אה"מ לורד נלסון (1906)
 | |
| אה"מ לורד נלסון | |
| תיאור כללי | |
|---|---|
| סוג אונייה | אוניית מערכה |
| צי |
 הצי המלכותי הבריטי |
| סדרה | לורד נלסון |
| ציוני דרך עיקריים | |
| תחילת הבנייה | 18 במאי 1905 |
| הושקה | 4 בספטמבר 1906 |
| תקופת הפעילות | 1 בדצמבר 1908 – מאי 1919 (כ־10 שנים) |
| אחריתה | נגרטה |
| נתונים כלליים | |
| הֶדְחֶק | סטנדרטי: 16,500 טון, מקסימלי: 17,683 טון |
| אורך | 135.2 מטר |
| רוחב | 24.2 מטר |
| שוקע | 8.2 מטר |
| מהירות | 18 קשרים |
| גודל הצוות | 800–817 איש |
| טווח שיוט | 17,000 ק"מ במהירות 10 קשר |
| הנעה | 15 דוודים המזינים 2 מנועי קיטור בהספק 16,750 כוחות סוס |
| צורת הנעה | 2 מדחפים |
| שריון | שריון עיקרי – 305 מ"מ, שריון סיפון – 25–102 מ"מ, צריחי תותחים ראשיים – 305–343 מ"מ, צריחי תותחים משניים – 76–178 מ"מ, ברבטות – 76–305 מ"מ, מחיצות הגנה – 203 מ"מ, מגדל הניווט – 305 מ"מ |
| חימוש | 4 תותחים 12 אינץ' (305 מ"מ), 8 תותחים 9.2 אינץ' (234 מ"מ), 24 תותחים 12 ליטראות (3 אינץ', 76 מ"מ), 5 צינורות טורפדו 18 אינץ' (457 מ"מ) |
אה"מ לורד נלסון הייתה אחת משתי אוניות מערכה פרה-דרדנוט מסדרת לורד נלסון שהושקו ב-1906 והושלמו ב-1908. היא הייתה אוניית המערכה הפרה-דרדנוט האחרונה של הצי המלכותי שנבנתה. האונייה הייתה אוניית הדגל של צי התעלה כשהחלה מלחמת העולם הראשונה ב-1914. לורד נלסון הועברה לים התיכון בתחילת 1915 כדי להשתתף במערכת הדרדנלים. היא נשארה שם, והפכה לאוניית הדגל של שייטת מזרח הים התיכון, שלימים הפכה לשייטת הים האגאי. לאחר הכניעה העות'מאנית ב-1918 עברה האונייה לים השחור שם נשארה כאוניית דגל לפני שחזרה לבריטניה במאי 1919. לורד נלסון הועברה לעתודה עם הגעתה ונמכרה לגרוטאות ביוני 1920.
בנייה ותיאור
אה"מ לורד נלסון הונחה על ידי פאלמרס בניית ספינות וחברת ברזל בג'ארו ב-18 במאי 1905 והושקה ב-4 בספטמבר 1906. השלמתה התעכבה מאוד בגלל הסטת תותחי ה-12 אינץ' (305 מ"מ) וצריחים כדי לזרז את השלמת דרדנוט, והיא לא הושלמה במלואה עד אוקטובר 1908. למרות שהיא לא הייתה הדרנדנוט האחרונה שהונחה עבור הצי המלכותי, היא הייתה האחרונה שנכנסה לשירות.
ב-8 בינואר 1908, בזמן ניווט בסאות' שילדס, הספינה התנגשה עם הברקנטינה אמה קוק, שעגנה בסכר מיל וגרמה לה נזק.
הדחק האונייה היה 17,683 טונות ארוכות (17,967 טונות) במעמס מלא, והיא הייתה באורך של 443 רגל 6 אינץ' (135.2 מטרים), רוחב של 79 רגל 6 אינץ' (24.2 מטרים) ושוקע של 26 רגל 9 אינץ' (8.2 מטרים). היא הונעה על ידי שני מנועי קיטור תלת דרגתיים עם ארבעה צילינדרים, שסיפקו 16,750 כוחות סוס (12,490 קילוואט) והעניקו לה מהירות מרבית של 18 קשרים (33 קמ"ש).
האונייה הייתה חמושה בארבעה תותחי Mk X BL 12 אינץ' המסודרים בשני צריחי תותחים תאומים, אחד מלפנים ואחד מאחור. החימוש המשני שלה כלל עשרה תותחי BL 9.2 אינץ' Mk XI, בצריחי תותחים תאומים בכל פינה של המבנה, וצריח תותח בודד ביניהם, בתוספת 24 תותחי QF 12 פאונד 18 cwt. היא גם כללה חמישה צינורות טורפדו שקועים בקוטר 18 אינץ' (457 מילימטרים), שעבורם הונחו 23 טורפדות.
היסטוריית שירות
לפני מלחמת העולם הראשונה
לורד נלסון נכנסה לשירות לראשונה בעתודה ב-1 בדצמבר 1908 ב-Chatham Dockyard, והייתה כפופה לפלגת נור של צי הבית עם צוות שלדי. היא נכנסה לשירות מבצעי ב-5 בינואר 1909 והחליפה את אוניית המערכה מגניפיקנט כאוניית הדגל של פלגת נור, צי הבית, ובאפריל הפכה לחלק מהפלגה הראשונה, צי הבית. היא הועברה בינואר 1911 לפלגה השנייה של צי הבית, ובמאי 1912 לשייטת אוניות המערכה השנייה. היא צורפה זמנית בספטמבר 1913 לשייטת אוניות המערכה הרביעית. באפריל 1914, היא החליפה את אוניית המערכה קווין כאוניית דגל, תת אדמירל, צי התעלה.
מלחמת העולם הראשונה
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה באוגוסט 1914, לורד נלסון הפכה לאוניית הדגל של צי התעלה והתבססה בפורטלנד. עם אוניות אחרות, היא חיפתה על ההובלה הבטוחה של חיל המשלוח הבריטי, בפיקודו של סר ג'ון פרנץ', לצרפת. ב-14 בנובמבר היא עברה לשירנס כדי לשמור על החוף האנגלי מפני אפשרות של פלישה גרמנית. היא חזרה לפורטלנד ב-30 בדצמבר והועסקה בהגנה על הנמלים הדרומיים של אנגליה ובסיורים בתעלת למאנש עד פברואר 1915.
מערכת הדרדנלים, 1915–1916
בפברואר 1915, לורד נלסון הצטוותה להפליג לדרדנלים כדי להשתתף במערכת הדרדנלים. היא עזבה את פורטלנד ב-18 בפברואר והצטרפה לשייטת הדרדנלים הבריטית במודרוס שמונה ימים לאחר מכן. היא השתתפה בהפגזת המבצרים הפנימיים ותמכה בנחיתות הראשונות בתחילת מרץ. המבצרים העות'מאניים ירו בה בכבדות ב-7 במרץ ופגעו בה מספר פעמים, כולל על ידי כדור תותח אבן שנחת על הסיפון ונשמר למזכרת על ידי קצין הדגל, ארתור בייקר, בכנסיית לונגקרוס; היא ספגה נזק במבנה העילי ולחבלול שלה, והיא נחדרה בפגיעה אחת מתחת לקו המים שהציף שני מחסני פחם. לאחר תיקונים במלטה, חזרה האונייה לקחת חלק בהתקפה העיקרית על מבצרי Narrows ב-18 במרץ. מאוחר יותר היא הפגיזה סוללות שדה עות'מאניות ב-6 במאי לפני הקרב השני על קריתיה.
_and_HMS_Agamemnon_(1906)_anchored_in_Dardanelles_in_1915.jpg)
לורד נלסון החליפה את אוניית המערכה קווין אליזבת כאוניית הדגל של שייטת הדרדנלים הבריטית ב-12 במאי, כשהיא מניפה את דגלו של תת-אדמירל רוסלין ארסקין-ומיס. ב-20 ביוני, היא הפגיזה רציפים וספינות תובלה בגליפולי, בסיוע איתור של בלון פורח, וגרמה נזק משמעותי. לורד קיצ'נר עשה עליה את המפקדה שלו בנובמבר, וב-22 בדצמבר הונף על לורד נלסון דגלו של התת-אדמירל ג'ון דה רובק כשהחליף את ומיס.
פעולות הים התיכון, 1916–1918
עם סיום מערכת הדרדנלים בינואר 1916, שבמהלכה לא ספגה לורד נלסון נפגעים, כוחות הצי הבריטי באזור אורגנו מחדש ולורד נלסון הפכה לאוניית הדגל של משייטת מזרח הים התיכון, אשר סומנה מחדש כ"שייטת הים האגאי" באוגוסט 1917. תחת שני השמות, השייטת הייתה מפוזרת ברחבי האזור כדי להגן על איים שבידי מדינות ההסכמה, לתמוך בצבא הבריטי בסלוניקי, ולהישמר מפני כל ניסיון פריצה מהדרדנלים על ידי סיירת המערכה הגרמנית גבן והסיירת הקלה ברסלאו. את שארית המלחמה בילתה לורד נלסון בסלוניקי ובמודרוס, לסירוגין בין שני הבסיסים עם אחותה אגממנון; אגממנון התבססה בעיקר במודרוס, לורד נלסון בעיקר בסלוניקי.
לפי ההיסטוריון הימי איאן בוקסטון, התפקיד החשוב ביותר של הצי המלכותי היה לחסום את הדרדנלים ובכך לשמור על מזרח הים התיכון מפני פריצה של גבן. ב-12 בינואר 1918, אדמירל משנה ארתור הייז-סאדלר הניף את דגלו על סיפון הלורד נלסון במודרוס כמפקד החדש של שייטת הים האגאי. הייז-סאדלר היה זקוק להגיע לסלוניקי לוועידה עם מפקד הצבא הבריטי שם, אולם היאכטה האישית שלו לא זמינה, ולכן הורה ללורד נלסון לקחת אותו לשם, ולכן היא לא הייתה נוכחת כשגבן וברסלאו ערכו לבסוף את ניסיון הפריצה שלהם ב-20 בינואר. האונייה לא יכלה לחזור לדרדנלים בזמן כדי להשתתף בקרב אימברוס שהתרחש כתוצאה מהפריצה או ליירט את גבן לפני שזכתה למקלט בדרדנלים. לורד נלסון קיבלה מאוחר יותר שיפוץ קצר במלטה באוקטובר.
לאחר המלחמה
לורד נלסון הייתה חלק מהשייטת הבריטית שיצאה לקונסטנטינופול בנובמבר 1918 בעקבות שביתת הנשק עם האימפריה העות'מאנית, שלאחריה שימשה כאוניית הדגל בים השחור. באפריל 1919 היא העבירה את ניקולאי ניקולאייביץ', הנסיך הגדול של רוסיה ופיוטר ניקולאייביץ', הנסיך הגדול של רוסיה מהים השחור לג'נובה.
לורד נלסון חזרה לבריטניה במאי 1919 והושמה בעתודה עד אוגוסט 1919, אז שובצה ברשימת האוניות לגריטה. ב-4 ביוני 1920, היא נמכרה לחברת סטנלי פירוק אוניות מדובר. היא נמכרה מחדש לחברת Slough Trading Company ב-8 בנובמבר, ואז שוב לחברת גיטה גרמנית. היא נגררה לגרמניה לצורך גריטה בינואר 1922.
קישורים חיצוניים
