שעמום בלשון חז"ל הוא חולי המגיע מבטלה ומשמעותו אי יכולת לשים לב לדברים "תמהון לבב", ואילו בלשון המדוברת הכוונה למצב מטריד שאדם (או חיה?) מרגיש שאין לו מה לעשות.
