נשיא מצרים
 | |
| איוש נוכחי | עבד אל-פתאח א-סיסי |
|---|---|
| תאריך כניסה לתפקיד | 8 ביוני 2014 |
| מעון | ארמון הליופוליוס, קהיר, מצרים |
| מושב המשרה | קהיר, מצרים |
| משך כהונה קצוב | 4 שנים |
| ייסוד המשרה | 18 ביוני 1953 |
| איוש ראשון | מוחמד נגיב |
נשיא הרפובליקה הערבית של מצרים (בערבית: رئيس جمهورية مصر العربية) הוא ראש המדינה של מצרים. על פי החוקה של מצרים, הנשיא הוא גם המפקד העליון של הכוחות המזוינים וראש הרשות המבצעת, ממשלת מצרים. הנשיא המצרי הראשון היה מוחמד נגיב, ממנהיגי מהפכת הקצינים החופשיים של 1952. הוא נכנס לתפקידו ב-18 ביוני 1953, באותו היום שבו מצרים הכריזה על עצמה כרפובליקה.
נשיא מצרים הרביעי היה חוסני מובארכ, שנכנס לתפקיד ב-14 באוקטובר 1981 והתפטר ב-11 בפברואר 2011. עד 2011 לא היו הגבלות חוקיות וחוקתיות על מספר הקדנציות (בנות שש השנים) שיכול הנשיא לכהן, אך לאחר האביב הערבי, הוטלה הגבלה של שתי כהונות ואורך הקדנציה קוצר לארבע שנים. עם זאת, ממשלו של עבד אל-פתאח א-סיסי תכנן להאריך מחדש את הקדנציה לשש שנים[1], דבר שיצא לפועל במשאל העם במצרים (2019). הארמון הנשיאותי הוא ארמון עבּדין בקהיר. בבחירות לנשיאות מצרים, שהתקיימו בחודשים מאי–יוני 2012, נבחר מוחמד מורסי לנשיא, והוא נכנס לתפקיד ב-30 ביוני 2012. ב-3 ביולי 2013 הודח מוחמד מורסי. בעקבות כך, מונה עדלי מנסור לנשיאה הזמני של המדינה עד לעריכת בחירות. בבחירות ניצח עבד אל-פתאח א-סיסי, וב-8 ביוני 2014 הושבע לתפקיד נשיא מצרים.
סמכויות
מאז התיקונים לחוקה ב-1981 הנשיא וראש ממשלת מצרים הם האנשים החזקים ביותר במדינה. אולם לנשיא סמכות למנות ולפטר כל פקיד ממשלתי ולמנות כל אדם שיחפוץ, לרבות אנשים מהמגזר הפרטי, שלא עבדו בשירות המדינה.
נשיאי מצרים המודרנית
|
| ערך זה הוא חלק מסדרת ממשל ופוליטיקה של מצרים |
|
| # | שם | תקופת כהונה | מפלגה | הערות | |
|---|---|---|---|---|---|
| התחלה | סיום | ||||
| 1 | מוחמד נגיב | 18 ביוני 1953 | 14 בנובמבר 1954 | צבא מצרים / סיעת השחרור | התפטר מתפקידו |
| 2 | גמאל עבד אל נאצר | 14 בנובמבר 1954 | 28 בספטמבר 1970 | סיעת השחרור, האיחוד הסוציאליסטי הערבי (נאצריזם) | היה נשיא רע"ם מ-1958 עד 1961 נפטר בעת כהונתו |
| 3 | אנואר סאדאת | 28 בספטמבר 1970 | 6 באוקטובר 1981 | האיחוד הסוציאליסטי הערבי, המפלגה הדמוקרטית הלאומית | נרצח בהתנקשות של פעילי הג'יהאד האסלאמי המצרי בפיקודו של חאליד איסלאמבולי |
| - | סופי אבו טאלב (ממלא מקום) |
6 באוקטובר 1981 | 14 באוקטובר 1981 | המפלגה הדמוקרטית הלאומית | |
| 4 | חוסני מובארכ | 14 באוקטובר 1981 | 11 בפברואר 2011 | המפלגה הדמוקרטית הלאומית | התפטר בעקבות הפגנות המוניות |
| - | מוחמד חוסיין טנטאווי (נשיא בפועל) |
11 בפברואר 2011 | 30 ביוני 2012 | צבא מצרים | התמנה לראש המדינה מתוקף תפקידו כיושב ראש המועצה העליונה של הצבא המצרי שקיבל לידיו את מושכות השלטון עם התפטרותו של מובארכ |
| 5 | מוחמד מורסי | 30 ביוני 2012 | 3 ביולי 2013 | מפלגת החופש והצדק | הודח על ידי צבא מצרים בעקבות גל המחאות במצרים (2013) |
| - | עדלי מנסור (נשיא זמני) |
4 ביולי 2013 | 8 ביוני 2014 | עצמאי | מנסור כיהן כנשיא בית המשפט החוקתי העליון כשנתמנה לנשיאהּ הזמני של המדינה בעקבות הדחתו של מורסי |
| 6 | עבד אל-פתאח א-סיסי | 8 ביוני 2014 | מכהן | עצמאי | |
ראו גם
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של נשיא מצרים
הערות שוליים
- ↑ The New Arab, Egypt's Sisi to extend presidential term to six years, https://english.alaraby.co.uk/, 2016-05-11 (באנגלית)
| שליטי מצרים המודרנית | ||
|---|---|---|
| שושלת מוחמד עלי | מוחמד עלי (1805–1848) • אבראהים פאשא (1848) • עבאס חלמי הראשון (1848–1854) • מוחמד סעיד פאשא (1854–1863) • אסמאעיל פאשא (1863–1879) • תאופיק פאשא (1879–1892) • עבאס חלמי השני (1892–1914) • חוסיין כאמל (1914–1917) • פואד הראשון (1917–1936) • פארוק (1936–1952) • פואד השני (1952–1953) | 
|
| נשיאי מצרים המודרנית | מוחמד נגיב (1952–1954) • גמאל עבד אל נאצר (1954–1970) • אנואר סאדאת (1970–1981) • חוסני מובארכ (1981–2011) • מוחמד חוסיין טנטאווי (שליט בפועל, 2011–2012) • מוחמד מורסי (2012–2013) • עדלי מנסור (נשיא זמני, 2013–2014) • עבד אל-פתאח א-סיסי (2014 ואילך) | |
נשיא מצרים37509730Q15618993