ברכת מחיה המתים

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ברכת מחיה המתים היא ברכה שתיקנו חז"ל על הרואה את חברו החביב עליו, לאחר שעברו 12 חודשים מהפעם האחרונה שראה אותו. יש לברך ברכה זו בשם ומלכות.[1]

מקור הברכה וטעמה

מקור ברכה זו היא בתלמוד במסכת ברכות:

אמר רבי יהושע בן לוי, כל הרואה את חבירו לאחר שלשים יום מברך שהחיינו, ואם ראהו לאחר שנים עשר חודשים, מברך מחיה המתים

וכך פסק בשולחן ערוך (אורח חיים רכה א) שיש לברך ברכה זו.

בטעם הברכה יש שכתבו, שכיון שעברו 12 חודשים, הרי עבר עליו ראש השנה, שבה האדם נידון לחיים או למות, וכיון שניצול ממיתה בראש השנה מברך עליו 'מחיה המתים'. [2]

טעם נוסף כתבו בראשונים, משום שאמרו בתלמוד שלאחר 12 חודש המת משתכח מהלב, לכך מברך מחיה המתים.[3]

דיני הברכה

בראשונים מבואר שיש לברך ברכה זו דווקא על חבר שחביב עליו ביותר ושמח בראייתו.

אף בשנה מעוברת, אין צריך שיעבור שנה, ודי ב12 חודשים.[4]

אם שלח לו חברו מכתב בתוך 12 חודש, נחלקו הפוסקים אם צריך לברך, ובמשנה ברורה (סימן רכה) פסק שלא יברך שהרי ספק ברכות להקל.

הברכה בימינו

בימינו המנהג שלא לברך ברכה זו, בטעם הדבר כתבו באחרונים מספר טעמים.

יש שכתבו שמאחר והתקשורת בימינו מצויה ונגישה לכל אחד, מסתבר הדבר שאם היה קורה לחברו דבר מה היה מודיעו, ואם כן כיון שלא הודיעו, הרי זה כאילו הודיעו שלא ארע לו דבר.[5]

טעם נוסף כתבו באחרונים, שיש לחשוש שיברך ברכה לבטלה, כגון על חברו שאינו חביב עליו כל כך, בכדי שלא ידע חברו שאינו חביב עליו.

ראו גם

הערות שוליים

Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0
  1. ^ משנה ברורה, סימן רכה ג, אמנם הביא שם דעת הפנים מאירות שברכת מחיה המתים שונה משאר הברכות, שהרי אף בתפילה אין מזכירין בה מלכות.
  2. ^ משנה ברורה סימן רכה, בשם המהרש"א.
  3. ^ רבינו יונה ברכות נח א.
  4. ^ אשל אברהם (בוטאטש), סימן רכה א
  5. ^ אורחות רבינו חלק א עמוד צד

הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.