מאה ברכות
תקנת מאה ברכות היא תקנה קדומה, לפיה חייב כל אדם מישראל לברך בכל יום לפחות מאה ברכות. במדרש יוחסה התקנה לדוד המלך, שתיקן אותה לשם עצירת מגפה שהייתה הורגת בכל יום מאה אנשים.
מקור התקנה
התקנה הוזכרה בתלמוד בלי פירוט על מקורה:
רש"י שם מסביר שהדרשה היא מהמילה "מה"; "קרי בה מאה". וכן פירשו הרי"ף[1] והרא"ש[2] ונראה כי זו הייתה הגירסא לפניהם בתלמוד.[3] בפירוש התוספות כתבו שמספר האותיות בפסוק בצירוף אות האל"ף במילה "מה" הוא מאה, ובזה נרמז שיש לברך מאה ברכות בכל יום.
הד נוסף לחיוב זה, ניתן למצוא במימרא אחרת של רבי מאיר בתוספתא:[4]
היה רבי מאיר אומר: אין לך אדם מישראל שאין עושה מאה מצות בכל יום: קורא את שמע ומברך לפניה ולאחריה אוכל פתו ומברך לפניה ולאחריה ומתפלל שלשה פעמים של שמונה עשרה ועושה שאר כל מצות ומברך עליהן
למרות שלמדו דבר זה מפסוק, לדעת כל הראשונים חיוב זה אינו מדאורייתא, אלא מתקנת חכמים, והלימוד מהפסוק אינו אלא אסמכתא.
זמן התקנה
בטור[5] כתב על פי תשובת רב נטרונאי[6] שדוד המלך הוא זה שתיקן לברך 'מאה ברכות' בכל יום, בעקבות מגפה שגבתה את חייהם של מאה אנשים בכל יום, ולא היה ידוע בשל מה בא העונש הזה. דוד המלך חקר, ונודע לו ברוח הקודש, שעל ידי תקנת 'מאה ברכות' תעצר המגפה, וכך היה. מקור הדברים הוא במדרש[7].
במחזור ויטרי [8] נכתב שנראה שהתקנה השתכחה אחרי שדוד תיקנה, וחזרו תנאים ואמוראים ותיקנו אותה בשנית[6].[9] בספר יראים[10] כתב כי אנשי כנסת הגדולה הם שקבעו חיוב זה. בספר המנהיג[11] וכן רבינו בחיי[12] כתבו כי משה רבינו הוא בעל התקנה הראשון, והיא נשכחה, וחזר דוד המלך ותיקנה והיא שוב נשכחה עד שחזרו התנאים ותיקנוה, וכך כתב אף המגלה עמוקות[13].
יש המפרשים[14] כי תקנתו של דוד המלך לא הייתה לברך מאה ברכות, שהרי ברכות הנהנין והמצוות אינם אלא תקנות מאוחרות מדרבנן וכן נוסח התפילה אינו אלא מדרבנן, אלא תקנתו של דוד המלך הייתה שיש בכל יום לומר מאה שבחים והודאות לה', ואילו חז"ל הוסיפו ותיקנו כי יש לברך מאה ברכות בכל יום בשם ומלכות.
חובה או הידור
מדברי רוב הפוסקים משתמע כי קיים חיוב גמור מדרבנן לברך מאה ברכות בכל יום, אולם דעת החיד"א[15] ובעקבותיו רבי יוסף שלום אלישיב היא כי אין זה אלא הידור ומידת חסידות.[16] השדי חמד[17] תמה על דברי החיד"א הללו. הר"י פרעלא[18] מביא ראיה לדעה זו מלשון התוספתא ”כי אין לך אדם מישראל שאינו עושה מאה מצוות בכל יום.”, כלומר, סך הברכות שתוקנו בסדר יומו הרגיל של האדם ביום חול עולה למאה, אולם במקרה שאין בסדר היום מאה ברכות, כמו בשבת, אין חובה לברך מאה ברכות, אלא מידת חסידות והידור בלבד. רבי אברהם אבן עזרא בספרו יסוד מורא[19] מסביר שיש מצוות שאינן מוכרחות, כמו מצוות שחיטה שאין חובה לעשותה, אלא ”רק מי שנפשו אוה לאכול בשר, אז מחויב לחוט ולהסיר החלב והדם... וככה המתענה בכל יום ואין מברך ברכת המזון... איננו חייב לקדש ולהבדיל ולשתות ארבע כוסות...”. ומוסיף, ”וכל זה הזכרתי בעבור ששמעתי על חכם חסיד שהיה משוטט בחוצה לבקש מי שיש לו עוף שישחטנו, ודעתו על הברכה למלאות מאה ברכות בכל יום”. מדבריו עולה שאין לאכול רק לשם הברכה. מדברי הריטב"א[20] משתמע שאף יש בכך משום ברכה לבטלה.
מנין הברכות
בימות החול ניתן בקלות להגיע למאה ברכות, מאחר שבכל תפילה יש 19 ברכות, מלבד שאר ברכות השחר ועוד. להלן חישוב מינימום הברכות שאדם מברך ביום חול:
- ברכות קריאת שמע (ערבית) = 4[21]
- תפילת שמונה עשרה (ערבית) = 19
- ברכת המפיל = 1
- ברכת על נטילת ידיים = 1
- ברכת אשר יצר = 1
- ברכת אלוקי נשמה = 1
- ברכות השחר = 15[22]
- ברכות התורה = 2 (לדעת הרמ"א = 3)
- ברכת הציצית = 1
- ברכת התפילין = 1 (לדעת הרמ"א = 2)
- ברוך שאמר וישתבח = 2
- ברכות קריאת שמע (שחרית) = 3
- תפילת שמונה עשרה (שחרית) = 19
- תפילת שמונה עשרה (מנחה) = 19
סך כל הברכות: 89, (ולדעת הרמ"א = 91, או אפילו 93). בצירוף ברכות נטילת ידיים, המוציא וברכת המזון ושאר ברכות הנהנין, ניתן בקלות להגיע למאה ברכות בכל יום.
ברכות השחר כהשלמה למאה ברכות
הטור[23] כותב בשם רב נטרונאי גאון כי טעם תקנת ברכות השחר הוא בכדי לקיים את התקנה של מאה ברכות בכל יום:
- "והשיב רב נטרונאי ריש מתיבתא דמתא מחסיא: דוד המלך עליו השלום תקן מאה ברכות דכתיב ”הֻקַם עָל” (שמואל ב', כ"ג, א')[24] על בגימטריא מאה הוי, כי בכל יום היו מתים מאה נפשות מישראל, ולא היו יודעין על מה היו מתים, עד שחקר והבין ברוח הקודש ותקן להם לישראל ק' ברכות וע"כ תקנו חכמים ז"ל אלו הברכות (=ברכות השחר) סדר העולם והנהגתו להשלים ק' ברכות בכל יום."
כעין זה כתב רבינו גרשום[25] על דברי התלמוד שם: ”תניא, היה ר"מ אומר: חייב אדם לברך שלש ברכות בכל יום, אלו הן: שעשאני ישראל, שלא עשאני אשה, שלא עשאני בור”, כי ברכות אלה מתכתבות אם מאמרו האחר של רבי מאיר שישנה חובה לברך מאה ברכות בכל יום, ועל כן תיקן לברך ברכות אלו בכדי להשלים את המניין.
בדומה לכך בספר המספיק לעובדי ה'[26] מבאר מפני מה ברכות השחר נקראים בשם מאה ברכות: 'והברכות הללו הן הידועות בשם מאה ברכות, לא מפני שמניינם מאה, אלא לפי שהן משלימות מאה ברכות המחויבות, כדבריהם ז"ל 'חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום וכו'. הרי שבתקופת הראשונים היו מורגלים לקרות לברכות השחר בשם מאה ברכות משום שכל עניינם נוסד להשלים מאה ברכות.
בשבת, יום טוב ויום כיפור
בשבתות וימים טובים שבהם תפילת שמונה עשרה כוללת רק שבע ברכות, נזקקים להשלים את המאה ברכות על ידי ברכות הנהנין השונות כפי שמתואר בתלמוד[27]: "רב חייא בריה דרב אויא, בשבתא וביומי טבי, טרח וממלי להו (את מאה הברכות[28]) באיספרמקי ומגדי (בשמים ומיני מגדים שטעונים ברכה[28])".
ביום כיפור, קשה במיוחד להגיע למאה ברכות, מכיוון שבתפילות העמידה יש רק שבע ברכות, ואי אפשר להוסיף ברכות על אכילה ושתיה.
אמירת "אין כאלוקינו"
בסידור רש"י[29] נכתב כי טעם אמירת אין כאלוקינו בסוף תפילת שחרית היא להשלים מאה ברכות: ”ולכך תיקנו בשבת לומר אין כאלקינו... ד' פעמים "אין", "מי" ד' פעמים, "נודה" ד' פעמים; אין, מי, נודה – הרי י"ב פעמים אמן, ולבסוף "ברוך אתה", ונראה עתה כאומר י"ב פעמים "ברוך אתה אמן". והם שתים עשרה ברכות, והשבע של חובת היום, הרי י"ט”. כעין זה נכתב במחזור ויטרי[30] ושבלי הלקט.[31] יש המבארים[32] שעיקר תקנתו של דוד המלך הייתה אמירת שבחים על ה' ואף שחז"ל תיקנו אמירת ברכות עם שם ומלכות, באמירת אין כאלוקינו יוצאים בדיעבד את עיקר ושורש התקנה.
בספר המנהיג[33] ערער על מנהג זה. לדבריו, מכיוון שאין בברכה זו שם ומלכות אין היא נחשבת ברכה, ואינה עולה למניין מאה הברכות.
לדעת רבי חיים פינחס שיינברג[34], המשנה ברורה[35] פוסק שלא יוצאים ידי חובה באמירת אין כאלוקינו[36].
המהרי"ל[37] כותב כי ב[יום הכיפורים]] אין אומרים אין כאלוקינו, וכן פסק הרמ"א[38]. המהרי"ל מנמק זאת, שמכיוון שאומרים את "אהללך בקול רם"[דרושה הבהרה], שנתקן במקביל לשמונה עשרה הברכות, כבר אין צורך לומר אין כאלוקינו, וכן כתב המג"א[39], והט"ז והמשנה ברורה[דרוש מקור מלא] כתבו שהטעם הוא משום שאומרים שבחים רבים אחרים, ביום הכיפורים ובהם יוצאים ידי חובה.
ברכות קריאת התורה והפטרה
כתב הרא"ש[40]: 'וגם יכוין אדם בשבתות וימים טובים לברכת הקורא בתורה והמפטיר ויענה אמן ויעלו לו להשלים מנין ברכות'. וכן פסק השולחן ערוך[41]. אולם כתבו האחרונים[42] כי ממה שאנו רואים שרב חייא בריה דרב אויא טרח בהשלמת המאה ברכות על ידי מיני בשמים ומגדים ולא פטר את עצמו בשמיעת ברכות קריאת התורה כי לכתחילה אין יוצאים ידי חובת מאה ברכות אלא במה שמברך הוא בעצמו.
חזרת הש"ץ
במעדני יום טוב [43] כתב כי נראה מדברי הרא"ש שאין יוצאים ידי חובה אלא דווקא בברכות קריאת התורה אולם אין יוצאים ידי חובה בחזרת הש"ץ כיוון שכבר התפלל ואינו חשוב כמחויב בתפילה, לעומת זאת המג"א והמ"ב[44] כתבו כי אפשר שיוצא בזה ידי חובה.
שאר ברכות
השל"ה[45] כתב כי אפילו בברכות המצוות של יחידים כאשר עונה אחריהם אמן יוצא בזה ידי חובת מאה ברכות, וכן פסק הפמ"ג[46] בשעת הדחק, לעומת זאת המבי"ט[47] כתב כי לא יוצאים ידי חובת מאה ברכות אלא דווקא בברכות שהוא מחויב בהם מעיקר הדין וחברו מוציאו ידי חובה כמו ברכות קריאת התורה, אולם בברכות אשר אין כאן אלא עניית אמן בלבד אינו יוצא ידי חובה שעל אף שאמרו 'גדול העונה אמן יותר מן המברך' במאה ברכות בעינן ברכות חובה.
דיני התקנה
- חיוב ה'מאה ברכות' הוא חיוב נפרד לכל יום ויום, והפוסקים נחלקו האם החשבון 'יום' לעניין זה הוא כדין יום ברוב דיני התורה: הלילה נחשב לחלק מהיום שאחריו, או שמתחילים למנות מהבוקר של היום עד היום שלאחריו.[48]
- הפוסקים נחלקו האם מותר לברך ברכה שאינה צריכה על מנת להגיע למאה ברכות. הדעה המתירה סוברת שמכיוון שצריך להגיע למאה ברכות, אין כאן דין של ברכה שאינה צריכה.[49]
- בעניין חיוב נשים בדין זה, נחלקו הפוסקים, יש שפטרו נשים משום שחלק גדול ממאה ברכות אלו הם ברכות שמונה עשרה וברכות קריאת שמע, שנשים פטורות מהן, כך שבפשטות התקנה אינה כוללת אותן.[50] ויש שכתבו לחייבם, בין השאר מאחר שהתקנה הייתה משום שמתו במגפה, ובתלמוד[51] מצינו במקרה דומה שחייבו נשים במצוות מזוזה בנימוק שאף נשים צריכות חיים.[52]
- הרב מבריסק[53] דייק מלשונו של הרמב"ם [54]: "ומונה כל הברכות עד שמשלים מאה בכל יום" כי יש דין מיוחד לספור את הברכות, וכך היה נוהג, לציין על כל ברכה שבירך את מספרה. וכן משמע גם מלשון היעב"ץ[55]: "ויתחיל למנות ברכותיו מתפילת ערבית, ויספרם אחת לאחת למצוא חשבון, כל עת שאומר ברכה מצוה לכותבה על ספר לדעת המספר... שידע בבירור שלא חסר כלום מן המניין". אולם יש הסוברים[דרושה הבהרה] כי דברי הרמב"ם שיש למנות את הברכות אמורים רק במקרה שאדם אוכל פירות בכדי להשלים את הברכות החסרות לו בין בשבת ובין בחול, אבל בימי החול שישנם מאה ברכות אין סיבה למנות כיוון שהדבר ידוע שמברך מאה ברכות.
מנין המצוות
כמה ממוני המצוות החשיבו את מצוות 'מאה ברכות' בכלל התרי"ג מצוות, כגון בספר הלכות גדולות, שמנה אותה במצוות עשה כה: "מאה ברכות בכל יום".
הרמב"ם תמה על דבריהם, שהרי חיוב זה אינו מהתורה כלל:
"והתמה מפני מה מנו מצות עשה שהם מדרבנן... מאה ברכות בכל יום והלל... והכלל, כי כל מה שהוא דרבנן לא ימָנהֶ בכלל תרי"ג מצוות. כי הכלל הזה הוא כולו כתוב בתורה אין בו דבר דרבנן כמו שנבאר. ואמנם היותם מונים קצת הדברים שהם דרבנן ועוזבים קצתם בבחירה מהם הוא ענין אי אפשר לקבלו בשום פנים, אמרו מי שאמרו
— ספר המצוות לרמב"ם, סוף שורש א'
לקריאה נוספת
הרב טוביה פריינד, שלמי ברכה, ירושלים תש"פ, עמודים ג–כט
קישורים חיצוניים
- הרב אליעזר מלמד, הלכות מאה ברכות, באתר פניני הלכה
- מאה ברכות(הקישור אינו פעיל) - שיעור באתר עולמות
- פירוט מאה הברכות בכל יום באתר פרשת יהדות
חיבורים
- פוטאש, מרדכי בן שמעון, מצות המאה ברכות כהלכתה, ירושלים תשסו, באתר היברובוקס
- סודרי, אברהם ישראל בן יעקב, קונטרס בירור הלכה בענין מאה ברכות, ירושלים 5772, באתר היברובוקס
- אבאב, יצחק הספרדי, מאה ברכות, אמשטרדם תמז, באתר היברובוקס
- מרקוביץ, שמואל, מאה ברכות, שיחות, בני ברק 5771, באתר היברובוקס
- תפילות. ברכות, סדר מאה ברכות, ונציה תק"מ, באתר אוצר החכמה
- פוטאש, מרדכי, מצות המאה ברכות כהלכתה, ירושלים תשס"ו, באתר אוצר החכמה
- שושן, איתן בן אליהו, ברכת איתן - מצות מאה ברכות, בני ברק תש"ע, באתר אוצר החכמה
הערות שוליים
- ^ ברכות דף מד:
- ^ ברכות פ"ט ס' כ"ד.
- ^ דקדוקי סופרים במנחות שם.
- ^ פירוש הגר"י פרעלא לספר המצוות מ"ע ב' בתחילת המצווה.
- ^ אורח חיים, סימן מ"ו.
- ^ 6.0 6.1 מופיע גם בסדר רב עמרם גאון, ברכות השחר.
- ^ במדבר רבה, פרשה י"ח, פסקה כ"א.
- ^ בסימן א.
- ^ כנראה, הנחה זו באה ליישב את העובדה שבתלמוד מופיעה התקנה בשם רבי מאיר, כמובא לעיל.
- ^ היראים השלם מצווה רנ"ה.
- ^ עמ' ו' הוצאת ורשא.
- ^ כד הקמח ערך ברכה.
- ^ מגלה עמוקות אופן עה.
- ^ ירחון האוצר י.[דרושה הבהרה]
- ^ מחזיק ברכה ס' ר"צ.
- ^ פניני תפילה עמ' ע.
- ^ ח"ג מערכת ח' כלל ל"ד.
- ^ מצוות עשה ב' בתחילת המצווה, הוא מוסיף להביא שם ראיות נוספות לדעתו זו.
- ^ רבי אברהם אבן עזרא, יסוד מורא וסוד תורה, השער השני
- ^ פסחים נד עמוד א.
- ^ ועוד ברכה אחת לנוהגים לברך יראו עינינו
- ^ ועוד ברכה אחת לרוב מתפללי נוסח אשכנז שחותמים "מקדש את שמך ברבים" בשם.
- ^ אורח חיים, סימן מ"ו, וכן כתב בלבוש ובשולחן ערוך הרב שם. וכעין זה נמצא בשו"ת מן השמים סימן י"ב.
- ^ הפסוק המלא, העוסק בדוד המלך: וְאֵלֶּה דִּבְרֵי דָוִד הָאַחֲרֹנִים נְאֻם דָּוִד בֶּן יִשַׁי וּנְאֻם הַגֶּבֶר הֻקַם עָל מְשִׁיחַ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וּנְעִים זְמִרוֹת יִשְׂרָאֵל.
- ^ מנחות דף מג עמוד ב': 'חייב אדם לברך ג' ברכות משום הכי אמר חייב שהשאר ברכות מברכן על צורך דבר מעשה ואלו אינן לצורך מעשה וגם הם מכלל המאה'.
- ^ המספיק לעובדי השם פרק ל'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף מ"ג עמוד ב'
- ^ 28.0 28.1 רש"י שם
- ^ סימן א'
- ^ סי' א'.
- ^ סי' א'.
- ^ ירחון האוצר שם.
- ^ דיני תפילה (עמוד ל')
- ^ אורח ישראל ס' א' הערה ה'.
- ^ ס' מ"ו.
- ^ טעמו הוא שאף שהמשנה ברורה כתב בהלכות יום הכיפורים (סימן תרכ"ב) כי אמירת אין כאלוקינו פוטרת ממאה ברכות, כיוון שבמקומו העיקרי של דין מאה ברכות לא הזכיר זאת המשנה ברורה - הרי שנקט שאין יוצאים בכך.
- ^ ספר מהרי"ל (מנהגים) הלכות יום הכיפורים.
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרכ"ב, סעיף א'.
- ^ מג"א או"ח תרכ"ב.
- ^ ברכות פ"ט ס' כ"ד.
- ^ ס' רפ"ד ס"ג.
- ^ מג"א סי' מ"ו סק"ח, מ"ב סי' מ"ו סקי"ד.
- ^ על הרא"ש שם ס' כ'.
- ^ שם.
- ^ יומא פרק נר מצווה אות ל"א.
- ^ סי' מ"ו משבצות זהב ס"ק ג'.
- ^ ח"א ס' קי"ז. המבי"ט סבור כי הציבור מחויב בברכות של קריאת התורה ועל כן חשוב כמי שהמברך מוציא אותם, לעומת זאת בברכות השחר או אפילו בחזרת הש"ץ אינם חשובים כמחויבים, אולם יש רבים הסבורים כי אין הציבור נחשב כמחויב בברכות של קריאת התורה, ואם סבור הרא"ש כי מהני למאה ברכות הוא הדין אף חזרת הש"ץ ואולי אף שאר ברכות.
- ^ בספר העיתים ס' קצ"ה הביא שתי דעות האם מתחילים מהיום או מהלילה ונקט לעיקר כי מתחילים מהלילה, וכן נקטו רוב הפוסקים וכן פסק המשנה ברורה, סימן מ"ו, סעיף קטן י"ד).
- ^ המשנה ברורה (סי' מ"ו ס"ק י"ד) כתב בעניין זה כמו המג"א (ס' מ"ו ס"ק ח') כי אין לגרום לברכה שאינה צריכה, לעומת זאת דעת האבן העוזר (ס' רי"ב) כי הדבר מותר, ובדברי המשנה תורה לרמב"ם, הלכות תפילה וברכת כהנים, פרק ז', הלכה ט"ז דנו נושאי כליו איך לפרשו, ראו בלחם משנה ובמרכבת המשנה שם. בגרסת הרמב"ם במהדורת פרנקל מפורש כי מותר לגרום ברכה שאינה צריכה.
- ^ רבי שלמה זלמן אוירבך, שולחן שלמה פרק כ"ב סעיף כ"ה; רבי שמואל וואזנר, שבט הלוי חלק ה' סימן כ"ג, וכן סוברים רוב הפוסקים.
- ^ ברכות דף כ:
- ^ הגר"ח קנייבסקי בתשובות לשואלים רבים (שאלת רב ח"א פי"ז).
- ^ תשובות והנהגות (ח"ב ס' קכ"ט).
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר אהבה, הלכות תפילה וברכת כהנים, פרק ז', הלכה ט"ז
- ^ סידור בית יעקב, בית ה' בלילות, חשבון מאה ברכות.
| דוד המלך | |||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| משפחתו |
| ||||||||||
| תקנות ויצירות המיוחסות לו | ספר תהילים • מאה ברכות • צוואת דוד • קינת דוד • קינת דוד על אבנר • דברי דוד האחרונים • שירת דוד | ||||||||||
| מאורעות בחייו שתוארו בתנ"ך | משיחת דוד למלך • דוד וגוליית • הטבח בנוב עיר הכהנים • סיפור נבל הכרמלי • דוד ובת שבע • מרד שבע בן בכרי • האישה החכמה מתקוע • מעשה אמנון ותמר • רצח אמנון • דוד ויהונתן • סיפור רצפה בת איה | ||||||||||
| אגדות חז"ל | דוד והצרעה והעכביש | ||||||||||
| שונות | מרב בת שאול • פלטיאל בן ליש • בית דוד • אבישג השונמית • ברזילי הגלעדי • גיבורי דוד • כתובת תל דן • קבר דוד • משיח • המלך דוד (סרט) • מגן דוד | ||||||||||
| הנצחה |
| ||||||||||
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.
