Vice (מגזין)
| תדירות | ירחון |
|---|---|
| סוגה | לייף סטייל |
| מו"ל | Vice Media |
| מייסד | שורוש אלבי, שיין סמית', גאווין מקאינס |
| עורך ראשי | אליס ג'ונס (נכון לפברואר 2018)[1] |
| תאריכי הופעה | אוקטובר 1994 – הווה (כ־29 שנים) |
| שפה | אנגלית |
| מערכת | ניו יורק, ניו יורק, ארצות הברית |
| תפוצה |
נכון לשנת 2006: 900,000 גיליונות כלל עולמי 80,000 (בריטניה)[2] |
| ISSN | 1077-6788 |
| vice.com | |
Vice הוא מגזין אמריקאי–קנדי המתמקד בלייף סטייל, אמנות, תרבות וחדשות/פוליטיקה. המגזין הוקם בשנת 1994 במונטריאול כמגזין אנטי-ממסדי. מאוחר יותר הקימו המייסדים את חברת Vice Media, שכוללת גם אתר, חטיבת שידורי חדשות, חברת הפקת סרטים, חברת הקלטות והוצאה לאור.
היסטוריה
Vice הוקם על ידי שלושת המייסדים שורוש אלבי, שיין סמית' וגאווין מקאינס בשנת 1994 בשם Voice of Montreol במימון ממשלתי. כוונת המייסדים הייתה לספק עבודה וכן שירות קהילתי[3]. מאוחר יותר, כשהמייסדים רצו להשתחרר מהמחויבויות הקודמות שלהם למוציא לאור שלהם, הם קנו את מניותיו ושינו את השם ל-Vice ב-1996[4]
בסוף שנות ה-90 רכש ריצ'רד זלווינסקי, מיליונר קנדי שעשה את כספו בתוכנה, את המגזין והעביר את המטה שלו לניו יורק. בעקבות המעבר התפתח למגזין מוניטין לפיו הוא מרבה לפרסם תוכן פרובוקטיבי וסותר את הפוליטיקלי קורקט. תחת שליטתו של זלווינסקי, נפתחו בניו יורק כמה חנויות ממותגות שהציעו ללקוחות לקנות מוצרי אופנה שפורסמו במגזין. תקופה זו נגמרה עם סיום בועת הדוט-קום, במהלכה השיבו המייסדים לעצמם את השליטה במגזין והחנויות נסגרו[5].
בשנת 2002 הושקה הגרסה הבריטית של המגזין תחת העורך הראשון שלה, אנדי קאפר. בריאיון עמו הסביר קאפר זמן קצר לאחר ההשקה כי תפקיד המגזין הוא לסקר "דברים שבהם אנחנו מתביישים".
בסוף שנת 2007 פורסמו 13 מהדורות שונות של הירחון, חברת התקליטים של Vice Media פעלה, וערוץ הווידאו המקוון VBS.com זכה ל-184,000 צופים ייחודיים במהלך חודש אוגוסט אותה שנה. באותה שנה החל המגזין לסקר אירועים שנחשבו ליותר "רציניים" דוגמת מלחמת עיראק. בריאיון לניו יורק טיימס הסביר שורוש אלבי מדוע: "העולם הרבה יותר גדול מלואר איסט סייד ואיסט וילג' [שכונות בניו יורק]"[5].
תחומי סיקור
סקופים
מגזין Vice מעניק במה לפרסומים שונים של העיתונאים, בעלי הטורים, סופרים, גרפיקאים, קריקטוריסטים וצלמים. התוכן המקוון של המגזין השתנה לאורך השנים מעיסוק באמנות ותרבות פופולרית לאקטואליה קשה יותר. בשל המספר הרב של הכותבים בו והעובדה שלעיתים קרובות הם יגישו מעט מאמרים לפרסום, אין למגזין עמדה פוליטית ברורה. המגזין פרסם בעבר גיליונות שלמים שלא קשורים לנושאים שמסקרת תקשורת המיינסטרים, ועסק בנושאים כמו אזרחי עיראק[6], אינדיאנים[7], רוסים[8] ועוד.
פוליטיקה
בריאיון עם עיתון הגרדיאן במרץ 2008 נשאל המייסד שיין סמית' בנוגע לנטייה הפוליטית של Vice, ובתגובה הצהיר: "אנחנו לא מנסים לומר שום דבר פוליטי במסגרת פרגדימת שמאל/ימין... אנחנו לא עושים זאת משום שאנחנו לא מאמינים בלקיחת צד. האם אני דמוקרטי או רפובליקני? אני חושב ששתי התפיסות מזעזעות. וזה לא משנה בשום צורה. כסף מנהל את אמריקה; כסף מנהל כל מקום".
אתר
Vice ייסד את האתר שלו, Viceland.com בשנת 1996, משום שהכתובת Vice.com הייתה כבר תפוסה. בשנת 2007 ייסד האתר את הדומיין VBS.com שפרסם סרטוני וידאו ושידר מספר תוכניות רשת בחינם. בשנת 2011 אוחדו שני האתרים לתוך Vice.com[9].
מוניטין
מאז הקמתו יש למגזין "מוניטין פרובוקטיבי"[10]. בשנת 2010 תואר העיתון כ"עיתונות שמבליטה את דעת הכותב עבור דור היוטיוב"[11]. ככל שהוא הלך והתפתח, נעשו ניסיונות במגזין להתרחק במידת מה מהמוניטין, כך שעדיין יוכלו לשמור עליו כדי להמשיך לצמוח[12]. עם זאת, הירחון המשיך להיקלע למחלוקות לאורך השנים[10].
תלונות על עבירות פליליות
בסתיו 2017 פורסמו מספר כתבות בהן עלו טענות להתנהגות לא צנועה בחברת האם של מגזין Vice.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Vice Media Settled With 4 Women Over Sexual Harassment, Defamation, נטלי ג'רווי, The Hollywood Reporter, 23 בדצמבר 2017
- ^ From chic to cheek, טום הורן, הטלגרף, 15 ביולי 2006
- ^ The Vice Squad, קרל ווילקינסון, הגרדיאן, 30 במרץ 2008
- ^ Vice's Shane Smith on What's Wrong With Canada, Facebook and Occupy Wall Street, ג'ף ברקוביצ'י, פורבס, 3 בינואר 2012
- ^ 5.0 5.1 A Guerrilla Video Site Meets MTV, רוברט לווין, הניו יורק טיימס, 19 בנובמבר 2007
- ^ The Iraq Issue
- ^ The Natives Issue
- ^ The Russia Issue
- ^ Finally, All Our Crap Is in One Place, רוקו קסטורו, Vice, 15 בספטמבר 2011
- ^ 10.0 10.1 The Bad-Boy Brand, ליזי ווידקומב, הניו יורקר, 1 באפריל 2013
- ^ . Up Close With Shane Smith, אלכס ויליאמס, הניו יורק טיימס, 16 באוגוסט 2010
- ^ The cult of Vice, כריס איפ, Columbia Journalism Review
