יורוסטאר
יורוסטאר (אנגלית: Eurostar) הוא שרות רכבות המקשר בין לונדון ומחוז קנט בבריטניה לבין צרפת (בעיקר הערים פריז וליל) ובירת בלגיה, בריסל. רכבות היורוסטאר חוצות את תעלת למאנש במנהרת התעלה. בדרום אנגליה נבנתה מערכת מסילות חדשה למהירויות גבוהות, בדומה למסילות LGV בצרפת. פרויקט "קישור מסילת מנהרת התעלה" (באנגלית, "Channel Tunnel Rail Link", או בראשי תיבות, CTRL) באנגליה הופעל בשלבים החל משנת 2003 ותרם לקיצור זמני הנסיעה לרכבות שהגיעו ויצאו מתחנת ווטרלו בלונדון. חברת יורוסטאר הכריזה לרגל הפעלתה של תחנת סנט פנקרס בלונדון כתחנת-קצה לרכבות היורוסטאר, כי החל מ-14 בנובמבר 2007 יהפכו מסילות היורוסטאר באנגליה ל"מהירות גבוהה 1" (High Speed 1).
החל מתחילת הפעלת רכבות היורוסטאר, בנובמבר 1994, הן נטלו פלח משמעותי ממספר הנוסעים ליעדים אותן הן משרתות. בחודש נובמבר 2004 הכריזה חברת יורוסטאר כי פלח השוק שלה בנוסעים שבין לונדון לפריז הוא 68% ובנוסעים בין לונדון לבריסל 63%. על פי החברה נוסעים אלה "חסכו" 393,000 טיסות קצרות טווח של מטוסים התורמים לזיהום האוויר.
עבודות העומדות לפני השלמתן סמוך לתחנת דרום בריסל יקצרו את זמן הנסיעה ליעדים בבלגיה ב-4 דקות נוספות. השלמת עבודות המסילה בבלגיה והפרדת מוחלטת של המסילה המהירה באנגליה מרשת המסילות המקומית, יאפשרו אף עלייה משמעותית במספר הרכבות בקווי יורוסטאר, עם השלמתן תוכלנה לנוע עד שמונה רכבות בשעה בכל כיוון בין לונדון ליעדים ביבשת אירופה. באותו שלב, הגבלת מספר הרכבות תקבע על פי הקיבולת של מנהרת התעלה.
חלק מרכבות היורוסטאר עוצרות בתחנות ביניים בדרכן לפריז ולבריסל. תחנות הביניים הנוכחיות הן תחנת אשפורד הבינלאומית באנגליה ותחנות קלה-פרטו וליל-אירופה בצפון צרפת. יורוסטאר אף מקיימת שרות רכבות יומי לדיסנילנד פריז, רכבת קיץ שבועית לאביניון ושתי רכבות בשבוע בעונת הסקי לבורג'-סיינט-מוריס, איים-לה-פליין ומוטייר בהרי האלפים הצרפתיים.
חברת יורוטאנל אשר בנתה ומתפעלת את מנהרת התעלה, היא חברה נפרדת לחלוטין מחברת יורוסטאר.
מהירות גבוהה 1
ב-6 בנובמבר 2007 חנכה אליזבת מלכת בריטניה את תחנת סנט פנקרס המחודשת ובכך למעשה חנכה את מסילת "מהירות גבוהה 1" באנגליה. החל מ-14 בנובמבר 2007, כל רכבות יורוסטאר באנגליה נעות על מסילות "מהירות גבוהה 1" מתחנת הקצה החדשה בלונדון, תחנת סנט פנקרס הבינלאומית. תחנת סנט פנקרס הוותיקה עברה שינוי והרחבה משמעותית, ורציפיה הוארכו כך שיוכלו לשרת את רכבות היורוסטאר שאורכן 394 מטר. בתחילה הכריזה חברת יורוסטאר כי בכוונתה להמשיך ולהגיע במידה מוגבלת לתחנת ווטרלו, אולם השרות לווטרלו בוטל עקב שיקולי עלות. שירות היורוסטאר לתחנת אשפורד הופסק, למרות מחאות המוניות של הקהילה המקומית[1].
החל מחודש נובמבר 2007, עם פתיחת המסילה המהירה באנגליה, מהירות הרכבת על אדמת אנגליה דומה לזו שבה היא נוסעת על אדמת צרפת ובלגיה, עד 300 קמ"ש. משך הנסיעה מלונדון לפריז קוצר לשעתיים ו-15 דקות, ומלונדון לבריסל לשעתיים.
ב-4 בספטמבר 2007, בשעה 10:44, יצאה מתחנת גאר דו נורד בפריז רכבת מיוחדת אשר הגיעה לתחנת סנט פנקרס בלונדון ב-2 שעות, 3 דקות ו-39 שניות, שיא מהירות חדש לנסיעת רכבת בין שתי הערים. הרכבת המיוחדת הסיעה עיתונאי תחבורה ועובדי רכבת, כדי לציין את כניסת רכבת הנוסעים הראשונה לתחנת סנט פנקרס המחודשת. ב-20 בספטמבר 2007 נשבר שיא זמן הנסיעה בין בריסל ללונדון (שעה ו-43 דקות). רכבת זו נסעה במהירות 299 קמ"ש מחוף קנט ועד ללונדון.
עלות חידושה של תחנת סנט פנקרס בלונדון הסתכם ב-5.8 מיליארד ליש"ט. תחנת סנט פנקרס קושרה לאתר המשחקים האולימפיים בשנת 2012 בלונדון[2].
"מהירות גבוהה 1" משרתת לא רק את היורוסטאר, אלא גם את רכבות ה"יבלין" מבוססות השינקנסן. רכבות אלו לא עוברות את מנהרת התעלה, ומשום כך הן לא משרתות את צרפת ובלגיה אלא רק את לונדון ומחוז קנט. בניגוד לירוסטאר, רכבות היבלין, שיוצאות מאזור נפרד (לרכבות מהירות שאינן בינ"ל) בסנט פנקרס, עוצרות בתחנת ביניים בסטרטפורד שבמזרח לונדון.
נתיבי היורוסטאר
רשת רכבות היורוסטאר מפעילה 9-12 רכבות יומיות בין לונדון לפריז ובין לונדון לבריסל, ביניהן לפחות רכבת אחת ללא תחנות ביניים, מדי יום. רכבות אחרות בקו עוצרות בתחנות ליל-אירופה, קלה-פרטו, אשפורד, ואבספליט. בנוסף ל"שירות שלושת-ערי-הבירה", ליורוסטאר רכבת יומית לדיסנילנד-פריז ושתי רכבות עונתיות לדרום צרפת.
בחודשי הקיץ יוצאת רכבת יומית בקו לונדון-אשפורד-אביניון. בחודשי החורף יוצאות שתי רכבות מדי יום בקו לונדון-בורג' סיינט מוריס, בהרי האלפים. רכבות אלה, האחת בשעות היום והשנייה בלילה, מכונות "רכבות שלג" ומיועדות לחובבי ספורט הסקי.
ציוד נייד
עיקר שרות רכבות היורוסטאר מתבסס על 28 מערכי רכבת חשמליים, מרובי-קרונות, המכונים בבריטניה "סוג 373" ובצרפת "TGV373000". כאשר ניבנו, יוצרו שני תת-סוגים של רכבות אלה:
- רכבות "שלושת-הבירות" הן באורך 400 מטר, שוקלות 800 טון ובהן 750 מושבי נוסעים ב-18 קרונות[3].
- רכבות צפון-לונדון בהן 14 קרונות בלבד, אשר תוכננו לשרת בקו יורוסטאר מקומי על אדמת האי הבריטי.
הרכבות נבנו על ידי חברת GEC-Alstom (היום שמה חברת אלסטום) בערים לה-רושל ובלפור בצרפת ובוושווד היט' באנגליה. הרכבות מתוכננות לפעול על זרם חשמלי ממסילה שלישית או ממערכת כבלים עילית. הרכבות צורכות עד 12 מגה-ואט חשמל ומהירותן המרבית היא 300 קמ"ש מכבלים במתח 25kV (זרם חילופין של 25 אלף וולט בתדירות 50 מחזורים לשנייה). הציוד הנייד של היורוסטאר הוא למעשה מערכי רכבת של ה-TGV אשר בהם הוכנסו שינויים ובחלק ממערכי היורוסטאר נעשה שימוש במסגרת רכבות ה-TGV בצרפת. בחודש יולי 2003 קבעה רכבת יורוסטאר שיא מהירות חדש על אדמת בריטניה: 334.7 קמ"ש, בעת שנעשו מבחני בטיחות למסילה המהירה בבריטניה. בחודש ספטמבר 2003 נפתח קטע המסילה הראשון לתנועה סדירה, דבר שקיצר את זמן הנסיעה מלונדון לאירופה ב-20 דקות והגביר את תפוסת הקו בכ-20%. לרכבות היורוסטאר שתי מערכות חילופיות לאספקת זרם, עקב השוני במערכת החישמול בין דרום אנגליה לבין יבשת אירופה: קווי רכבת בדרום אנגליה עושים שימוש במסילה שלישית הנושאת זרם, בעוד שביבשת אירופה ובקווי היורוסטאר החישמול הוא במערכת כבלים עילית.
28 מערכי היורוסטאר המשרתים את קווי החברה עברו, החל משנת 2004, שיפוץ ועיצוב מחדש של תא הנוסעים בתכנונו של המעצב הנודע פיליפ סטארק. זאת לאחר שנוסעים התלוננו על בלאי ניכר בתאי הנוסעים. נוסף לריפוד מחדש של המושבים בצבעים שונים במחלקה הרגילה ובמחלקה הראשונה, נוספו שקעי חשמל במושבים ובקרונות וכן נבנה קרון כוח נוסף (מספר 3999) למקרה שאחד מקרונות הכוח יצא מכלל שימוש.
רכבות היורוסטאר בנויות באופן שבו בכל קצה של הרכבת קיים קרון כוח וניתן להפריד את הרכבת באמצעה. במקרה של תאונה בתוך מנהרת התעלה ניתן להעביר את הנוסעים למחצית הרכבת שלא ניזוקה, להפריד בין החצאים ולהסיע את המחצית השלמה אל מחוץ למנהרה. למטרה זו נמצאים על הרכבת שני נהגים מוסמכים בכל נסיעה, האחד נוהג בעוד השני משמש בדרך כלל כפקח הראשי על הרכבת ויושב בקרון הכוח האחורי כל עוד הרכבת נמצאת בתוך מנהרת התעלה.
לרכבות היורוסטאר שלוש מערכות בלימה נפרדות: בלימה בעזרת המנוע החשמלי של הרכבת, הפעלת רפידות בלימה הנמצאות על גלגלי כל חוגון וכן בלמים הנמצאים על גלגלי הכוח בכל קרון כוח. בזכות מערכת בלימה זו יכולה רכבת יורוסטאר הנעה במהירות של 300 קמ"ש, להגיע לבלימה מוחלטת בתוך 65 שניות ובמרחק בלימה של 3.5 ק"מ.
החל משנת 2015 תיכנס לשירות רכבת מהירה יותר מהרכבות הקיימות על בסיס ה-ICE הגרמנית.
נוסף לרכבות חשמליות החזיקה חברת יורוסטאר סוגים נוספים של ציוד נייד:
- קטר מסוג 37 (Class 37) - יורוסטאר מחזיקה שלושה קטרי דיזל מסוג זה לצורך גרירת רכבות אשר נתקעו על המסילה וכן לצורך אימון נהגים.
- קטר מסוג 73 (Class73) - יורוסטאר מחזיקה שני קטרי דיזל מסוג זה לצורך גרירת רכבות אשר נתקעו על המסילה.
מבנה ארגוני
ניהול יורוסטאר נעשה תחת הנהלה משותפת אשר שמה "קבוצת יורוסטאר" (אנגלית: Eurostar Group). בכל אחת מן המדינות שבהן פועל השרות קיימת חברה מקומית האחראית לניהול הרשת בגבולות המדינה:
- צרפת - SNCF - מחזיקה ב-55% מהבעלות על מיזם היורוסטאר[4]
- בריטניה - Eurostar (U.K) - מחזיקה ב-40% מהבעלות על המיזם[4]
- בלגיה - NMBS/SNCB - לה 5% מהאחזקות ביורוסטאר[4]
יורוסטאר חברה בארגון Railteam, התאגדות שנוצרה בחודש יולי 2007 על ידי שבע מפעילות של שרותי רכבות מהירות באירופה, כולל תאליס[5]. ארגון Railteam יאפשר לנוסעים להזמין באתר אינטרנט אחד, כרטיסי רכבת ברכבות מהירות בכל אירופה.
ראו גם
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: יורוסטאר |
- אתר הבית של חברת יורוסטאר
- על השינויים בנתיבי היורסטאר בבריטניה החל מחודש נובמבר 2007
- מסילת מהירות גבוהה 1
הערות שוליים
- ^ Petition opposing Eurostar cuts BBC News, April 3, 2007.
- ^ Eurostar sets Paris-London record BBC News, September 4, 2007.
- ^ תוכנית המושבים ברכבות יורוסטאר
- ^ 4.0 4.1 4.2 בריטניה מפריטה את הרכבת המהירה לפריז, באתר כלכליסט, 13 באוקטובר 2014
- ^ A high-speed revolution. The Economist, July 5, 2007.