יהדות

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
לוגו המכלול לאתר.png
בערך זה חסרה אספקלריה תורנית. המידע המצוי בערך זה כתוב מנקודת מבט של חול ללא אספקלריה תורנית מספקת.
אנא אל תסירו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

יַהֲדוּת הוא מונח המתייחס למכלול המאפיינים של היהודים, הכולל את "רצף המסורת וההמשכיות הדתית, התרבותית והמשפטית הקולקטיבית של היהודים"[1], המונים כיום כ־15.2 מיליון נפש[2], שהם כ־0.2% מאוכלוסיית העולם, שהתפתחו בקרב עם ישראל החל מיציאת מצרים בשנת ב'תמ"ט.

במובן מצומצם, מתייחס המונח "יהדות" לדת היהודית, אמונתם של היהודים, הכוללת את הדעות, ההשקפות וההנהגות שמקורן בתורה שבכתב ושבעל פה, שבהן מתבטאת הייחודיות והמהות של העם היהודי ושל היהודים, ומהן נובעת זיקת היהודים לארץ ישראל וללשון הקודש. דת זו, נמסרת מדור לדור החל מיציאת מצרים ומעמד הר סיני, בה ניתנה התורה. זוהי דת אברהמית ואתנית, שמיסודותיה הם מונותאיזם (ייחוד השם), אמיתות התורה שבכתב ושבעל פה ונצחיותם ובחירת עם ישראל; עם זאת, היהדות היא גם דת הלכה (אורתופרקטית), המבוססת על מערכת של מצוות מעשיות. דת זו השפיעה עמוקות, להבדיל, על ראשית הנצרות והאסלאם, אולם בניגוד לשתי האחרונות היא אינה דת מיסיונרית. לעיתים מתייחס המונח "יהדות" לעם היהודי ללא קשר ישיר לדתו.

התרבות היהודית כוללת כמה שפות ייחודיות (עברית, יידיש, לאדינו, ערבית יהודית וארמית) שבכל אחת מהן נוצרה ספרות ענפה, וכן מערכות של התנהגויות ומוסכמות חברתיות.

חלקים מהציונות, מגדירים את מהות העם היהודי בצורה מסולפת, כלאום המנותק ממערכת התורה והמצוות; הציונות שאבה השראה מהזיקה המסורתית היהודית לארץ ישראל וכן מהלאומיות האירופאית המודרנית ומגדירה את מדינת ישראל, אשר קמה על בסיס הרעיון הציוני, כמדינת הלאום של העם היהודי.

מקור השם

השם "יהדות" ניתן לדת של יוצאי ממלכת יהודה שכונו "יהודים". במקרא ניתן התואר "יהודים" לכל תושבי ממלכת יהודה הקרויה כן[3] על שם מוצא תושבי הממלכה, יהודה בן יעקב וגוליה נקראו בבבל "יהודים" או "יהוד" בארמית[4]. שפתם של תושבי הממלכה קרויה "יהודית"[5].

בספרות חז"ל נמצא ביטוי הקדום במקורו: "דת יהודים"[6] אשר מובנו מתייחס שם לחוקי ההלכה[7]. ואולם המונח "יהדות" במובנו הרחב, כמתאר את מכלול עולמו והווייתו של האדם היהודי, אינו מצוי בדברי חז"ל, והוא נדיר מאוד בספרות התורנית שלפני העת החדשה[8][9] מונח זה מופיע בשפה היוונית (‎᾿Ιουδαϊσμός; "יודאיסמוס") בספרות היהודית-ההלניסטית, בספר מקבים ב,[10][8] (כמו גם המונח "הלניסטים" ככינוי ליהודים המאמצים זהות יוונית המופיע אף הוא לראשונה בחיבור זה)[11]. המונח מופיע לאחר מכן גם בספר מקבים ד[12], בברית החדשה[13] ובכתובות אפיגראפיות[14]. נראה שהראשון להשתמש במונח באופן שיטתי (קודם היה נדיר מאוד ובהקשר שאינו חד-משמעי) היה אב הכנסיה טרטוליאנוס בראשית המאה השלישית. הוא עשה זאת כמעין שם גנאי, מאחר שנזקק לתואר להגדיר בו את היהודים לאחר שנדחו, לשיטתו, מעם ישראל הנבחר שהמשיך בכנסיה, והוסיפו להתקיים כמעין "קליפה מנוונת" ללא מקדש וקרבנות, במצב של "מרד נגד הא-ל"[15]. במאות ה-18 וה-19 החל המונח "יהדות" לשמש לראשונה בפי יהודים, בהשאלה מגרמנית. מייסדי "חכמת ישראל" כינו את מושא עבודתם Judenthum, והביטוי תורגם לעברית וליידיש במזרח אירופה. המילה נעשתה רווחת בקרב כל החוגים[16], כשהיא מחליפה מונחים כמו "עם ישראל" ו"תורה".

אירועים מכוננים במסורת היהודית


Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – תנ"ך, שבטי ישראל, היסטוריה של עם ישראל

התורה

יסוד היהדות טמון במהפכתו המונותאיסטית של אברהם אבינו, לאחר חטאי הדורות הראשונים - דור המבול ודור הפלגה, בשנת א'תתקמ"ח (1811 לפנה"ס), אשר עלה לארץ ישראל מאור כשדים בעקבות ציווי ה'. אברהם הוא גם הראשון שנצטווה לקיים ברית מילה, שהפכה למצווה מרכזית הנהוגה עד היום. בסוף תקופת האבות גלו בני ישראל 210 שנה בארץ מצרים, ולאחר מכן נערכה יציאת מצרים בהנהגת משה רבינו, על ידי ה'. בהר סיני נתן ה' את התורה לעם, ולאחר 40 שנות נדודים במדבר נכבשה ארץ כנען והתנחלו בה.

התקופה הישראלית

לאחר כיבוש הארץ, התיישבו בני ישראל בארץ ישראל במשך כמה מאות שנים ללא ממלכה, וללא הנהגה מסודרת. תקופה זו נקראת תקופת השופטים - על שם השופטים (המנהיגים) שעמדו והנהיגו את העם לאחר ששועבד לעמי האזור והלך בדרכיהם. לאחר תקופה של כ-390 שנה הוקמה בארץ ישראל ממלכת ישראל המאוחדת על ידי שמואל הנביא, שמשח למלך את שאול. לאחר מות שאול ובניו במלחמה, התחלפה שושלת המלוכה והועברה לדוד המלך, ומשם החלה שושלת בית דוד. לאחר מכן מלך על ישראל בנו של דוד - שלמה המלך שהקים בירושלים את בית המקדש הראשון, שהיה למרכז הרוחני והלאומי היהודי. לאחר מותו של שלמה, התפצלה הממלכה לממלכת יהודה וממלכת ישראל.

בשנת ג'של"ח (422 לפנה"ס)), נחרב בית המקדש הראשון ורבים מתושבי ממלכת יהודה הוגלו לבבל. חלק מהגולים שבו לארץ ישראל כעבור 52 שנה בעקבות הכרזת כורש, מייסד האימפריה הפרסית. כעבור עוד 18 שנה חזרו חלק נוסף מהגולים והקימו את בית המקדש השני. ממלכת ישראל נחרבה בשנת 722 לפנה"ס בידי האימפריה האשורית. משלב זה, החלו בני עם ישראל להקרא בשם יהודים, והסיבה לכך עודנה שנויה במחלוקת[דרוש מקור]. יש משערים[דרוש מקור], שמקור הכינוי בבני שבט יהודה, שהיוו רוב באוכלוסיית הממלכה.

תקופת הגלות

גלות שנייה וממושכת, שנמשכת עד היום הזה, החלה לאחר כיבוש ארץ ישראל בידי האימפריה הרומית. תחילת הגלות מתוארכת לזמן חורבן בית המקדש השני בשנת 70. כבר קודם לכן שועבדו היהודים לנציבי רומא, והאסון הגדול הבא פקד את היישוב היהודי בארץ שישים שנה לאחר החורבן, בעקבות מרד בר כוכבא. לאחר מכן התפזרו היהודים בכל קצוות תבל, והמשיכו לשמור על קשר באמצעות אגרות ושליחים אשר תיעדו והעלו את רישומיהם ודברי התורה שלמדו, על הכתב. בעת החדשה, החלה עליה לארץ של גופים שונים, וההתיישבות התחילה להתמסד. לאחר מלחמת העולם השנייה תנועת הציונות הקימה את מדינת ישראל.

האמונה היהודית

יסוד הדת היהודית הוא האמונה בא-ל אחד ויחיד

עיקרי האמונה

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – עיקרי האמונה

היהדות מדגישה בעיקר את החיובים המעשיים, אך עדיין ישנם עיקרי אמונה שנוסחו מספר פעמים על ידי גדולי הדורות. המפורסמת ביותר היא רשימתו של הרמב"ם הכוללת שלושה עשר עיקרים; האמונה בא-ל אחד, האמונה בהיותו מופשט ולא גשמי, האמונה בנבואה והאמונה באמיתותה ובעליונותה הנבואית של תורת משה. עיקרים נוספים הן האמונות במשיח, בעולם הבא ובתחיית המתים.

אחד הביטויים המזוהים ביותר עם האמונה היהודית, ביטוי שהוא פסוק בתורה, הוא "שמע ישראל, ה' אלוקינו, ה' אחד"[17]. יהודים השתמשו במשפט זה כביטוי לאמונה הבא-ל אחד, כאמצעי לזיהוי בפני יהודים אחרים, והשמיעו אותו כאות לדבקותם בה', ואף בעת מוות על קידוש השם.

על אף חשיבותם של עיקרי האמונה, כדי להתגייר דרושה קבלת מצוות מלאה, בנוסף למצוות מעשיות: מילה (לגברים) וטבילה.

בריאת העולם

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – בריאת העולם

בספר בראשית מתוארת בריאת העולם בשישה ימים[18]. בנוסף להם מתואר יום שביעי שבו שבת ה' ממלאכתו. מניין השנים בלוח העברי מתחילה בשנת בריאת העולם (שנה קודם בריאת אדם הראשון) לפי הדעה המקובלת, שנסמכת על חשבון המופיע בספר סדר עולם. השנים נמנות בספרות עבריות, ולפיכך שנת ה'תשפ"ג היא השנה ה-5783 לבריאת העולם, על-פי החשבון הנ"ל (האות ה' שלפני הגרש מונה אלפים).

בספר בראשית מתואר, שהאדם נברא אחרון ביום השישי, ככתר הבריאה במושלמותו ובתבונתו (בצלם אלקים) ולאחר בריאתו היה יום השביעי יום מנוחה (יום השבת). לאחר חטא עץ הדעת גורש האדם מגן עדן, וכך התחילה שושלת האדם.

על פי חלק מהראשונים, כגון הרמב"ם וחכמי הקבלה[דרוש מקור: בעניין הקבלה], סיפור גן העדן הוא משל אלגורי-סימבולי הנכלל בסוד "מעשה בראשית", ואין להבינו כפשוטו[19].

ההלכה היהודית

בתי מזוזה מעץ
תשמישי קדושה יהודיים: שופר, יד (המצביע לקריאת התורה) חמישה חומשי תורה, תנ"ך, זוג פמוטים לנרות שבת ויום טוב, קופסה של אתרוג, נטלה (קנקן לנטילת ידיים)
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הלכה

התורה שבכתב המחולקת לחמשה חלקים המכונים "חומשים", וביחד "חמשה חומשי תורה", והתורה שבעל פה - המשנה והתלמוד, כוללות את ההוראות ההלכתיות של היהדות - המצוות. עיקר ספרות הקודש היא דיון ופירוש של המצוות. אחרי חתימת התלמוד נכתבו ספרי הלכה הכוללים הלכות ומנהגים בלבד (שלא כמו התלמוד עצמו הכולל גם " אגדתות" - דהיינו סיפורים ועוד דברים שאינם נוגעים להלכה) כמו "ספר הלכות גדולות" שנכתב בתקופת הגאונים, וספרי ההלכה הידועים שנכתבו בתקופת הראשונים, ספרי הרי"ף, ספר "משנה תורה" להרמב"ם, "פסקי הרא"ש", וספרו הנודע של בנו ר' יעקב "בעל הטורים" שדעות כולם מסתמכות על דברי התלמוד ומחלוקותיהם על פרטי ההלכות נוצרו עקב פירושים שונים בו.

בהיעדר מלך או נביא (הנבואה פסקה בימי בית שני), המנהיג היהודי הוא הרב, האחראי על ניהול הקהילה, על הנהגתה הרוחנית ועל פסיקת הלכה. קיים גם משפט דתי[דרושה הבהרה], בנושאי אישות, גיור וממונות. בזמן קיום הסנהדרין הייתה לו סמכות חוקית גם בנושאי פלילים.

חז"ל מנו בתורה תרי"ג (613) מצוות, המחולקות לרמ"ח (248) מצוות "עשה" ושס"ה (365) מצוות "לא-תעשה". בימי הביניים נעשו חלוקות של המצוות. ישנה חלוקה רוחבית נוספת, בין מצוות שבין אדם לחברו ומצוות שבין אדם למקום.

תפילה ובית הכנסת

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – תפילה, בית כנסת

בית התפילה היהודי נקרא בית כנסת. מתפללים בו את שלוש התפילות היומיומיות (שחרית, מנחה ומעריב). בשבתות ובחגים מותאם חלק מנוסח התפילה לעניינו של היום ונוספת תפילת מוסף. ביום כיפור ישנה גם תפילה חמישית, תפילת נעילה. בימי שני וחמישי, בשבתות ובמועדים קוראים בתורה. בית הכנסת נקרא בשם "מקדש מעט", על שם בית המקדש שעד חורבנו היווה מרכז רוחני לעם ישראל.

גיור

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – גיור

על אף שהיהדות אינה דת מיסיונרית, אנשים שאינם יהודים יכולים להצטרף אליה לאחר שעברו תהליך של גיור ולאחר שהצהירו כי הם מקבלים על עצמם את עול המצוות וכי רצונם להצטרף לאומה היהודית.

היהדות רואה גם במי שאיננו יהודי בעל תפקיד רוחני בעולם, ובעקבות כך מוטלת על כל מי שאיננו יהודי החובה לקיים שבע מצוות המכונות "שבע מצוות בני נח" (בהן האיסור לעבוד עבודה זרה מצוות ש"בין אדם לחברו", ועוד).

היהדות רואה בעם ישראל קולקטיב מוחלט, "כלל ישראל", כפי שמדגישה התורה את המטרה "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש" (שמות י"ט ו), שהשתייכות לו מכתיבה את חובות האדם בתחום הפוליטי, האישי ועוד. לצד חברות מכוח מוצא, יכול באופן תאורטי כל אדם להתגייר ולהתקבל לתוך עם ישראל. דוגמה חשובה למקרה של גיור נמצא במגילת רות בו מתואר המעבר הכפול שעושה רות באומרה לנעמי: "עמך עמי ואלקיך אלקי".

מאפייני התרבות היהודית

ספר תורה כתוב על קלף, הספר הקדוש ביותר ביהדות.

ספרי הקודש

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ספרות תורנית

ביהדות יש כמה כתבי קודש עיקריים הנחשבים לבסיסה הדתי:

התורה. חמשת חומשי התורה נכתבו מפי הקב"ה על ידי משה (בעוד שהנביאים והכתובים ביתר התנ"ך נכתבו באמצעות נבואה או רוח הקודש על ידי בני אדם שונים)[20]. התורה מכילה את דברי ה' שניתנו בסיני, המהווים את החוק המחייב לעד של העם כולו. כמו כן, היא מכילה את הכרוניקה של בריאת העולם, קדמות האנושות, ימי האבות, יציאת מצרים והמסע במדבר.

ההגדרה של "קודש" חלה גם על כל הספרות הרבנית מאז. קיימים עוד ספרים רבים, המשפיעים כל אחד כמידתו. מקובל לחלקם לספרות הראשונים ולספרות האחרונים, כשכל קבוצה מתחלקת לספרות הלכה (כולל החיבורים ההלכתיים המשפיעים למן כתבי הגאונים והרמב"ם ועד ימינו), חידושים על התנ"ך, חידושים על התלמוד, וספרות קבלה, פילוסופיה, הגות ומחשבת ישראל ועוד.

סמלים

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – מגן דוד, מנורת שבעת הקנים
מגן דוד ומנורה, שני סמלי היהדות משולבים זה בזה ברובע היהודי בצ'כיה.

שני סמלים יהודיים, הם גם סמליה של מדינת ישראל - מגן דוד ומנורת שבעת הקנים. המנורה מתוארת בתנ"ך כמנורה שעמדה תחילה במשכן ולאחר מכן בבית המקדש. היא מופיעה כסמל יהודי כבר בתקופות קדומות. תבליט בדמות המנורה מופיע על שער טיטוס המתאר את החרמת כלי בית המקדש לאחר חורבנו והבאתם לרומא. כמו כן התגלה בבית הכנסת עתיק ביריחו על רצפת הפסיפס ציור מנורה ועליה הכיתוב "שלום על ישראל".

"מגן דוד" הוא הקסגרמה - שרטוט של כוכב בעל שישה קודקודים, שנראה כשני משולשים שאחד מהם מונח במהופך על האחר. זהו סמל עתיק ששימש בעבר עמים שונים, אולם בעת החדשה הוא הפך לסמל המזוהה עם היהודים. על-פי מסורות מסוימות, זה היה סמלו של דוד המלך.

שבת, חגים ומועדים

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – שבת, חגי ישראל ומועדיו
שופר בו תוקעים בראש השנה וביציאת יום הכיפורים. בעבר היה לו שימוש נפוץ יותר, ביובל בתעניות ולהנהגת העם.

הלוח העברי הוא לוח השנה המשמש את היהודים. הוא לוח משולב ירח-שמש: חודשיו מבוססים על חודשי הירח, אך הוא מותאם לשנת השמש על ידי הוספת חודש נוסף אחת למספר שנים, כדי שהחגים יצאו תמיד באותה תקופה (עונה) של השנה. בזמן בית המקדש היו בית דין "מקדשים את החודש" כל חודש וחודש בהתאם למולד הלבנה, ומחליטים בכל שנה האם לעבר אותה ולהוסיף לה חודש נוסף, על פי חישובי ההתאמה שבין שנת השמש לחודשי הירח. בזמן מאוחר יותר נקבע הלוח הקבוע על ידי הלל נשיאה במאה הרביעית לספירה, וחדלו לקדש על פי הראיה.

היום המקודש בשבוע הוא השבת, היום השביעי בשבוע, שבו מצווים לשבות ולנוח ממלאכה, ואותה מציינים בקידוש והבדלה, הדלקת נרות שבת בערב שבת, תפילות מיוחדות וסעודות שבת.

מועדי ישראל נחלקים למועדים מהתורה ומועדים שנתקנו על ידי חז"ל. מועדי התורה: ראש השנה (יום אחד מהתורה ויום נוסף שתיקנו חז"ל), יום הכיפורים, שלוש הרגלים: פסח (7 ימים), שבועות (יום אחד), סוכות (7 ימים) ושמיני עצרת (שמחת תורה) (יום אחד). מועדי חז"ל: פורים (יום אחד) וחנוכה (8 ימים), וכן חמש התעניות: תשעה באב, שבעה עשר בתמוז, עשרה בטבת, תענית אסתר וצום גדליה. ישנם ימים טובים נוספים, ובכללם כל ראש חודש עברי, ט"ו בשבט וט"ו באב. ובמאה ה-12 התפתח גם המנהג לחגוג את ל"ג בעומר.

לאחר כינון מדינת ישראל ציינה הרבנות הראשית לישראל כימים מיוחדים גם את יום העצמאות, יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, יום הזיכרון לשואה ולגבורה ולאחר מלחמת ששת הימים אף את יום ירושלים. למרות זאת, בעיני רוב הציבור החרדי הם אינם נתפסים כבעלי משמעות דתית.

ירושלים מכיון הר הזיתים. אדוארד ליר, 1858

ארץ ישראל

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – מצוות יישוב ארץ ישראל, יחס החרדים להקמת המדינה

ארץ ישראל נקראת גם "ארץ הקודש", "ארץ החיים" ובתארים חיוביים נוספים. בהלכה קיימת מצוות יישוב ארץ ישראל, ועל פי ההלכה אף יש להימנע מיציאה לחו"ל למטרות שאינן הכרחיות. לגבי שאלת הקמת מדינת ישראל בימינו, נחלקו הפוסקים בין אלה הרואים בהקמתה מצווה, לבין המתנגדים לציונות בשל זהותה החילונית של הנהגת המדינה. בנוסף ישנם חוגים אשר מתנגדים להקמת מדינה יהודית ללא קשר לזהות מנהיגיה, מטעמים של איסור "קירוב הקץ" ו"שלוש השבועות".

גם בארץ ישראל עצמה יש מדרגות בקדושה, כאשר העיר המקודשת ביותר היא ירושלים, שבה שכן בית המקדש. הר הבית, שעליו שכן המקדש, הוא האתר המקודש ביותר בארץ ובעולם כולו, ובשל קדושתו ההלכה אף אוסרת לעלות אליו בימינו אלה[21]. אף בתוך הר הבית יש דרגות בקדושה- הנקודה המקודשת ביותר היא קודש הקודשים. ערים נוספות הקדושות במידה מסוימת הן חברון - שבמערת המכפלה שבה קבורים לפי המסורת האבות והאמהות, וכן טבריה וצפת, שבהן התרכז רוב היישוב לאחר הגלות, וכן קבורים שם כמה מגדולי חכמי ישראל בזמן הגלות, כמו הרמב"ם, רבי יוסף קארו, האר"י ועוד מסורות על קבורת תנאים מסוימים כמו רבי מאיר בעל הנס ועוד.

תנועות וקבוצות בכלל ישראל בזמננו

לאחר עליית יהודים רבים למדינת ישראל נוצרו שני ריכוזי יהודים עיקריים בעולם: ישראל וארצות הברית. כ-90% מיהודי תבל חיים בהם.

בתקופה המודרנית עזבו רבים מהיהודים את דרך היהדות וקרעו את כלל ישראל למספר תנועות, החלוקות ביניהן ברמה המעשית של קיום ההלכה ובנאמנות לעיקרי הדת. בנוסף, קמו כמה תנועות נוספות בעלות אידיאלוגיה "דתית" שונה. ככלל, תנועות חדשות אלו רוקנו את היהדות ממשמעותה הדתית, וכפרו באלוקים ובתורה מן השמים. מאחר שרבים מהיהודים עזבו את האמונה בה', אלו שנותרו נאמנים התארגנו בקהילות בעלות מודעות אידאולוגית, שנדרשו לדרכי פעולה וחשיבה מתגוננות מבעבר.

מאמינים באלוקים

התנועה האורתודוקסית, ממשיכה את הדת היהודית, את האמונה בתורה מן השמים ואת רצף הפסיקה המקובל של ההלכה הנגזרת ממנה. אף על פי שאידאולוגית מבוססת האורתודוקסיה על האמונה כפי שהיתה מאז ומקדם, האורתודוקסיה כציבור מאורגן היא חידוש שהתפתח במאה ה-19 במרכז אירופה, כתנועת נגד להתפתחות התנועות החילוניות. מאחר שרבים מהיהודים עזבו את האמונה בה', אלו שנותרו נאמנים התארגנו בקהילות בעלות מודעות אידאולוגית, שנדרשו לדרכי פעולה וחשיבה מתגוננות מבעבר. היא איננה ציבור ריכוזי, אלא תנועה רחבה העשויה קהילות-קהילות, החולקות אתוס בסיסי, אך מקוטבות ביניהן וחלקן חולקות בתוקף על האחרות. הספקטרום האורתודוקסי משתרע מהאגף הקנאי של העולם החרדי, השולל את המודרניות, ועד לאגף הפרוגרסיבי באורתודוקסיה המודרנית. האורתודוקסיה מונה, לפי הערכות, בין 4,000,000 ל-5,500,000 נפש. חלקם מקיימים אורח חיים הלכתי, והיתר אינם שומרים מצוות אך מזדהים עם התנועה באופן כללי[22]. כך, לדוגמה, 50% מיהודי ישראל הזדהו כאורתודוקסים כשנשאלו בסקר PEW ב-2015, אך רק 20% שייכים לקהילות שומרות מצוות[23].

היהודים המאמינים בה' נחלקים לכמה קבוצות משנה עיקריות ברמת השמירה על מצוות ה'.

בקרב האוכלוסייה היהודית בישראל, החלוקה הרווחת לפי הגדרה עצמית היא לארבע קבוצות שונות, הנבדלות זו מזו בפרמטרים סוציולוגיים שונים:

  • חילונים: המונה כ-40%-49% מהאוכלוסייה[24][25]. "חילוני" בישראל הוא הכינוי הנפוץ לכל מי שלא מקפיד על אורח חיים הלכתי, ללא משים לאמונותיו או היקף הפרקטיקות היהודיות שהוא מקיים. אין הבדל אובייקטיבי חותך בין חילונים למסורתיים, הקבוצה הבאה במדרג הדתיות, למעט כך שאשכנזים נוטים להזדהות כך ומזרחים לא. חלוקה נפוצה של קבוצה זו במחקר מסווגת אותה לשלוש. תת-הקבוצה הראשונה היא "חילונים ממילא", שאינם אוחזים בהשקפה סדורה כלשהי ומהווים את הרוב. קבוצה זו מצהירה בדרך כלל על אמונה באלוקים, בכח מנהיג לעולם, ובשכר ועונש[26]. רובם שומרים על מצוות מסוימות, כמו ברית מילה והדלקת נרות שבת, חלקם גם צם ביום כיפור וכשליש מכלל החילונים בישראל צם את יום כיפור בשלמות, ומקפיד על כשרות המאכלים. קבוצה נוספת היא "דוגלים ביהדות חילונית". הללו מקיימים מגוון זיקות לא-דתיות (וליתר דיוק, לא-אורתודוקסיות, ומשתייכים לאחת מהתנועות החדשות אשר כפרו במציאותו של אלוקים) חזקות לזהותם היהודית, כולל יהדות כתרבות, כפילוסופיה, כמורשת אתנית וכדומה. הביטוי הפעיל של קבוצה זו הוא תנועת ההתחדשות היהודית. בעבר הייתה חילוניות יהודית חזקה בישראל, שהתבטאה למשל בציונות הסוציאליסטית ובלאומיות יהודית, אך אידאולוגיה זו מצויה בקשיים[27] פלג נוסף מכונה "חילונים אוניברסליסטים", אשר בעבר מנו כ-10%, או יותר מהחילונים. קבוצה זו מתנכרת או מייחסת חשיבות מועטה לזהותה היהודית, רואה ביהדות דת מכבידה בלבד, ומעדיפה זהות ישראלית או גלובלית על פניה[28]. בשנת 2009 כ-3% בלבד הגדירו עצמם כחילונים 'אנטי דתיים'[29].
  • מסורתיים: המסורתיים, המונים כ-30%, אינם מקפידים על אורח חיים הלכתי אך מחשיבים את המסורת, ומקיימים "נאמנות" אליה[30]. הם מסרבים להזדהות כחילונים, ונמנעים מהגדרתם כדתיים. כינוי זה מוגבל בעיקר למזרחים, אם כי הוא נעשה פופולרי יותר גם בקרב אשכנזים. רוב המסורתיים מחזיקים באמונות היסוד של האורתודוקסיה ורואים בה אידיאל, לצד פרגמטיות לגבי הפרטים שהם בוחרים לאמץ באורח חייהם. הם מזהים אמונות ופרקטיקות אלו עם מורשתם המשפחתית וזהותם האתנית, הממלאות תפקיד מרכזי בראיית עולמם[31][32].
  • דתיים: המזדהים כ"דתיים" חופפים במידה רבה מאוד לקבוצת-הליבה של המזדהים כדתיים לאומיים, בערך 15% מהיהודים[33], הקבוצה החברתית המתקיימת בתוך מוסדותיה הקהילתיים של הציונות הדתית. דתיים הם כמעט תמיד אורתודוקסים, אם כי מודרניים על פי רוב יותר מאשר חרדים. בקבוצה יש מרכיב סוציולוגי חזק של נאמנות קבוצתית, שאיננו מתכתב בהכרח עם אמונה או פרקטיקה אישיות. אחוז ניכר מהדתיים מזדהה עם קהילתו ועם השקפה פוליטית ימנית, אך מקפיד פחות על אורח חיים הלכתי.
  • חרדים: הקבוצה השמרנית ביותר. שמה את מצוות התורה כמטרה מרכזית בחייה, מתאפיינת בקהילתיות תומכת ובערבות הדדית באופן מיוחד. יחסם באוכלוסיה היהודית עולה בהתמדה[34], בין השאר משום שיעור הילודה הגבוה יחסית לשאר המגזרים היהודיים.

ביהדות העולם, לבד מן הזרמים הקיימים, קיימת קטגוריה של יהודים לא-משויכים או יהודים ללא דת, שיש לה כינויים נוספים[35]. בקרב יהדות ארצות הברית, הם מנו כ-1.2 מיליון נפש ב-2013; קבוצה זו חולקה ל-500,000 מבוגרים ללא דת שהזדהו כיהודים ותו לאו, ועוד כ-600,000 מבוגרים ללא דת שענו שהם "יהודים חלקית"[36]. בקרב "יהודים ללא דת" בארצות הברית נרשמו תופעות של הזדהות לא-דתית אקטיבית עם היהדות, כמורשת, לאומיות או אתניות (עד אמצע המאה ה-20 הייתה באמריקה חילוניות יהודית מבוססת, אך זו שקעה במידה רבה.)[37] עם זאת, באופן כללי, קבוצה זו מייחסת חשיבות מועטה לזהותה היהודית, ויותר משני שלישים מתוכה כלל לא מגדלים את ילדיהם כיהודים[38].

תנועות אידאולוגיות נוספות מהעת החדשה

תנועות אידאולוגיות אחרות, המהוות כיום על פי הערכות כשליש מהעם כפרו בעיקרי הדת היהודית, כפרו בה' ובתורה, והתייחסו ליהדות כתרבות, ומסורת אנושית. בסיסם של תנועות אלו בעיקר בארה"ב, כשבישראל אחוז קטן משתייך אליהם:

  • התנועה הרפורמית, כופרת בתורה מן השמים ומתייחסת ליהדות כמערכת אנושית דינמית שהשתנתה תמיד לאורך ההיסטוריה, ושעיקרה הוא ערכיה המוסריים. לפיכך, הרפורמה מחשיבה בעיקר את האוטונומיה האישית של הפרט הרציונלי, שוללת כל מימד מחייב מן הדת, ומזהה את ליבת היהדות רק כערכים ליברליים והומניסטיים הקוראים ל"תיקון עולם". התנועה צמחה בגרמניה של המאה ה-19, והתפשטה בייחוד בארצות הברית. הקהילות הרפורמיות מאוגדות באיגוד העולמי ליהדות מתקדמת, שהגוף המרכזי בו הוא האיחוד ליהדות רפורמית האמריקני. הזרם מעריך שהוא מייצג 1,800,000 עד 2,200,000 נפש בעולם: יותר מ-900,000 מבוגרים המשלמים דמי חבר, והיתר מזדהים כרפורמים בסקרים שונים. עקב השיעור הגבוה של התבוללות קהילה זו - כ80% -[39] מספרם פוחת עם הדורות.
  • התנועה הקונסרבטיבית, פוסחת על שתי הסעיפים, היא רואה את חשיבות ההלכה והמסורת היהודית כנובעת קודם כל מקבלתן על ידי העם לאורך הדורות, ופחות מאשר מתוקף תורה מן השמים. הקונסרבטיבים תופשים אותן לפיכך כמחייבות וכנתונות להשפעה היסטורית גם יחד, ורבנות התנועה פוסקת ומתקנת תקנות ברוח זו. הזרם רואה עצמו כיורש האסכולה הפוזיטיבית-היסטורית שפעלה באירופה במאה ה-19, אך נעשה עצמאי רק בארצות הברית שלאחר מלחמת העולם השנייה. הקהילות מאוגדות בארגון הבינלאומי "מסורתי עולמי", ורובן המוחלט שייך ל"בתי-הכנסת המאוחדים" בצפון אמריקה. הקונסרבטיבים מונים, לפי אומדנים, למעלה מ-1,000,000 נפש: 570,000 משלמי דמי חבר באמריקה ב-2015, עוד 392,000 שהזדהו עם הזרם בסקרים בלי חברות קהילתית, וכ-100,000 חברים ומזדהים מחוץ לצפון אמריקה.
  • התנועה הרקונסטרוקציוניסטית, כופרת בתורה מן השמים, מבטלת לחלוטין את היהדות כדת, ורואה את היהדות כתרבות העם היהודי, שאין לה שום זיקה מחויבת להיבטים העל-טבעיים של הדת. התנועה נשענה במקורה על הגותו של מייסדה, מרדכי קפלן, והתפלגה סופית מן הקונסרבטיבים ב-1990. ב-2013 היו לה 65,000 חברים בקהילות בצפון אמריקה.
  • התנועה החילונית-הומניסטית, כופרת אף היא בתורה מן השמים ודוגלת בהומניזם חילוני בהקשר יהודי, ורואה אף היא את היהדות כתרבות. בניגוד לרקונסטרוקציוניסטים, התנועה מסרבת להכליל ניסוחים תאיסטיים בטקסיה. קמה ב-1969, ונכון ל-2012 היו לה 10,000 חברים בקהילות בצפון אמריקה.
  • התנועה להתחדשות יהודית, מתייחסת ליהדות לא כתורה אלא כתרבות רוחנית-מיסטית ומשלבת ניו אייג' ומסורות רוחניות עולמיות עם המסורת היהודית. קמה ב-1985. מונה כחמישים "חבורות", בעיקר בארצות הברית, ו-200 "רבנים".

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ הגדרה מצוטטת זו נטבעה על ידי לורנס שיפמן, ב-Understanding Second Temple and Rabbinic Judaism, KTAV Publishing House, Inc., 2003. עמ' 3.
  2. ^ נתוני מספר היהודים בעולם ערב ראש השנה תשפ"ב, אתר הסוכנות היהודית לארץ ישראל.
  3. ^ ספר מלכים ב', פרק ט"ז, פסוק ו'
  4. ^ ירמיהו נ"ב, כח; זכריה ח', יג; דניאל ג', יב; מגילת אסתר ב', ה, ג', ד, ד', ז; ה', יג, ו', י, ח', א, ח', ז, ח', יג, ט', טו, ט', יח, ט', כט, ט', לא, י', ג.
  5. ^ מלכים ב, י"ח, כו, י"ח, כח; ישעיהו ל"ו, יא, ל"ו, יג; נחמיה י"ג, כד.
  6. ^ בנוסחאות מאוחרים: דת יהודית. משנה, מסכת כתובות, פרק ז', משנה ו', וראו מנחם קיסטר, " 'כדת משה ויהודאי': תולדותיה של נוסחה משפטית דתית", ד' בויארין ואחרים (עורכים), עטרה לחיים - מחקרים בספרות התלמודית והרבנית לכבוד פרופסור חיים זלמן דימיטרובסקי, ירושלים תש"ס, עמ' 208-202
  7. ^ יהושע עמיר, "המונח ‎᾿Ιουδαϊσμός (להבנתה העצמית של היהדות ההלניסטית)", בתוך: 'דברי הקונגרס העולמי החמישי למדעי היהדות, כרך ג' (עורך: אביגדור שנאן), הוצאת האיגוד העולמי למדעי היהדות, ירושלים: 1972, עמ' 266.
  8. ^ 8.0 8.1 ישעיהו ליבוביץ (י.ל.), "יהדות", האנציקלופדיה העברית (כרך יט, עמ' 159–160), חברה להוצאת אנציקלופדיות, תשכ"ח..
  9. ^ להרחבה ולמקורות עליהם מבוססת הפסקה, ראו: יהושע עמיר, "המונח ‎᾿Ιουδαϊσμός (להבנתה העצמית של היהדות ההלניסטית)", בתוך: 'דברי הקונגרס העולמי החמישי למדעי היהדות (ירושלים תשכ"ט 1969), כרך ג' (עורך: אביגדור שנאן), הוצאת האיגוד העולמי למדעי היהדות, ירושלים: 1972, עמ' 263–268.
    Hengel, Martin, "Die Synagogeninschrift von Stobi", Zeitschrift für die Neutestamentliche Wissenschaft und die Kunde der Älteren Kirche (ZNW), Volume 57 (1966), (p. 178). ISSN (Online) 1613-009X, ISSN (Print) 0044-2615
  10. ^ * "[...] ואת הנשארים ביהדות [...]" (ח', א); "[...] הביא הוכחה ליהדותו, ועל היהדות מסר את גופו ואת נפשו בכל עוז [...]" (י"ד, לח); "[...] הנלחמים בקנאה ובגבורה למען היהדות [...]" (ב', כא)
  11. ^ יהושע עמיר, "המונח ‎᾿Ιουδαϊσμός (להבנתה העצמית של היהדות ההלניסטית)", עמ' 266; דניאל שוורץ (מתרגם), ספר מקבים ב, הוצאת יד יצחק בן-צבי, 2004, בפירושו לפרק ד', יג (עמ' 124).
  12. ^ "[...] ולבגוד בזה ביהדות [...]" (ספר מקבים ד, ד', כו).
  13. ^ "[...] כי הלא שמעתם את דרכי ביהדות לפנים [...] ועשיתי חיל ביהדות יותר מרב בני גילי" (הברית החדשה, איגרת אל הגלטים, א, יג-יד).
  14. ^ * בכתובת הקדשה לבית כנסת בעיר סטוֹבּוֹי, מקדוניה, ככל הנראה, מן המאה ה-3 לספירה. מעיד הכותב כי: "התנהל בכל חיי ציבור שלו כפי היהדות". (ZNW 32; 1933, pp. 93-94); בכתובת שעל גבי מצבה בבית הקברות בפורטו, איטליה, מתפארת אישה "שחיתה שלושים וארבע שנים עם בן זוגה חיים נאים ביהדות" (Frey, I, 537)
  15. ^ Steve Mason, Jews, Judaeans, Judaizing, Judaism: Problems of Categorization in Ancient History. Journal for the Study of Judaism 38 (2007. עמ' 472-473.
  16. ^ ידידיה יצחקי, בראש גלוי: עיקרים של חילוניות יהודית, הוצ' אוניברסיטת חיפה, 2000. עמ' 198.
  17. ^ דברים, ו', ד'
  18. ^ אם כי המילה "יום" לא מתייחסת כאן בהכרח ליממה; ראו עוד בערך תורה ומדע
  19. ^ דעתם של רס"ג, רשב"ח, ורשב"ג הובאו בפירוש ראב"ע על התורה, בראשית ג א. דברי הרמב"ם, בפתיחה לספרו "מורה הנבוכים".
  20. ^ בתלמוד הבבלי (בבא בתרא יב, א - יג, א) מובאת ברייתא המפרטת את מחבריהם של הספרים, ובין השאר נאמר בו שמשה כתב את התורה. ואולם, את שמונת הפסוקים האחרונים שבספר דברים המתארים את מותו שלו, בתלמוד הבבלי מובאת הדעה שיהושע בן נון השלים פסוקים אלה על פיו.
  21. ^ (מסכת מכות דף כג עמוד ב), שכן בספר במדבר פרק י"ט, פסוקים י"ג ו-כ' מוזכר האיסור לעלות למקדש ללא טהרה מטומאת מת (שאפשר להיטהר ממנה רק על ידי אפר פרה אדומה שאינו בנמצא בימנו).
  22. ^ Daniel J. Elazar, Rela Mintz Geffen, The Conservative Movement in Judaism: Dilemmas and Opportunities. SUNY Press, 2012. עמ' 105-106; Daniel J. Elazar, How Strong is Orthodox Judaism -- Really? The Demographics of Jewish Religious Identification. Jerusalem Center for Public Affairs ,1991).
  23. ^ תומר פרסיקו, על חילונים רפורמים וחילונים אורתודוקסים.
  24. ^ סקר בשנת 1999 מצא כי 52% הגדירו עצמם חילונים, ובשנת 2009 46% הגדירו עצמם כך
  25. ^ מקור הסקר
  26. ^ כ80% מכלל היהודים במדינת ישראל מאמינים כך
  27. ^ ישעיהו ליבמן, יעקב ידגר, Secular-Jewish Identity and the Condition of Secular Judaism in Israel. בעיקר עמ' 2-3, 6-7 10-11, 13-17.
  28. ^ ליבמן, ברוך זיסר, Judaism and Jewishness in the Jewish State.‏ The Annals of the American Academy of Political and Social Science, ינואר 1998. עמ' 20.
  29. ^ לעומת 6% בסקר משנת 1999.
  30. ^ מאיר בוזגלו, שפה לנאמנים, כתר- קרן מנדל, 2008}}
  31. ^ יעקב ידגר, ליבמן, Beyond the Religious-Secular Dichotomy: Masortiim in Israel. בעיקר עמ' 22-24.
  32. ^ יעקב ידגר, המסורתיים בישראל, מודרניות ללא חילון. מכון הרטמן, 2010. עמ' 93, 103-106, 270 וכו'.
  33. ^ מקור
  34. ^ כ5% מכלל היהודים בשנת 1999, 7% בשנת 2009, וכ10% בשנת 2015
  35. ^ למשל: {{צ-ספר|מחבר=Barry A. Kosmin|שם=The Jewish Secularization Thesis and the Revival of American Jewish Secularism, from: Jewish Population And Identity|מקום הוצאה=|מו"ל=Springer|שנת הוצאה=}} עמ' 75.
  36. ^ Ariela Keysar, The Persistence of American Secular Judaism: Jewish Millennials. from: Jewish Population And Identity, Springer, עמ' 86.
  37. ^ Keysar, עמ' 76, 78-79 וכו'.
  38. ^ שמואל רוזנר, Jews Not by Religion: How to Respond to American Jewry's New Challenge. עמ' 3.
  39. ^ סטיבן מ. כהן, As Reform Jews Gather, Some Good News in the Numbers, דה פורוורד, 5 בנובמבר 2015.
יהדות
Logo hamichlol.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0