אבסורדיזם
בפילוסופיה, "האבסורד" מתייחס לקונפליקט שבין הרצון האינסופי של בני האדם להבין ולמצוא משמעות בקיומם, אל מול חוסר המשמעות או חוסר היכולת של בני האדם למצוא ולהבין את משמעות זו.[1]
אחד הפילוסופים המוכרים ביותר שעסקו באבסורד הוא אלבר קאמי, שהיה אבסורדיסט אשר לטענתו האדם צריך לקבל את האבסורד הקיומי ולא להתנגד אליו, אך באותו הזמן לבצע מעין "מרד" על ידי הבנה והערכה של הדברים הטובים שמסבים אושר בחיים.[2]
האבסורדיזם התפתח מהתנועה האקזיסטנציאליסטית האירופית שהתרחשה, במיוחד כאשר אלבר קאמי דחה היבטים מסוימים של קו מחשבה פילוסופי זה ופרסם את חיבורו "המיתוס של סיזיפוס".
יש דמיון רב בין פילוסופיית האבסורד, אל בין אקזיסטנציאליזם וניהיליזם. לכן, אנשים רבים עם מעט ידע בפילוסופיה נוטים להתבלבל בין אלו ולחשוב שמדובר בעמדה אחת המתייחסת אל חוסר המשמעות שבקיום.
סקירה כללית
בפילוסופיית האבסורד דואגים לציין את הקונפליקט שבין הרצון האינסופי של בני האדם להבין ולמצוא משמעות בקיומם, אל מול חוסר המשמעות או חוסר היכולת של בני האדם למצוא ולהבין את משמעות זו. בפילוסופיה זו אין שלילה של משמעות בחיים, אך הטענה היא כי גם אם קיימת משמעות ביקום, לבני האדם אין את היכולת להבין או לגלות את המשמעות הזו ולהיות בטוחים במשמעות.
לפי אלבר קאמי וסרן קירקגור, לאדם האבסורדי, בתור יצור חי אשר מחפשים משמעות ביקום, יש 3 פתרונות אפשריים:
- אמונה באלוקים – בפתרון זה, האדם מאמין באלוקים ובכך מאמין שיש משמעות ומטרה ליקום.
- התאבדות – בפתרון זה, האדם שם קץ לחייו ומביא למותו בכוונה תחילה כתגובה לאבסורד הקיומי. אלבר קאמי וקירקגור אינם תומכים בפתרון זה, והם סבורים כי ההתאבדות רק הופכת את קיומו של האדם לאבסורד עוד יותר.
- קבלה והבנה של האבסורד – בפתרון זה, האדם האבסורדי מבין ומקבל את האבסורד, וממשיך לחיות למרות חוסר המשמעות בחייו והאבסורד הקיומי. לטענתו של אלבר קאמי, על האדם האבסורדי לקבל את האבסורד הקיומי ולא להתנגד אליו, אך באותו הזמן לבצע מעין "מרד" על ידי הבנה והערכה של הדברים הטובים שמסבים אושר בחיים. לעומתו, סרן קירקגור קורא לפתרון זה "מטורף": "הוא משתולל יותר מכל מהמחשבה שהנצח עלול להכניס אותו לראש ולקחת את מצוקתו!"[3]
ההבדל בין אבסורדיזם, אקזיסטנציאליזם, וניהיליזם
יש דמיון רב בין פילוסופיית האבסורד, אל בין אקזיסטנציאליזם וניהיליזם. מסיבה זו, אנשים רבים עם מעט ידע בפילוסופיה נוטים להתבלבל בין אלו ולחשוב שמדובר בעמדה אחת המתייחסת אל חוסר המשמעות שבקיום. האמת היא, שאף על פי הדמיון בין אלו, קיימים הבדלים משמעותיים בין שלוש העמדות הפילוסופיות הללו.
האבסורדיזם מקורו מהאקזיסטנציאליזם והניהיליזם של המאה ה-20: הוא חולק כמה נקודות התחלה בולטות עם שניהם, אם כי גם טומן בחובו מסקנות הנבדלות באופן ייחודי מאסכולות מחשבה אחרות אלה. שלושתם נבעו מהחוויה האנושית של ייסורים ובלבול הנובעים מהאבסורד: חוסר המשמעות לכאורה בעולם שבו בני אדם, בכל זאת, נאלצים למצוא או ליצור משמעות.[4]
לפי האקזיסטנציאליסטים המונותאיסטים, האדם יכול ליצור ולבנות משמעות משל עצמו, אך בסופו של דבר משמעות זו תכלול את האלוקים, בהיותו בורא היקום וה"משמעות" עצמה.
לפי האקזיסטנציאליסטים האתאיסטים, באמצעות שילוב של מודעות, רצון חופשי ואחריות אישית, האדם יכול לבנות משמעות משל עצמו בתוך עולם שלמעשה אין לו משמעות.
לפי האבסורדיסטים, החיפוש אחר משמעות מנוגד מטבעו לחוסר המשמעות בפועל, אך צריך גם לקבל את האבסורד וגם למרוד בו באותו הזמן, על ידי הערכה והסתכלות על מה שיש לחיים להציע, ושאיפה לחיים מאושרים או לפחות רגועים עד המוות. למראית עין הפילוסופיה דומה לפילוסופיה של פסימיזם ויאוש, אך אין הדבר נכון.
לפי הניהיליסטים, לא רק שאין משמעות ביקום, אלא גם אין טעם לנסות לבנות את עצמנו, לשנות או לקבל משהו, כי זה שלעצמו הוא חסר משמעות. הניהיליסטים נחשבים לפסימיסטים, ורבים מהם חווים מחשבות אובדניות ובמקרים מסוימים אף מתאבדים. קיימים ניהיליסטים המכנים עצמם "ניהיליסטים אופטימיים", ניהיליסטים אלו דומים מאוד לאבסורדיסטים. לעומת האבסורדיסטים, ה"ניהיליסטים האופטימיים" מאופיינים ברמות גבוהות יותר של אופטימיות.
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
