RSM-56 בולבה
| מידע בסיסי | |
|---|---|
| קוד נאט"ו | SS-NX-32 |
| ייעוד | טיל בליסטי בין-יבשתי, משוגר מצוללת |
| ארץ ייצור |
 רוסיה |
| יצרן | Воткинский завод |
| תקופת השירות | 2013–הווה (כ־11 שנים) |
| פלטפורמת שיגור | צוללות בוריי וטייפון |
| מאפיינים כלליים | |
| הנעה | דלק מוצק (בשלבים 1,2) ודלק נוזלי בשלב השלישי |
| משקל | לטווח ארוך יותר - 36.2 טון \ לטווח רגיל - 36.8 טון \ לטווח קצר יותר - 40.6 טון |
| ממדים | |
| אורך | בשיגור - 12.1 מטרים \ בלי ראש קרבי - 11.5 מטרים |
| קוטר | בשיגור - 2.1 מטרים \ לאחר השיגור - 2 מטרים |
| ביצועים | |
| טווח | 8,000-8,300 ק"מ |
| ראש קרב והנחיה | |
| ראש קרבי | 6 רש"קים (יכול לשאת 10) של 150kt כל אחד |
| הנחיה | אינרציאלית, אוטונומית, ייתכן גם תיקון לפי כוכבים ונווט לפי לוויינים עם דיוק של עד 350 מטר מהמטרה |
RSM-56, בולבה הוא טיל בליסטי בין-יבשתי משוגר מצוללות של הצי הרוסי. הטיל יכול להיות משוגר מצוללות מדגם "בוריי"[1]וככל הנראה, גם מצוללות מדגם "טייפון"[2]. הטיל הוכרז כמבצעי באוקטובר 2013, על גבי הצוללת יורי דולגורוקי[3] מדגם "בוריי". הטיל מתוכנן להיות המרכיב העיקרי בהרתעה האסטרטגית הרוסית.
תיאור המערכת
ברוסיה יש הפרדה בין הגוף המתכנן ליצרן. RS-56, בולבה תוכנן על ידי ה"מכון לטכנולוגיה טרמית במוסקבה" בהובלתו של יורי סומולנוב. הטיל הוא טיל תלת שלבי כאשר השלב הראשון והשלב השני מונעים בדלק מוצק. השלב השלישי, הכולל את "מנשא הרש"קים" מונע בדלק נוזלי שמאפשר לו לתמרן כדי לאפשר שחרור של כל אחד מהרש"קים לכוון מטרה אחרת[4]. יכולת התמרון של הטיל, יכולתו לעצב את המסלול בכלל ובמסלולים נמוכים בפרט, יכולתו לשחרר דמאים ופתיונות והקשחת הראשים הקרביים, כולל כנגד פולס אלקטרו-מגנטי. כל אלו יחדיו נותנים לו יכולת משופרת להתמודד עם מערכות הגנה אקטיביות. ,תוכנית הפיתוח וההצטיידות במערכת ה"בולבה" היא התוכנית היקרה ביותר ברוסיה, נכון ל 2014.
היסטוריה
פיתוח הטיל התעכב במשך מספר שנים. אחד השיגורים שכשל יצר ספירלת ענק של תאורה שנצפתה למרחק של מאות ק"מ, בעיקר, על ידי אנשים ששהו באותה עת בנורווגיה. מאוחר יותר, הרוסים הודיעו שלא מדובר בעב"ם, אלא שהתופעה נגרמה על ידי טיל שנכשל[5].
- ב-2004 בוצעו 2 שיגורים שאחד מהם כשל.
- ב-2005 2 שיגורים מוצלחים.
- ב-2006 3 כישלונות רצופים (דווח על ידי איוואן ספרונוב ואומת רשמית רק בשנת 2011[6].
- ב-2007 1.
- ב-2008 3 שיגורים שמתוכם אחד נכשל.
- ב-2009 2 כישלונות.
- ב-2010 2 שיגורים.
- ב-2011 4 שיגורים.
- ב-2013 כישלון אחד.
ב 2014 3 שיגורים.
במהלך 2014, בוצעו שיגורים בספטמבר, אוקטובר[7]וב 28 בנובמבר[8].
בנובמבר -2015, (14.11.2015), שוגרו בהצלחה שני טילים, בהפרש של שניות בודדות, מתוך הצוללת Vladimir Monomakh, בזמן שהייתה בצלילה[9]
בספטמבר 2016, שוגרו שני טילים, בהצלחה, מהצוללת יורי דולגוריוקי.
ביוני 2017 בוצע שיגור בכמות לא ידועה, מהצוללת יורי דולגוריוקי.
ב 22 במאי 2018, שוגרו ארבעה טילים ב"מטח", ממצב צלילה, מהצוללת יורי דולגוריוקי. הטילים שוגרו בהפרשים של כארבע שניות בין טיל לטיל[10].
שירות
רוסיה החליטה על מעבר לייצור סדרתי ב 2011 וככל הידוע יש בכוונתה להצטייד בכ 150 טילי "בולבה"[11].
ראו גם
קישורים חיצוניים
- אינפוגרפיקה מצוינת של הטיל על שלבי המעוף השונים שלו, באתר סוכנות הידיעות הרוסית RIA NOVOSTI
הערות שוליים
- ^ סרטון המתאר את צוללת ה"בוריי" ואת טיל ה"בולבה"
- ^ סרטון המתאר צוללת הטייפון, כולל שיגורים ממעטה הקרח, פתיחה תת-מימית של זביל השיגור ועוד
- ^ צילום טקס השקת הצוללת, יורי דולוגורוקי מינואר 2013
- ^ סרטון המתאר את מבנה הטיל ושיטת פעולתו
- ^ סרטון המתאר את התופעה שנצפתה כתוצאה מכישלון שיגור, כולל ההסבר לספירלה ולעמוד האור הכחול שלכאורה האיר את מרכזה
- ^ https://ria.ru/20111227/527760792.html
- ^ תיעוד השיגור מתוך הצוללת עצמה
- ^ סרטון של הטלוויזיה הרוסית, שיגור הטיל בנובמבר 2014
- ^ ווידאו של השיגור, כפי שפורסם באתר של הטלוויזיה הרוסית RT
- ^ ווידאו של השיגור
- ^ ציטטה לגבי ההצטיידות המתוכננת
