אגרו ג'וינט
אגרו ג'וינט (בשמו המלא: The American Jewish Joint Agricultural Corporation) הייתה סוכנות של הג'וינט שפעלה בברית המועצות בין השנים 1924–1938 (ה'תרפ"ד-ה'תרצ"ח) בהסכמת השלטונות הסובייטיים, כדי ליישב יהודים שנעקרו מיישוביהם במהלך מלחמת העולם הראשונה, ובמהלך המלחמות והפוגרומים בשנים שאחריה.
ייסוד הארגון ופעילותו
הארגון נוסד בשנת 1924, ה'תרפ"ד, כחלק ממאמצי הסיוע של הג'וינט לבני מעמד הביניים היהודי ברוסיה הסובייטית שזכויותיהם נפגעו ופרנסתם נשללה עם כניסתו לתוקף של האיסור על חנוונות ועל עיסוק במקצועות דת. אגרו ג'וינט, הציע פתרון בדמות התיישבות חקלאית, שקיבל את הסכמת השלטונות, ובהמשך עלה בקנה אחד עם מדיניות הקולקטיביזציה שהוצבה כאחת ממטרות תוכנית החומש של ברית המועצות.
מלבד הנחת התשתית הארגונית לעלייתם לקרקע של יישובים אלו, סייע הארגון כלכלית לקואופרטיבים עירוניים בתחומי פעילותו, הקים מוסדות רווחה ובריאות והעניק הלוואות והכשרה ליחידים. חלק ממבני הציבור שנבנו במימון הארגון, ובחומרי בניין מיובאים ואיכותיים, שרדו גם בראשית המאה ה-21 (תשס"ח, 2008).
הארגון היה פעיל בעיקר באוקראינה ובחצי האי קרים. בראש הארגון, בשנותיו הראשונות, עמד יוסף רוזן (אנ').
בנצלו את הנכונות הסובייטית הזמנית, סייע הארגון במהלך שנות פעילותו ליישב בהתיישבויות חקלאיות, למעלה מ-70,000 יהודים, שהתפרנסו בדוחק מן ההתיישבות החקלאית היהודית בעשרות יישובים חדשים. בתקופת הטיהורים הגדולים (1938 ה'תרצ"ח) החליטה ממשלת ברית המועצות להפסיק את פעילות הארגון בשטחה, והוא חדל מלהתקיים.
ניסיון לחידוש הארגון
ב-1948 חתמו אנשי הוועד היהודי האנטי-פשיסטי על עצומה שבה קראו לחידוש פעילות אגרו ג'וינט בחצי האי קרים כדי לחדש את ההתיישבות היהודית במקום. בקשה זו שימשה עילה בידי סטלין, לחיסול הוועד - שהוקם על ידי סטלין עצמו בימי המלחמה כדי לצבור אהדה וסיוע כספי לברית המועצות - וכבר סיים את תפקידו מנקודת ראותו של סטלין. לברנטי בריה יחד עם אנשי ממשל נוספים הציגו את היוזמה לחידוש ההתיישבות היהודית בחצי האי קרים כניסיון של הג'וינט ליצור רפובליקה יהודית בחצי האי ובהמשך לנתקה מברית המועצות, וכעבור כשנה מעת הגשת הבקשה נעצרו רבים מחברי הוועד. 13 מהם, שבהמשך נודעו בכינוי "הרוגי המלכות בברית המועצות" - הוצאו להורג[1].
ראו גם
לקריאה נוספת
- יובל קמרט (עורך), יודאיקה: לקסיקון, מהדורת דבר, ירושלים: כתר, 1976, עמ' 8. הערך אגרו ג'וינט
- יונתן דקל-חן, מחנה משותף? : קואופרציה בהתיישבות היהודית החקלאית ברוסיה ובעולם 1941-1890, פרק 2 (הקואופרציה במושבות קרים ודרום אוקראינה : 1929-1924 בין חזון להכרח), הוצאת יד טבנקין, 2008, עמ' 74–103
- צבי הרי סקלר, האנציקלופדיה העברית, ערך "ג'וינט", כרך י', תל אביב תשט"ו, עמ' 367
קישורים חיצוניים
- אגרו ג'וינט, באתר "ג'וינט ישראל"
הערות שוליים
- ^ ראו הי דז'אנקויה, באתר זמרשת.
