
|---|---|
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 73,000[1] (2015) |
| קואורדינטות | 27°57′N 34°22′E / 27.95°N 34.37°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
שארם א-שייח' (בערבית: شرم الشيخ, תעתיק מדויק: שרם אלשיח') היא עיר מצרית בדרום חצי-האי סיני, לחוף מפרץ אילת. בימי השלטון הישראלי היה במקום יישוב ישראלי בשם אופירה. שארם א-שייח' שוכנת סמוך למצרי טיראן, ולכן הייתה חלק מנושא חסימתם שהוביל לפרוץ מלחמת ששת הימים.
נשיא מצרים מחזיק ארמון בעיר, ומדי פעם הוא מארח בו מנהיגים זרים וועידות בינלאומיות (כגון הוועידה נגד הטרור ב-1996).
בעיר מתגוררים 35,000 תושבים.
היסטוריה
בעבר הייתה שארם א-שייח' כפר דייגים, מאוחר יותר הייתה לנמל חשוב ולבסיס של הצי המצרי. המקום נכבש על ידי צה"ל בנובמבר 1956, במסגרת מבצע קדש. עם נסיגת צה"ל מחצי האי סיני בינואר 1957 הוחזרה גם שארם א-שייח' לשליטת מצרים.
המקום נכבש שנית על ידי צה"ל בשנת 1967, במסגרת מלחמת ששת הימים. ראשון הגיע למקום כוח של חיל הים הישראלי, שיצא מאילת בפיקודו של אל"ם אברהם בוצר, והשתלט על שארם א-שייח' ללא קרב, לאחר שהמקום ננטש על ידי המצרים.
בימי השלטון הישראלי כללה שארם א-שייח' רצועת החוף מראס נצרני בצפון עד ראס מוחמד בדרום. במקום הוקמו בסיסי צה"ל אחדים: שדה אופיר- בסיס חיל האוויר הישראלי (כנף 29), ששימש גם כשדה תעופה אזרחי, בסיס חיל הים הישראלי שכלל יחידה של שייטת 13, וכן יישוב בשם אופירה. על אחיזת צה"ל במקום אמר שר הביטחון, משה דיין, "טוב שארם א-שייח' בלי שלום מאשר שלום בלי שארם א-שייח'".
במלחמת יום הכיפורים נמנה אזור שארם א-שייח' עם הראשונים שהותקפו על ידי המצרים. מיד עם פרוץ המלחמה (יום שבת, 6 באוקטובר, בשעה 2 בצהריים) נערך בזירת שארם א-שייח' במקום קרב האוויר הראשון במלחמת יום הכיפורים. בהמשך אותו יום הותקפה יב"א 528 שבהר צפרא, ונעשה ניסיון מצרי לכיבוש החוף בשארם א-שייח'.
מבצע יונתן לחילוץ בני הערובה שנחטפו לאנטבה החל ב-3 ביולי 1976 עם המראתם משארם א-שייח' של ארבעה מטוסי הרקולס של חיל האוויר שהובילו את כוח החילוץ ונועדו להוביל חזרה את החטופים.
ב-25 באפריל 1982, במסגרת השלב האחרון של הנסיגה מסיני, על פי הסכם השלום עם מצרים, הוחזרה שארם א-שייח' לשליטת מצרים. להבדיל מיישובי חבל ימית, יישובי מפרץ אילת ובכללם אופירה לא נהרסו לקראת הנסיגה, והבתים ותשתיות היישוב נרכשו על ידי המצרים. אחרי הנסיגה היישוב הנטוש יושב מחדש, והורחב לממדי העיר הנוכחית.
העיר סבלה מספר אסונות בשנים האחרונות. ב-3 בינואר 2004 התרסק מטוס לים סוף זמן קצר לאחר המראתו מנמל התעופה של שארם א-שייח'. בהתרסקות זו נהרגו 135 נוסעי המטוס ו-13 אנשי הצוות. ב-23 ביולי 2005 נערכה בשארם א-שייח' מתקפת טרור שבמהלכה התפוצצו שתי מכוניות תופת ומזוודת נפץ. במתקפת טרור זו נמנו כ-90 הרוגים וכ-200 פצועים ובהם ישראליים.
מבחינה תיירותית, אזרחי ישראל היהודים מגיעים פחות אל שארם א שייח' ומעדיפים לנפוש במתחמי הבקתות (חושות) הקרובים יותר לאילת. עם זאת העיר מהווה מוקד משיכה לערבים ישראליים ולתיירות מאירופה, בין השאר בשל מחירי הלינה הזולים. מאז שרשרת הפיגועים בסיני בשנים 2004-2006, התמעטה תנועת התיירות הישראלית לעיר כמו גם לשאר חלקי סיני.
תיירות
שארם א שייח' מהווה כיום מוקד משיכה לתיירים מכל העולם. כבר בתקופת השליטה הישראלית נבנו במפרץ נעמה, הסמוך לעיר, מלון ואכסניה והוקמה טיילת. מאז הנסיגה הישראלית וחזרתה של העיר לשליטה מצרית, הושקע רבות בפיתוח העיר כמרכז תיירות. כיום קיימים בשארם עשרות בתי מלון ברמות שונות וכן מרכזי קניות תרבות ובילוי רבים המתפרסים על רצועת חוף של כעשרים קילומטר. בכך למעשה מהווה כיום שארם מעין ריביירה מצרית, אליה מגיעים תיירים בעיקר מאירופה. בנוסף, שארם מהווה מוקד מדיני במצרים, ורבים מן האירועים המדיניים שעורך המשטר המצרי, נערכים בה.
ראו גם
לקריאה נוספת
- המסע אל שארם א שייח, מאת אוריאל רינגולד, עם חטיבה תשע במערכת סיני, מעריב, תל אביב, 1966
- ניר מן, "הקרב על שארם א-שייח'" (לוי מן), במחנה, 4 בנובמבר 1992, עמ' 36–41
- מתיו טיג, סיני - חלום ושברו - מרירות המולידה טרור רוחשת בקרב שבטי הבדואים בחצי האי סיני, נשיונל ג'יאוגרפיק, גיליון 130, מארס 2009
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: שארם א-שייח' |
