אבנר בראל
 | |
| בראל באוקטובר 2019 | |
| מקצוע | פרסומאי |
|---|---|
| מספר צאצאים | 3 |
| פרסים והוקרה | "קקטוס הזהב" למפעל חיים |
אבנר בראל (נולד ב-15 בדצמבר 1941) הוא פרסומאי ישראלי; שותף-מייסד במשרד "קשר בראל".
ביוגרפיה
אבנר נולד בשנת 1941 לראובן ורחל בנעטיה, בעיירת החוף זוארה הסמוכה לטריפולי שבלוב. כשנה לאחר מכן נפטר אביו, ראובן, מדלקת ריאות. ב-1950 עלה אבנר עם אמו ומשפחתו לישראל. כשהגיעו לארץ גרו במעברה ליד מושב נווה ימין. בהמשך עברו לגור בדירה קטנה בכפר סבא עם סבו (אבי אביו), אשתו של הסבא ודודה של אבנר. בראל למד בבתי הספר ברנר וכצנלסון בכפר סבא. בשנת 1958 עבר לגור עם אמו ובני משפחה מהצד שלה בנתניה.
בשנת 1959 התגייס לצבא ושירת בחיל רגלים.
בראל התחיל את דרכו בעולם הפרסום בשנת 1959 כשליח רכוב על אופניים במשרד הפרסום "דחף", בבעלות אליעזר ז'ורבין.
אחרי שסיים את לימודיו במחזור הראשון של קורס הפרסום שפתח איגוד הפרסום הישראלי, עבד כתקציבאי ב"דחף". ב-1976 הצטרף בראל לפרסומאי בוב ארויו שפרש ממשרד הפרסום "ד"ר יעקובסון", כשותף במשרד החדש שהקים ארויו "ארויו פרסומאים". המשרד נוהל מדירה קטנה ברחוב השופטים בתל אביב. מסעות הפרסום שהפיק המשרד זכו לתשומת לב מיוחדת ומשך לקוחות בולטים כגון "שטיחי ראובן", "תה ויסוצקי", "לנצ'יה", "הבנק הבינלאומי הראשון", "פולגת" ו"דורינא". ההצלחה המהירה חייבה יותר עובדים ויותר חדרים והמשרד עבר לבית הדר דפנה בשדרות שאול המלך ושינה את שמו ל"ארויו–בראל פרסומאים"[1].
משרד ארויו-בראל היה בין הראשונים שפרסמו מודעות גדולות בעיתונות, על פני עמוד או שניים, ובהם בלטו בעיקר הגרפיקה והמסר המרכזי במשפט אחד או שניים. הטקסט הנותר שימש כמקור מידע באותיות קטנות. הייתה זאת מהפיכה של ממש בפרסום המודעות שהתבססו עד אז על מבנה שמרני של כותרת, תמונה וטקסט פשוט בחלוקה זהה. לחברות אופנה כמו "פולגת" ו"דורינא" הפיק המשרד עמודים כפולים שהכילו בעיקר מראה חזותי נקי, שכלל תמונות או גרפיקה בליווי משפט או שניים. בפרסומים למוצרים של חברות אחרות נעשה שימוש בעבודה של מאיירים מקצועיים, שעד אז לא השתלבו במודעות פרסום. המשרד גדל והעסיק מעל לעשרה עובדים ובהם אליו דן חיון, גרפיקאי שעלה באותה עת מרומניה, ואריה רוטנברג, אסטרטג שיווק שהגיע למשרד מייד עם סיום הלימודים בטכניון. אריה רוטנברג ודן חיון הפכו לשותפים במשרד. לאור גידול מהיר בפעילות המשרד וקבלת לקוחות חדשים, הוקם משרד נוסף בשותפות עם צבי (שישקו) פרידמן[2], שנקרא "קשר פרסומאים".
ב-1979, בעקבות פרישתו של בוב ארויו והצטרפותו למשרד הפרסום הוותיק של אליהו טל ליצירת המשרד "טל ארויו", הוקם משרד חדש שנקרא "קשר בראל פרסומים" בבעלות בראל, פרידמן, רוטנברג וחיון. בין לקוחות המשרד החדש נמנו הבנק הבינלאומי הראשון[2], מפעל הפיס, החברות "טנא נגה" ו"יפאורה" עם המותגים "שוופס" ו"מיץ פז", כלבו שלום והקבלן אברהם גינדי[2].
ב-1981 קיבל "קשר בראל" את ניהול קמפיין הבחירות של מפלגת הליכוד בראשות מנחם בגין. הקמפיין תחת הסלוגן "הליכוד בדרך הנכונה"[3], זכה להצלחה. אחריו, משרד "קשר בראל" לקח חלק בכל מערכות הבחירות, כשהוא עובד בעיקר עבור "המערך"[4][5]. ב-1992, כשהמשרד היה אמון על תעמולת הבחירות של מפלגת העבודה בבחירות לכנסת ה-13, הפרסום התמקד לראשונה במועמד העומד בראש המפלגה, ולא במפלגה עצמה. הסיסמה מאז, "ישראל מחכה לרבין", הייתה פרפרזה על השיר "נאצר מחכה לרבין".
עם השנים, המשרד גדל והפך לאחד משלשת המשרדים הגדולים בענף, כשרשימת לקוחותיו כללה עסקים מהמובילים בענפי המסחר השונים: בנק הפועלים[6], מקדונלד'ס, מפעל הפיס, פלאפון, תנובה, בזק ואחרים.
בשנות ה-90, החלו להתעניין בענף הפרסום הישראלי גם סוכנויות הפרסום הבינלאומיות הגדולות. "קשר בראל" היה מהראשונים להתקשר עם אחת כזאת, "מקאן אריקסון", שהייתה באותה עת סוכנות הפרסום הגדולה בעולם. במקביל החלו בעלי המשרד הישראלי להתארגן ליצירת שדירה ניהולית חדשה. אילן שילוח, שהיה אז מנכ"ל חברה לייעוץ אסטרטגי, מונה למנכ"ל "קשר בראל", אשר שמה עודכן ל"מקאן קשר בראל", ובראל עבר לשמש יושב ראש החברה. בעקבות אותו מהלך ארגוני, "מקאן-קשר בראל", שלימים עברה להיקרא "מקאן תל אביב", היא מאז 1998 משרד הפרסום הגדול בישראל[7]. מספר שנים לאחר מכן, הבעלים המייסדים, בראל, פרידמן ורוטנברג מכרו את כל אחזקותיהם לסוכנות הפרסום הבינלאומית[7]. בראל המשיך לכהן מספר שנים כיו"ר עד לפרישתו המלאה מהענף בראשית שנות האלפיים. מאז, בראל עבר לשמש יועץ ומשקיע בחברות הזנק העוסקות בתחום הפרסום.
במקביל לפעילות המסחרית, כיהן בראל במהלך שתי קדנציות[7] כיו"ר איגוד הפרסום הישראלי[8] ובתפקיד זה, תרם לשינויים בענף הפרסום. בין היתר, פעל להקמה בישראל של תחרות ה"אפי" וליסודו של "הבצפר" – בית הספר לפרסום, המופעל על-ידי האיגוד[9].
ב-2015 קיבל אבנר בראל פרס מפעל חיים במסגרת תחרות "קקטוס הזהב" של איגוד הפרסום הישראלי ואיגוד השיווק הישראלי, ”על היותו אחד מעמודי התווך של ענף הפרסום בישראל ועל תרומתו הרבה לקידום ופיתוח הענף במשך 3 עשורים”[10].
בראל למד היסטוריה ותולדות האמנות באוניברסיטת תל אביב. הוא מתגורר בתל אביב עם אשתו רחל, ולהם שלושה ילדים ונכדים.
קישורים חיצוניים
- גילי דינשטיין-ישפה, עובדים את עצמם לדעת - על תחנה אחת, מעריב, 8 בינואר 1991
- ענת ביין, רגע לפני שהוא פורש מהמשרד שהקים - אבנר בראל מדבר, באתר גלובס, 2 ביולי 2003
- משה בנימין, מהמעברה למשרד הפרסום הגדול בארץ: צפו בסרט על זוכה פרס מפעל חיים אבנר בראל, באתר Bizportal, 13 ביולי 2015
הערות שוליים
- ^ גינגי פרידמן, הגיע הזמן לדור החדש של משרדי הפרסום, באתר ynet, 10 בדצמבר 2007
- ^ 2.0 2.1 2.2 אסתר גולדברשט ויעקב הכהן, פירסום - עם כל דבר, מעריב, 18 בינואר 1983
- ^ אריה רוטנברג, רבין, האשם מימינך, חדשות, 14 בדצמבר 1992
- ^ רונית ורדי, קח מיליון ורבע דולר, תן כנסת, חדשות, 10 באוגוסט 1984; רונית ורדי, כך הם רצו לעבוד, חדשות, 10 באוגוסט 1984
- ^ אילן כפיר, "קשר בראל" ייפרסם את המערך, חדשות, 22 באפריל 1984
- ^ בוא לגדול איתנו - "מוטי דניאל עזר לנו", חדשות, 12 בדצמבר 1990
- ^ 7.0 7.1 7.2 איילה צורף, מייסדי קשר-בראל החליטו למכור את אחזקותיהם, באתר וואלה!, 1 ביולי 2003
- ^ צחי נגה, יו"ר חדש לאיגוד הפרסום, חדשות, 26 באוגוסט 1986
- ^ הבצפר – בית הספר של חברות הפרסום והדיגיטל, באתר האינטרנט של אגוד חברות הפרסום בישראל
- ^ תחרות האפי: פרס מפעל חיים לפרסומאי לשעבר אבנר בראל, באתר גלובס, 29 ביוני 2015
