דויטשה בנק

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף Deutsche Bank)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


שגיאות פרמטריות בתבנית:חברה מסחרית

שימוש בפרמטרים מיושנים [ אנשי מפתח ]

דויטשה בנק
לוגו דויטשה בנק
נתונים כלליים
סוג חברה ציבורית
תקופת הפעילות 1870 – הווה (כ־154 שנים)
משרד ראשי "מגדלי התאומים של דויטשה בנק", טאונוסאנלגה 12, פרנקפורט, גרמניה
ענפי תעשייה בנקאות
אנשי מפתח יו"ר: ד"ר פול אכלייטנר
מנכ"ל: כריסטיאן סואינג
 
db.com
מגדלי התאומים של דויטשה בנק – מטה הבנק באזור הבנקאות של פרנקפורט, גרמניה.

דויטשה בנקאנגלית: Deutsche Bank AG; תרגום: "בנק גרמני") הוא תאגיד שירותים פיננסיים בינלאומי המבוסס בפרנקפורט, גרמניה. חטיבת בנקאות ההשקעות של התאגיד מבוססת בלונדון, אנגליה. הבנק מעסיק מעל ל-100,000 עובדים ב-74 מדינות, והוא בעל נוכחות גבוהה באירופה, אמריקה, אסיה-פסיפיק והשווקים המתעוררים.

עם נתח שוק של 21%, דויטשה בנק הוא סוחר המט"ח הגדול ביותר בעולם. לדויטשה בנק משרדים במרכזים פיננסיים משמעותיים לרבות ניו יורק, פרנקפורט, פריז, מוסקבה, אמסטרדם, דבלין, טורונטו, סאו פאולו, סינגפור, הונג קונג, טוקיו, סידני ומומבאי. מעבר לכך, הבנק משקיע בשווקים מתעוררים כגון המזרח התיכון, אמריקה הלטינית, מזרח ומרכז אירופה ואסיה-פסיפיק. הבנק מציע מוצרים ושירותים פיננסיים עבור לקוחות מסחריים ומוסדיים כמו גם ללקוחות פרטיים ועסקיים. שירותיו כוללים מכירות, מסחר ומחקר לגבי חוב והון; מיזוגים ורכישות; מוצרי ניהול סיכונים, כגון נגזרים, מימון תאגידי, ניהול עושר, בנקאות פרטית, ניהול קרנות השקעות ובנקאות עסקאות.

מנכ"ל הבנק ויו"ר מועצת המנהלים של הקבוצה, מאז 2002, הוא יוזף אקרמן. הוא הסכים בסוף שנת 2009 להמשיך בתפקיד מנכ"ל דויטשה בנק לשלוש שנים נוספות עד 2013. ב-26 ביולי 2011, יחד עם פרסום דוחות רווחי הרבעון השני, דיווח דויטשה בנק כי אנשו ג'אין, ראש חטיבת ההשקעות יחד עם יורגן פיטשן, ראש החטיבה הגרמנית, יחליפו את המנכ"ל יוזף אקרמן כמנכ"לים משותפים החל משנה הבאה. החלטה זו נבעה מחשש כי הבנק עלול לנטוש את שורשיו הגרמניים ולקחת יותר החלטות מסוכנות. דויטשה בנק רשום גם בבורסה לניירות ערך בפרנקפורט (FWB) וגם בבורסה לניירות ערך בניו יורק (NYSE).

היסטוריה

1870–1919

דויטשה בנק נוסד בגרמניה בשנת 1870 בברלין, כבנק המתמחה במסחר בינלאומי. תקנון הבנק אומץ ב-22 בינואר 1870, וב-10 במרץ 1870 העניקה לו הממשלה הפרוסית רישיון בנקאות. תקנון הבנק הדגיש במיוחד את העסקים הבינלאומיים של הבנק: "מטרת החברה היא לבצע עסקי בנקאות מכל הסוגים, ובפרט לקדם ולסייע לקשרי המסחר בין גרמניה, לבין מדינות אחרות באירופה ושווקים מעבר לים". סניפיו הראשונים של הבנק בתוך גרמניה נחנכו ב-1871 ו-1872 בברמן והמבורג. התרחבות הבנק אל מעבר לים באה זמן קצר לאחר מכן, בשנגחאי (1872) ולונדון (1873). כבר בשלב מוקדם זה, הבנק תכנן קדימה, בעשיית השקעות שונות בצפון ודרום אמריקה, אסיה וטורקיה. העשורים הראשונים של הבנק אופיינו בהתרחבות מואצת של פעילותו. הבנק לקח תפקיד מפתח בהתפתחות תעשיית הנדסת החשמל של גרמניה, אך הייתה לו גם דריסת רגל בתחומי הברזל והפלדה. בסיסו היציב של הבנק בגרמניה אפשר לו לממן בבטחה את עסקיו מחוץ לגבולות גרמניה, אשר לעיתים העסיקו את הבנק למשך שנים, כגון במעורבותו בהקמת מסילת הברזל ברלין-בגדאד.

1933–1945

לאחר עלייתו לשלטון של אדולף היטלר, וכינון הרייך השלישי, פיטר דויטשה בנק את שלושת חברי מועצת המנהלים היהודיים שלו בשנת 1933. בשנים העוקבות לקח דויטשה בנק חלק באריזציה של עסקים בבעלות יהודית: לפי ההיסטוריונים של הבנק, הבנק היה מעורב ב-363 החרמות שכאלו עד לשנת 1938. במהלך המלחמה, השתלט דויטשה בנק על בנקים אחרים שנפלו לידי השליטה הגרמנית בזמן ההחזקה במדינות מזרח אירופה. דויטשה בנק סיפק שירותי בנקאות לגסטפו, וכמו כן הלווה את הכספים ששימשו לבניית מחנה הריכוז וההשמדה אושוויץ ואת מתקני אי גה פארבן בקרבתו. דויטשה בנק פרסם ברבים את מעורבותו בהקמת אושוויץ רק בפברואר 1999. בדצמבר 1999 הקימו דויטשה בנק, יחד עם חברות גרמניות מובילות נוספות, ומימנו קרן פיצויים בסך 5.2 מיליארד דולר אמריקני בעקבות תביעות שהגישו ניצולי שואה. ההיסטוריה של הבנק במהלך מלחמת העולם השנייה תועדה על ידי היסטוריונים עצמאיים אשר מינה הבנק בעצמו.

לאחר מלחמת העולם השנייה

בעקבות תבוסתה של גרמניה במלחמת העולם השנייה, הורו רשויות בעלות הברית בשנת 1948 על פירוקו של דויטשה בנק לעשרה בנקים אזוריים. עשרת הבנקים האלה אוחדו מאוחר יותר לשלושה בנקים עיקריים בשנת 1952, ובשנת 1957, תשע שנים בלבד לאחר פירוק הבנק המקורי, מוזגו שלושת הבנקים הנותרים ויצרו את דויטשה בנק הנוכחי, המבוסס בפרנקפורט. באוקטובר 2001, נרשם דויטשה בנק לראשונה בבורסה לניירות ערך בניו יורק (NYSE). זהו היה הרישום הראשון ב-NYSE לאחר הפסקת הפעילות בשל פיגועי 11 בספטמבר.

בין השנים 2001 ו-2007 היה הבנק מעורב בפעילות ריגול סמויה כנגד מבקריו[דרוש מקור]. הבנק הודה בצעדים שנקטה מחלקת האבטחה שלו, אך תיאר אותם כ"מבודדים". במאי 2009 יידע דויטשה בנק את הציבור כי הנהלתו למדה על הפרות אפשריות של תקנון הבנק ושל החוק בשנים קודמות, יידע את כל המעורבים והביע את התנצלותו. הרגולטור הגרמני, BaFin, מצא פגמים בהתנהלות מחלקת האבטחה של הבנק, אך לא מצא עדויות להתנהלות שהייתה בלתי הולמת באופן שיטתי.

המשבר הכלכלי העולמי (2008)

דויטשה בנק היה אחד מהמעורבים העיקריים בפעילות בשוק ההתחייבויות הנערבות (CDO) במהלך בועת הנדל"ן של 2004–2008. וועידת הסנאט האמריקאי לבחינת המשבר הכלכלי ראתה בדויטשה בנק דוגמה בולטת למעורבותם של בנקאי ההשקעות ביצירת בועת המשכנתאות, שוק ה-CDO, מחנק האשראי והמיתון. הוא סיכם את חוות דעתו בכך שציין שגם כאשר השווקים קרסו בשנת 2007, והסוחר המוביל של הבנק בתחום ה-CDO הבינלאומי בז לשוקי ה-CDO והימר נגדם, המשיך דויטשה בנק לייצר באופן מואץ מוצרי CDO רעים עבור משקיעים. על אף כל זאת, נותר באותה העת הבנק הגדול ביותר בעולם.

יחסים עם ישראל ויהודים

בשנת 1999 הגישה מועצת הקהילה היהודית האורתודוקסית בבית משפט בניו יורק תובענה ייצוגית בשם ניצולי השואה נגד דויטשה בנק על מימון בניית מחנה ההשמדה אושוויץ ותמיכה כלכלית במשטר הנאצי[1]. בפברואר 2014 הכריז דויטשה בנק על השקעה בבנק הפועלים כ"השקעה לא מוסרית" בשל פעילותו בהתנחלויות. בכך אימץ רשימה שהרכיב מכון מחקר עצמאי בדנמרק בשם "מוסד המחקר הדני הלאומי", שהחריג כ-16 חברות שאינן ראויות מבחינה מוסרית להשקעה. שאר החברות לצד בנק הפועלים הינן חברות הקשורות לייצור נשק גרעיני ומיקוש[2].

בשנת 2011 חשף אחד מעובדיו הבכירים לשעבר של הבנק, ד"ר אחיקם בן ארצי (אחיין של שרה נתניהו) שהבנק הסתיר מידע מבעלי המניות על הסיכונים שבהשקעות ב-cdo גם אחרי פרוץ המשבר. הוא מסר מידע מרשיע לרשות האמריקאית לניירות ערך וזאת הרשיעה את הבנק. על פי החוק האמריקאי, חושף שחיתויות זכאי ל-15% מהכסף המוחרם, אך בן ארצי סירב לקבל את הפרס באומרו שהוא לא יכול לעשות רווח מהפסדם של מיליוני לקוחות[3]

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דויטשה בנק בוויקישיתוף

הערות שוליים

Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0