London Review of Books
London Review of Books (בקיצור: LRB) הוא כתב עת בריטי של מסות ספרותיות המתפרסם מדי שבועיים.
היסטוריה
LRB נוסד ב-1979 [1] כשפרסומו של The Times Literary Supplement הופסק עקב סגירתו של הטיימס למשך שנה. [2]
העורכים המייסדים הם קרל מילר, פרופסור לאנגלית מהקולג' האוניברסיטאי של לונדון; מארי-קיי וילמר, לשעבר עורכת ב-The Times Literary Supplement; וסוזנה קלאפ. במרוצת שישת החודשים הראשונים לפרסומו הוא הופיע בתוך The New York Review of Books. [3] במאי 1980, London Review of Books נהפך לפרסום עצמאי. אלן בנט, אחד הכותבים הבולטים בו, תיאר אותו כ"רדיקלי באופן עקבי". [4]
בשונה מה-The Times Literary Supplement (TLS), רוב המאמרים המתפרסמים ב-LRB (ממוצע של 15 לגיליון) הם מסות ארוכות. חלק מהמאמרים בכל גיליון אינם מתבססים על ספרים, בעוד שישנם מאמרים קצרים הדנים בסרטים ובתערוכות. מערכת המגזין יושבת בבלומסברי, לונדון. [1]
מארי-קיי וילמרס התמנתה לעורכת ב-1992. התפוצה הממוצעת לגיליון ב-2016 הייתה 70,468. [2]
ב-2010 ה-London Review of Books היה שקוע בחובות של 27 מיליון פאונד לקרן הנאמנות של משפחת וילמרס, על אף שלקרן לא הייתה כל כוונה לבקש מהלווה את החזר ההלוואה. [5]
ב-2011, פאנקאיי מישרה (אנ') מתח ביקורת על ספרו של ניל פרגוסון "ציוויליזציה: המערב וכל השאר"; פרגוסון איים עליו בתביעת דיבה. [6]
חנות הספרים של London Review of Books נפתחה בבלומסברי במאי 2003 ובית הקפה הסמוך אליה נפתח בנובמבר 2007. חנות הספרים מהווה מקום להרצאות ודיונים ספרותיים. [2]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 אליזבט דיי, האם LRB הוא כתב העת הטוב בעולם ?, גארדיאן, 9 במרץ 2014
- ^ 2.0 2.1 2.2 אודות ה-LRB
- ^ ויליאם גריימס, ויטני אלסוורת', המו"ל הראשון של הניו יורק רוויו, הלך לעולמו בגיל שבעים וחמש", הניו יורק טיימס, 20 ביוני 2011
- ^ Bennett, Alan, July 1996, in the Foreword to Jane Hindle (editor) London Review of Books: An Anthology, Verso, 1996. מסת"ב 1-85984-860-5 "The LRB has maintained a consistently radical stance on politics and social affairs"
- ^ "כולם גומרים את ההלל על ה-LRB שעושה כבוד לעולם הספרות", גארדיאן, 9 במרץ 2014
- ^ פאנקאיי מישרה, "הסתכלו על האיש הזה", London Review of Books, כרך 33, מס. 21, 3 בנובמבר 2011
