תחדיש
תחדיש (או בלועזית: נאולוגיזם) פירושו מילה חדשה, מטבע לשון חדש או משמעות חדשה למילה קיימת. החידושים הלשוניים עשויים להיזקף לזכות אדם מסוים, פרסום כלשהו ולעיתים לתקופה מסוימת. המונח "נאולוגיזם" הוטבע בשנת 1800, והיה בשימוש יחיד עד להופעת המילה "תחדיש" (שהיא עצמה תחדיש של הלל הרשושנים).
תחדישים בעברית מודרנית
היסטוריה
פעילות העשרת אוצר המילים התנהלה עוד בתקופת ההשכלה (גם בימי הביניים היו חידושי מילים). אנשי ההשכלה, נאמנים לסגנון המקראי שלהם, השתמשו בעיקר במילים מקראיות נדירות או לא מוכרות, בדרך כלל תוך שינוי המשמעות שלהן (למשל מכונה, ביקורת). הייתה נטייה לבחור מילה הקרובה בצלילה למילה הלועזית שביקשו לתרגמה לעברית. לעיתים אף נטבעו בדרך זו צירופים המחקים את צליליהן של מילים לועזיות ("דילוג רב" = טלגרף; "לו כמו תוף" = קטר, בצרפתית locomotive), אך חידושים מסוג זה כמעט שלא שרדו. שיטת חידוש נוספת הייתה תרגום של צירופי מילים מן השפות האירופיות כצורתן, למשל תפוח-אדמה, ספר-מילים (=מילון), מורה שעות (=שעון). עם תחילת הדיבור העברי הועדף חידוש מילים יחידות על פני צירופי מילים, בין אם על ידי שקילת שורשים ובין אם על ידי הוספת תחיליות או סופיות למילים קיימות (בינלאומי, קיבוצניק). מילים רבות נוצרו כהלחם של שתי מילים (רכבל, קרנף).
עם תחיית הלשון העברית
מראשית תחיית הלשון העברית מצטרפים לשפה העברית תחדישים רבים. בתחילת תהליך התחייה עמדו מצדדי התהליך בפני מחסור חמור בפעלים לתיאור פעולות ושמות חפצים מחיי היום-יום; כשביקש אליעזר בן יהודה מאשתו להכין תה, אמר לה: "קחי כך ועשי כך, והיי לי כך ואשתה".[1] את אוצר המילים המדולדל ניתן היה להשלים מן הרובד ההיסטורי של העברית, לעיתים תוך החלפת משמעות או גיוון בין משמעויותיהן של מילים שוות-משמעות מתקופות שונות (ילד - תינוק, ארוחה - סעודה), על ידי יבוא מילים מלשונות זרות או על ידי יצירת מילים חדשות באמצעות כלי גזירה שהיו קיימים בעברית או שהתחדשו.
פעילות חידושי המילים התנהלה הן על ידי יחידים והן על ידי ארגונים. מבין היחידים, המחדש הפורה ביותר היה בן יהודה עצמו. מלבדו חידשו מילים עוד אישים רבים, בהם יוסף קלאוזנר, חיים נחמן ביאליק, אברהם שלונסקי, יונתן רטוש ורבים נוספים. מבין הארגונים מוכר בעיקר ועד הלשון העברית, ואחריו נכנסה לנעליו, האקדמיה ללשון העברית.
בין מחדשי המילים היו ויכוחים רבים באשר לדרכי חידוש המילים. ויכוח אחד היה סביב שאילת מילים משפות אירופה. בן יהודה התנגד לכך וניסה להפוך את כל המילים הלועזיות לעבריות. בסופו של דבר גברה הגישה האחרת, ומילים בעלות צליל זר התאזרחו במספר רב בעברית הישראלית, תוך התאמה למערכת הפונולוגית העברית (אנציקלופדיה, אקטואלי). ויכוח אחר התקיים סביב שאילת שורשים וצורנים מן הערבית.
דוגמאות
בין חידושי האקדמיה ללשון העברית שנקלטו במידה זו או אחרת: קלטת ("קסטה"), עיצומים ("סנקציות"), הסעדה ("קייטרינג"), שדולה ("לובי"), מדגש ("מרקר") ומונית ("טקסי"). הצעות רבות אחרות, כגון "אימונית" (טרנינג), "גלגשת" (סקייטבורד) ו"מרשתת" (אינטרנט), לא נקלטו והציבור משתמש כמעט בלעדית במונח הלועזי. רבים מחידושי האקדמיה - כגון סוללה ("בטריה") - נקלטו והחליפו את המונחים הלועזיים רק כעבור שנים רבות מהתחדשותם.
לעיתים מתקבל חידוש מן הציבור הרחב, לפעמים גם במקום החידוש שהציעה האקדמיה. כך, למשל, המונח "ממעך" שהציעה האקדמיה, נדחה על ידי המונח הנפוץ בציבור "כותש שום" (האקדמיה אישרה את המונח המקובל בציבור והוא הופיע במילון מונחים לשימוש כללי, תשס"א). המונח פודקסט, שנבחר בשנת 2005 כמילת השנה על ידי מילון אוקספורד האמריקאי, הוא הלחם של שם מכשיר האייפוד של חברת אפל והמילה "ברודקסט": שידור. חידוש נוסף שנכנס מאנגלית היא המילה בלוג, שהיא צירוף של המילים ווב-לוג, יומן רשת.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: תחדיש |
- דורבנות, מילון חי לסלנג ותחדישי שפה בעברית.
- שירי לב-ארי, המלה ממטר עוררה סערה, באתר עכבר העיר, 17 באוקטובר 2008
הערות שוליים
- ^ Jack Fellman, 1973. Revival of a Classical Tongue: Elizer Ben Yehuda and the Modern Hebrew Language, p. 38