אדוארד וילייר ריפיל
 |
אדוארד וילייר ריפיל (באנגלית: Edward Villiers Rippingille; בערך 1790 – 1859) היה צייר בצבעי שמן וצבעי מים אנגלי, שהיה חבר באסכולת בריסטול. היה מקורב במיוחד לאדוארד בירד ולפרנסיס דנבי.
חייו
ריפיל נולד בקינגס לין, נורפוק, בנו של חקלאי. מאמינים כי שנת לידתו היא 1790 ולא 1798, כפי שחשבו בעבר. בשנת 1813 הציג באגודת האמנים נורויץ', והציג גם באקדמיה המלכותית לאמנויות.[1]
אסכולת בריסטול
הוא עבר לבריסטול, שם השתתף בפעילות הקמה של אסכולת בריסטול. הציור "מסיבת הרישומים בליי וודס" של ריפיל (1828 לערך) מתארת טיול רישומים של קבוצת האמנים, ביער ליי. הוא עבד באופן הדוק במיוחד עם אדוארד בירד, והושפע מציור הז'אנר שלו, שהיה נטורליסטי וצבעוני. בשנת 1814 שניהם הציגו עבודות באקדמיה המלכותית באותו נושא.
ריפיל היה גם חבר קרוב של פרנסיס דנבי, וסגנונו התפתח לצד הסגנון של דנבי בהשפעת בירד. בשנת 1819 זכה ריפיל בהצלחה באקדמיה המלכותית עם "משרד הדואר". בשנת 1822 הציג באקדמיה המלכותית הציור "הגיוס", יצירה בסגנון בירד, ואת "מסע ההלוויה של ויליאם קאנינג'". יצירות אלה היו בין הישגיו הטובים ביותר של ריפיל בתחומי הז'אנר והציור ההיסטורי.
בשנת 1824 היה אחד ממארגני התערוכה הראשונה בבריסטול של אמנים מקומיים.[2] בשנת 1824 הציג את "ארוחת הבוקר" באקדמיה המלכותית. זהו הציור הידוע ביותר שלו. הוא מתאר כמה מהדמויות הספרותיות הקשורות לבריסטול: סמואל טיילור קולרידג', ויליאם וורדסוורת' ורוברט סותי.
שנים מאוחרות יותר
בשנת 1830 עזב ריפיל את בריסטול ונסע לצרפת וגרמניה. הוא חזר ללונדון שם התחתן בשנת 1832, לפני שנסע שוב לצרפת, בחברת ג'יימס בייקר פיין.
בשנת 1835, כשחזר ללונדון, ערך תערוכה משלו ברחוב ריג'נט. משנת 1837 ערך שוב מסעות לאיטליה והתרכז בנושאים איטלקיים.
הוא נפטר ב־22 באפריל 1859 בווסט מידלנדס.
לריפיל היה אח, אלכסנדר, שהיה גם צייר שעבד בבריסטול.
גלריה
ריצ'רד רוברטס
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Greenacre, Francis (2004). "Rippingille, Edward Villiers". In Matthew, H.C.G.; Harrison, Brian (eds.). Oxford Dictionary of National Biography. 47. Oxford University Press. p. 1003.
- ^ Greenacre, Francis (1973). The Bristol School of Artists: Francis Danby and Painting in Bristol 1810–1840 (exhibition catalogue). Bristol: City Art Gallery, Bristol. pp. 121–126.
