און בן פלת

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

און בן פלת היה אחד ממנהיגי עדתו של קרח, שקראה תיגר על מנהיגותו משה רבנו במהלך ארבעים השנה שהיו ישראל במדבר. הסיפור מובא בהרחבה בפרשת קרח,ספר במדבר, פרק ט"ז.

המחלוקת עם משה

קורח, בן דודו של משה, אסף מאתים וחמשים אנשים ממנהיגי העם, וביניהם האחים דתן ואבירם בני אליאב ואון בן פלת - שלשתם משבט ראובן. על פי הפרשנים, רוב האנשים היו משבט ראובן כיון שהם ראו בעצמם את המנהיגים הטבעיים, ולא במשה הלוי וביהושע שהיה בן שבט אפרים (אבן עזרא)[1], או מכיוון שמקומם במחנה היה סמוך למקומו של קרח (רש"י)[2].

משה הזמין את האנשים למבחן: הם יקחו מחתות, ויבואו למחרת בבוקר להקטיר קטורת במשכן - ואז יראה ה' במי הוא בחר להיות כהן. דתן ואבירם סירבו למבחן, וסופם היה שנבלעו באדמה, וקרח וחבריו שניגשו למבחן נשרפו כולם באש.

אשת און בן פלת

און בן פלת מוזכר בתחילת הסיפור, במחלוקת על משה, אבל הוא לא מוזכר לא בין הבלועים באדמה ולא בין השרופים באש. בגמרא[3] דורשים את הפסוק "חכמת נשים בנתה ביתה"[4] על אשתו של און בן פלת, שם מוסבר שהיא הצילה אותו. היא אמרה לו שבשבילו כלל לא משנה מי יהיה המנהיג: "אם משה רב אתה תלמיד, ואם קרח רב אתה תלמיד", ועל פי המדרש: "אם אהרן כהן גדול אתה תלמיד, ואם קרח כהן גדול אתה תלמיד" - ועל כן לא תצא לו שום תועלת מהתערבות במחלוקת. און השיב שהוא נשבע להם שיבוא עמם, כי היה איתם בעצה אחת, ואשתו אמרה לו שהיא תציל אותו, והשקתה אותו יין עד שנרדם. לאחר שנרדם, פרעה את ראשה, מעשה שהוא חוסר צניעות. וישבה בפתח האוהל, והאנשים שבאו לקרוא לו לבוא אתם להקטיר קטורת, לא נכנסו לביתה בראותם אותה פרועת ראש, והלכו משם. עד שהתעורר און, כבר מתו כל עדת קרח.

דמותו של און בן פלת

בגמרא נדרש שמו ושם אבותיו: "און - שישב באנינות [על פי רש"י, שעשה תשובה], פלת - שנעשו לו פלאות, בן ראובן - בן שראה והבין".

על פי הגמרא, נראה שאון חיפש שררה, ולא כהונה (בדומה לדתן ואבירם), ולכן אומרת לו אשתו שבשררה הוא בכל מקרה לא יזכה - ועל פי המדרש הוא היה צריך להיות ממקריבי הקטורת, ורצה להיות כהן.

פרט לפרשת קרח אין השם און נזכר במקרא. השם פלת נזכר פעם אחת בספר דברי הימים א, ב,לג, כשמו של אדם משבט יהודה. במספר מקומות בתורה[5] נמנים ארבעת בניו של ראובן: חנוך, פלוא, חצרון וכרמי. נראה שפלת הוא פלוא. רשימת המפקד בספר דברים[6] מונה את דתן ואבירם בני אליאב בן פלוא בן ראובן, אבל איננה מזכירה את און. ייתכן אם כך ש"און" הוא כתיבה כפולה (דיטוגרפיה) של המילה "בן", ובפסוק המקורי[7] נכתב "אליאב בן פלת בן ראובן". לחלופין, ייתכן שיש לקרוא "הוא" במקום "און", וסופו של הפסוק הוא גלוסה: "הוא בן פלת בן ראובן". בנוסח השומרוני ובתרגום השבעים נכתב "בן ראובן" במקום "בני ראובן" שבנוסח המסורה.

הערות שוליים


שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים

לא נמצא templatedata תקין