אוגוסט מאקה

אוגוסט מאקה. דיוקן עצמי עם מגבעת, 1909

אוגוסט מאקה (בגרמנית: August Macke בשמו המלא אוגוסט רוברט לודוויג מאקה August Robert Ludwig Macke; ‏ 3 בינואר 1887 משדה, נורדריין-וסטפאליה - 26 בספטמבר 1914 פרט-לס-אירלי, שמפאניה, בצרפת) היה צייר גרמני, אחד מהחברים המובילים בקבוצה האקספרסיוניסטית הגרמנית "הפרש הכחול" (Der blaue Reiter) מאקה חי בתקופה שבה ידעה האמנות הגרמנית והאירופית רוחות רבות של חדשנות, הידועה כ"אוונגרד". מאקה התוודע להן זו אחר זו ושילב ביצירתו את אותם היסודות שהתאימו לו. סגנונו הייחודי הצטיין במשחקי אורות ושילובי צבעים שנבחרו ותואמו בקפידה. הציורים שלו יוצרים רושם של שמחה וקלילות.

ביוגרפיה

צילום של האמן משנת 1908

מאקה נולד בשנת 1887 במֶשֶדֶה, בנורדריין-וסטפאליה, כבנו של אוגוסט פרידריך הרמן מאקה, מהנדס בניין ולמריה-פלורנטינה. האב, אמן בנשמתו, היה מחונן בכישרון לציור ולמוזיקה.

בשנת 1887 אחרי לידתו של אוגוסט, עברה משפחת מאקה לגור בקלן, ובסוף שנת 1900 עברה לבון. מאקה הצעיר המשיך את לימודיו בגימנסיה הריאלית (קרויצגימנזיום) בבון. לא השקיע הרבה בלימודים מכיוון ש"ראשו היה נתון רק לציור", כפי שהעידה לימים אלמנתו והביוגרפית שלו, אליזבת גרהרדט. את לימודי האמנות התחיל מאקה באוקטובר 1904 באקדמיה לאמנויות של דיסלדורף וב-1905 נרשם לשיעורי הערב של בית הספר לאמנויות קישוט, בו ניתן יותר חופש לעבוד על נושאים של חיי היום יום (כולל צמחים, בעלי חיים) שמשכו יותר את עניינו מאשר הסוגיות האקדמיות.

בשנת 1906 עזב האמן את האקדמיה, שלדעתו, לא הייתה לה עוד מה ללמדו, וגילה ב-1907 את ה"מודרניות הצרפתית":האימפרסיוניזם. תגלית זו שינתה לו את תפיסת החיים ושל האמנות בפרט. הוא נסע פעמים חוזרות לפריז כדי להביט במקום את יצירותיהם של אדואר מאנה, אדגר דגה, טולוז לוטרק, ז'ורז' סרה, קאמי פיסארו, וכן בחיים הפריזאיים בשדרות, בגנים ובקברטים. חוויות אלה נתנו השראה לרישומים רבים שבהם מצא ביטוי האופן שבו תפס מאקה את אופיין החולף והתקבעותם המדויקת של הרשמים הספונטניים.

בקיץ 1907 בשובו לבון, כולו נושם אימפרסיוניזם, בחר האמן לעבוד תחת כיפת השמיים ויצר את הרישום הקטן בשמן "עץ בשדה חיטה". אחרי שהות קצרה בברלין בסטודיו של לוביס קורינת, שבו צייר כמה תמונות, יצא מאקה שוב למסעות בצרפת ובאיטליה כדי להעמיק את ידיעותיו באמנות וכדי לרכוש כמה ציורים עבור האוסף של ברנהרד קהלר, אספן אמנות והדוד של אשתו לעתיד, אליזבת. באוקטובר 1908 החל מאקה את שרותו הצבאי ולא יכול להתפנות לציור עד שנת 1909. אז התחתן עם אליזבת גרהרדט. הזוג הטרי נסע לירח דבש לפריז, בה צייר מאקה את תמונתו המפורסמת "דיוקן עצמי עם מגבעת".

באוקטובר 1909 הגיעו בני הזוג לטגרנזה, מקום מיוחד ושלו שאיפשר למאקה לצייר לא פחות ממאתיים תמונות. תקופה זו נחשבת לפסגה הראשונה במסלול האמנותי של מאקה. עבודתו האמנותית התאפיינה אז ב"היטהרות והתבשלות סגנונית", וב"רה-אוריינטציה". בשלהי שנת 1909 צייר מאקה שני דיוקנאות של אשתו "אשת האמן עם מגבעת" ו"דיוקן עם תפוחים", שבהם ניכרת השפעתו של פול סזאן, אך גם השפעתם של הפוביסטים שנציגיהם הראשיים היו אנרי מאטיס, אנדרה דרן, מוריס דה ולמינק, ראול דופי וקס ואן דונגן.

ב-1911 חזרו מאקה ואשתו לעיר, לבון. התמונות שיצאו בתקופה זו מתחת ידו היו בהשפעה פוביסטית. מגעיו החדשים עם ידידו פרנץ מארק, עם וסילי קנדינסקי ואמנים אחרים שבקבוצת "הפרש הכחול" נתנו למאקה דחיפה אמנותית חדשה. בין חבריו החדשים היה גם ולטר כהן, מאנשי המוזיאון בעיר. על אף היותו בעל תפיסה משל עצמו של התנועה האמנותית החדשנית, החל מאקה משתתף באופן פעיל יחד עם וסילי קנדינסקי בעריכת "אלמנך הפרש הכחול" ב-1912. הוא הביא את תרומתו באיסוף התמונות שבחלק האתנוגרפי של האלבום ועל ידי פירושו לגבי מחקר על המסיכות האפריקאיות, תוך שימת דגש על הקשר בין אמנות העמים ה"פרימיטיביים" ולאמנות המודרנית האירופית. בפברואר 1912 השתתף מאקה בתערוכת הפרש הכחול בטנהויזר במינכן. תוצאת התערוכה איכזבה את מאקה מאוד והוא ניתק את יחסיו עם קנדינסקי ועם הפרש הכחול עד כדי כך שבתמונה משנת 1913 יצר פרודיה קריקטורלית על ידידו פרנץ מארק, על קנדינסקי ועל בעל הגלריה, הרווארט ואלדן שלקח את "הפרש הכחול" תחת חסותו בגלריה שלו בברלין. "ההתבוננות בדברים" היקרה למאקה הגיעה לנקודת התנגשות מכרעת עם "הרוחניות האינטלקטואלית" של קנדינסקי.

ב-1913 עבר מאקה לשווייץ והוא ידע בה שנה פורייה, שבה התרכז במוטיבים כרוכים בטבע ובאדם. בעת מסע קצר לתוניסיה (במימונו של קהלר), יחד עם פאול קלה ולואי מואייה, צייר מאקה ציורי אקוורל רבים וצילם צילומים שעליהם ביסס בהמשך תמונות נוספות בצבע שמן. היה בציורו האחרון "היו שלום" (אדייה) מימד נבואי. ב-8 באוגוסט 1914 גויס מאקה למלחמה. הוא נהרג בשדה הקרב בשטח צרפת, בשמפאן-ארדן, ב-26 בספטמבר 1914, בגיל 27. הוא נקבר בקבר משותף בבית הקברות הצבאי הגרמני בסואן-פרט-לס-אירלי (Souain-Perthes-lès-Hurlus).