אברהם פורטדו
 | |
| אברהם פורטדו | |
| לידה |
30 ביולי 1756 לונדון, ממלכת בריטניה הגדולה |
|---|---|
| פטירה |
29 בינואר 1817 (בגיל 60) י"ב או י"ג בשבט ה'תקע"ז בורדו, הרסטורציה הצרפתית |
| מקום מגורים |
  בורדו, ממלכת צרפת–הרפובליקה הצרפתית הראשונה–הקיסרות הראשונה–הרסטורציה הצרפתית |
| ידוע בשל | מזכיר הסנהדרין של פריז |
| מקצוע | בנקאות, ספנות |
| השקפה דתית | בני דת משה |
אברהם פוּרְטַדוֹ (נכתב גם: פורטאדו) (Furtado; 30 ביולי 1756 – 29 בינואר 1817) היה בנקאי, איל ספנות, פוליטיקאי ומדינאי יהודי-צרפתי. נמנה כחבר אספת המעמדות והמפלגה הז'ירונדינית, ממנהיגי היהודים הליברלים בצרפת. שימש כמזכיר הסנהדרין של פריז. בהשקפה דתית-לאומית הוא דגל בגישת בני דת משה.
ביוגרפיה
אברהם פורטדו נולד בלונדון למשפחת אנוסים שמוצאה מליסבון. אביו נהרג קודם לכן ברעידת האדמה בליסבון, ואמו, שהייתה אז הרה, נדרה כי אם תינצל תשוב ליהדות. רעידת משנה יצרה בעבורה פתח חילוץ, והיא עברה ללונדון, שם נולד בנה אברהם.
היה מתלמידי הפילוסוף הצרפתי וולטר. משה אנסהיים היה מורה ילדיו, ולמד עמהם בבית אביהם. לפרנסתו עסק פורטדו בבנקאות וכן בביטוח ימי, בבאיון ובבורדו.
פעילות ציבורית
פורטדו היה בן הקהילה היהודית-ספרדית של בורדו, שהייתה קהילה גדולה ועשירה והורכבה ממגורשי ספרד ופורטוגל. יהודים אלו נטו יותר להתערות בחברה הנוצרית המקומית, מבחינה כלכלית, לשונית, אזרחית ותרבותית. פורטדו היה מראשי הקהילה ומהתקיפים שבה[1]. בשנת 1787 מונה לדובר הקהילה היהודית בבורדו. בעת המהפכה הצרפתית היה חבר באספת המעמדות, והשתייך למפלגת הז'ירונדינים.
בני הקהילה היהודית-ספרדית בצרפת היו פחות מתבדלים מאחיהם היהודים האשכנזים, ובמאות הראשונות לישיבתם בצרפת אף ראו את עצמם כ"נוצרים חדשים". בני קהילת בורדו כינו את עצמם "האומה הפורטוגזית" (או "האומה היהודית הפורטוגזית"). עם התקיים "ועדת מַאלְזֶרְבְּ" (1788) בראשות גיום-כרטיין דה למויניון דה מאלזרב (אנ') שתפקידה היה לבחון את מצב היהודים, שלחה הקהילה שליחים אל הוועדה שהתכנסה בארמון ורסאי, וכן - מאוחר יותר - אל האספה המכוננת הלאומית (1789) שבה התקבלה הצהרת זכויות האדם והאזרח. הקהילה היהודית-ספרדית של בורדו ראתה את עצמה נבדלת מהיהודים האשכנזים שבצרפת, והשתדלה ביותר להבהיר זאת לחברי הוועדה[2]. לשליחי הקהילה נבחרו מספר אישים בעלי מעמד מרכזי, ובהם אברהם פורטדו, דוד גראדיס (צר'), סרף בר ועוד. פורטדו מונה גם לחבר המשלחת לאספה המכוננת הלאומית, אך סירב להשתתף בה[3]. בסופו של דבר, בינואר 1790, לאחר דיונים ארוכים והגשת בקשות רבות, קיבלה האספה על ההצעה על הענקת שוויון זכויות ומעמד "אזרח פעיל" ליהודים הפורטוגזים, הספרדים ובני אביניון. היהודים האשכנזים בצרפת, שהיו בדלנים יותר בתרבותם ושפתם (באותה העת דיברו ביידיש), נותרו מופלים לרעה בשלב זה, תוך שהמשלחת הספרדית מתנערת מכך במופגן. רק כשנתיים לאחר מכן (סוף ספטמבר 1791, וחודש ומחצה לאחר מכן עם חתימה מלכותית) ניתן שוויון זכויות לכלל יהודי צרפת[2].
ב-1790 הוא נבחר כחבר בעיריית בורדו, ושימש גם כסגן ראש הקהילה הפורטוגזית (הקהילה היהודית של יוצאי פורטוגל) בעיר. בשלב מסוים הוא מונה לסגן ראש העיר וגזבר העירייה בבורדו.
הסנהדרין של פריז
עם כינוסה של אספת הנכבדים, ביוזמתו של נפוליאון בונאפרטה, בשנת 1806, היה פורטדו מהצירים הבולטים באסיפה. הוא עמד בראש הדרישה לקיים את הבחירות לתפקידי יושב הראש והמזכירים שנקבעו על פי הממשלה ביום השבת - במועדן ולא לדחותן, בטענה כי זו הזדמנות להוכיח לקיסר שהיהדות ממושמעת לחוקי הממשלה, לעומת השמרנים בראשות בר יצחק בר (צר') (מחותנו של סרף בר) ורי"ד זינצהיים שהתנגדו בתוקף לקיום הבחירות ביום השבת. לבסוף הושגה פשרה לפיה שומרי הדת יכתבו את פתקי ההצבעה לפני השבת. רבים מאנשי האסיפה ראו חובה רבה במילוי רצון הממשל, על פני מחויבותם הדתית. בבחירות שנערכו נבחר פורטדו לנשיא האסיפה בתמיכתם העיקרית של הצירים ה"נאורים", פורטדו קיבל 62 קולות לעומת 24[דרושה הבהרה] לנציג השמרנים בר יצחק בר[4]. כתשובה לנאום האיומים של הרוזן דה מולה, אמר פורטדו בנאומו בכינוס האסיפה כי "האסיפה נכונה בכל לב לסייע להגשמת מחשבותיו הנדיבות של הקיסר, כדי לבטל בה לא שגיאה אחת ולדחות לא דעה משובשת אחת בלבד"[5].
עם כינוס הסנהדרין של פריז ב-1807 מונה פורטדו למזכיר הסנהדרין[דרושה הבהרה], וגם שם היה מראשי המדברים, יחד עם דוד גראדיס (צר'). פורטדו ועוד מספר נאורים פנו לשרי הממשל, בקובלנה על ששלוש המשרות החשובות ביותר בסנהדרין (נשיא ושני סגניו) ניתנו לרבנים, אך הוברר להם כי נפוליאון בחר בהרכב זה בדווקא, כי לשוות לסנהדרין אופי דתי מובהק[6]. גם בהרכב הסנהדרין הוביל את העמדה ה"נאורה". פורטדו תמך בהיטמעות מוחלטת של יהודי צרפת בין האוכלוסייה הכללית[7]. לפי ההיסטוריון שמעון דובנוב, נציגי המחוזות ה"גרמניים" (חבל הריין ואלזס), חשדו בו מפני שהוא היה "צרפתי יותר מאשר יהודי". פורטדו נחשב לעם הארץ, והם אמרו עליו בלעג שהוא יודע את כתבי הקודש מתוך כתבי הפלסתר של וולטר. על אף כל זאת, הוא נבחר לראשות האסיפה מכיוון שהיה לו ניסיון מדיני וכישרון נאום. ההיסטוריון צבי היינריך גרץ כתב כי ”הסנהדרין קיבלה בלי פקפוק את דעתו המסוכנת של פורטדו כי היהדות מורכבת משני יסודות הנבדלים זה מזה הבדל גמור, מדינים הנוגעים אך ורק לדת, ומתקנות חוקיות מדיניות.”[8].
עם נפילתו של נפוליאון לאחר קרב ווטרלו בשנת 1815, ותחילת הרסטורציה הצרפתית, הצטרף פורטדו למחנה המלוכנים, אך נמנע מפעילות פוליטית.
פטירתו
נפטר ב-29 בינואר 1817, י"ב או י"ג בשבט ה'תקע"ז, בבורדו.
משפחתו
- אחותו רבקה מנדז פורטדו - נישאה לבנימין ד'יזראלי.
- בנם אייזק ד'יזראלי - מלומד וסופר יהודי-בריטי.
- בנו בנימין ד'יזראלי - ראש ממשלת בריטניה.
- בנם אייזק ד'יזראלי - מלומד וסופר יהודי-בריטי.
הנצחה
על שמו נקרא רחוב (Rue Furtado) בעיר מגוריו בורדו[9].
קישורים חיצוניים
- אברהם פורטדו, "זכרונותיו של פטריוט נרדף", באתר הספרייה הלאומית.
- אברהם פורטדו, באתר האנציקלופדיה היהודית.
הערות שוליים
- ^ ז. שייקובסקי, משלחותיהם של יהודי בורדו אל ועדת מאלזרב (1788) ואל האסיפה הלאומית (1790), סיני 1953, מופיע גם בתוך: ציון, י"ח, חוברת א'-ב', תשי"ג, עמ' 47 [17].
- ^ 2.0 2.1 ראו שתי הכרזות רשמיות, ראשונות מסוגן, על מתן שוויון זכויות ליהודי צרפת – צרפת, 1790-1791, כרוז מבורדו 1790 ועלון מקלרמון-פראן 1791 (בצרפתית), באתר בידספיריט.
על המשלחות לוועדה ולאספה, ראו: ז. שייקובסקי, משלחותיהם של יהודי בורדו אל ועדת מאלזרב (1788) ואל האסיפה הלאומית (1790), סיני 1953, 79 עמ', מופיע גם בתוך: ציון, י"ח, חוברת א'-ב', תשי"ג. - ^ ז. שייקובסקי, משלחותיהם של יהודי בורדו אל ועדת מאלזרב (1788) ואל האסיפה הלאומית (1790), סיני 1953, מופיע גם בתוך: ציון, י"ח, חוברת א'-ב', תשי"ג, עמ' 45 [15].
- ^ צבי היינריך גרץ, דברי ימי ישראל, כרך ששי, הוצאת יזרעאל, בתרגום א. בן אורי, תל אביב תשי"ט, עמ' 190.
- ^ שמעון דובנוב, דברי ימי עם עולם, בתרגום ברוך קרוא, הוצאת דביר, תל אביב תשי"ח, חלק ח', עמ' 73.
- ^ נפתלי אילתי, "לאנטישמיות של וולטיר", בתוך: מחקרים בתולדות האנטישמיות בצרפת, תל אביב תש"מ, עמ' 86, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
- ^ נפתלי אילתי, "לאנטישמיות של וולטיר", בתוך: מחקרים בתולדות האנטישמיות בצרפת, תל אביב תש"מ, עמ' 56, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
- ^ צבי היינריך גרץ, דברי ימי ישראל, כרך ששי, הוצאת יזרעאל, בתרגום א. בן אורי, תל אביב תשי"ט, עמ' 195.
- ^ קואורדינטות: 44°49′29″N 0°33′38″W / 44.824623°N 0.560452°W.
