רבי אבון הגדול
(הופנה מהדף אבון הגדול)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
רַבִּי אַבּוּן הַגָּדוֹל (בכתב לטיני: Abun; נפטר סביב שנת ד'תש"ל 970[1] היה רב, מגדולי יהדות צרפת במאה ה-10. פעל במקביל לרב שרירא גאון מגאוני בבל.
התפרסם כגדול בתורה וכעשיר מופלג, צאצא של רבי יוסף הזקן בן רבי שמעון מלה מאן[2], שמיוחסות לו אזהרות "אתה הנחלת".
משפחתו
רבי אבון הגדול היה אבי משפחת אבון, מהמשפחות החשובות בראשית ימי הראשונים באשכנז. היו בעלי תפקיד מפתח ביצירת חסידות אשכנז ורבים מהם כונו "חסידים":
בניו היו רבי יצחק חסיד ורבי יהושע חסיד.
- בנו של רבי יצחק הוא רבי שמעון בן יצחק המכונה "רבי שמעון הגדול" ממגנצא.
- בנו של רבי יהושע כונה גם הוא רבי יצחק חסיד.
- בנו של רבי יצחק (בן ר' יהושע) היה רבי אליעזר הגדול בן יצחק, שנכדו הוא רבי קלונימוס הזקן, אביו של רבי שמואל החסיד, אביהם של רבי אברהם ראש ישיבת שפייר ורבי יהודה החסיד.
קישורים חיצוניים
- שמואל יוסף פין, הערך "אבון" (אחד מקדמוני החכמים), בתוך: כנסת ישראל, ורשה תרמ"ז, עמ' 4, באתר היברובוקס
- הרב נפתלי יעקב הכהן, "רבינו אבון הגדול ממגנצא", אוצר הגדולים אלופי יעקב, חיפה, תשכ"ז-תש"ל, חלק ב, עמוד טו, באתר HebrewBooks
הערות שוליים
- ^ אברהם גרוסמן, חכמי אשכנז הראשונים (ירושלים: הוצאת מאגנס, תשמ"א), עמ' 88.
- ^ ולא מאנש. ראו: זאב יעבץ, תולדות ישראל, י, תל אביב: אחיעבר, תרצ"ב. עמ' 128 הערה 13.
