אבו אל-פרג' הארון

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אבו אל-פרג' הרון
לידה המאה ה-10
פטירה המאה ה-11
ענף מדעי בלשנות
מקום מגורים ארץ ישראל
תרומות עיקריות
מדקדק קראי, החוקרים מייחסים לו גם את כתיבת "כתאב הדאיה אל-קאר" (ספר הוריית הקורא), המתאר את אופן הגיית האותיות וסימני הניקוד בטקסט המקראי.

אַבּוּ אלְ-פַרַג' הַארוּן אִבְּן אלְ-פַרַג' (מחצית שנייה של המאה ה-10–מחצית ראשונה של המאה ה-11), או בשמו העברי אַהֲרֹן בֶּן יְשׁוּעָה, היה מדקדק ומילונאי קראי, פעל בירושלים.

על חייו ידוע מעט מאד. הוא נזכר כאחד מתלמידי השיח' אבו יעקב בן נוח, ולאחר פטירתו של זה, עמד בראש בית המדרש שלו בירושלים.

הוא ידוע בשל חיבורו, "כתאב אל-משתמל" (ספר הכולל), שהושלם בשנת 1026. זהו תיאור של לשון המקרא הכולל שמונה חלקים. יונה אבן ג'נאח מצטט מתוכו בעילום שם, כנראה בשל קראותו של אבו אל-פרג'. החיבור לא נדפס מעולם, אבל קיצור שלו בשם "כתאב אל-כאפי" (ספר המספיק), שחיבר אבו אל-פרג' הארון עצמו, יצא לאור במהדורה מדעית בליידן ב-2003.

החוקרים מייחסים לו גם את כתיבת "כתאב הִדַאיַת אל-קאר" (ספר הוריית הקורא), המתאר את אופן הגיית האותיות וסימני הניקוד בטקסט המקראי. בעבר ייחסו ספר זה ליהודה אבן בלעם.

ראו גם

לקריאה נוספת

  • Geoffrey Khan et al., The Karaite tradition of Hebrew grammatical thought in its classical form: a critical edition and English translation of al-Kitab al-kafi fi al-luga al-Ibraniyya by Abu al-Faraj Harun ibn al-Faraj, Leiden 2003.

קישורים חיצוניים