אווז לבן-מצח
 אווז לבן-מצח
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| מחלקה: | עופות |
| סדרה: | אווזאים |
| משפחה: | ברווזיים |
| סוג: | אווז |
| מין: | אווז לבן-מצח |
| שם מדעי | |
 Anser albifrons
| |
| תחום תפוצה | |
| |
אַוַּז לְבֶן-מֵצַח (שם מדעי: Anser albifrons) הוא מין אווז הקרוב לאווז הקטן (A. erythropus) הקטן ממנו. מצחו של האווז לבן המצח ניכר בפס לבן ברור ורחב. את גחונו של האווז חוצים מספר פסים שחורים ורחבים. מקורו של האווז ורוד. אורכם של אווזים אלו נע בין 65 ל-78 סנטימטרים, ומוטת כנפיהם היא 130 - 165 סנטימטרים. צבע רגליהם כתום בהיר. החלק העליון של כנפיהם הוא בצבע אפור - עכבר. האווז לבן המצח נבדל מהאווז הקטן בגודלו הגדול יותר, במקורו הכבד יותר ובהיעדר טבעת עין צהובה.
האווזים לבני המצח מתחלקים לחמישה תת-מינים. תת-המין A. a. albifrons מתרבה בצפון של אירופה ושל אסיה, וחורף באזורים דרומיים ומערביים יותר. להקות קטנות של תת-מין זה עשויות לעבור בישראל. במזרח הרחוק באזור סיביר ובאזורים הנמצאים מזרחית לקנדה הארקטית ניתן למצוא את תת-המין A. a. frontalis, שהוא מעט גדול יותר מתת-המין הראשון, ומקורו מעט ארוך יותר. תת-מין זה חורף בארצות הברית וביפן.
שני תת-מינים נוספים נפוצים דרומית יותר - בצפון אמריקה. תת-המין A. a. gambeli נפוץ בצפון-מערב קנדה. תת-מין זה גדול עוד יותר משני תת-המינים הקודמים, והוא חורף בגולף קואסט (Gulf Coast) שבארצות הברית. תת-מין נוסף אשר נבדלותו מתת-המין הקודם מוטלת בספק (Carboneras, 1992), הוא A. a. elgasi, אשר נפוץ בדרום-מערב אלסקה. תת-מין זה הוא הגדול ביותר מבין חמשת תת-המינים, מקורו הוא הארוך ביותר, והוא חורף בקליפורניה. כל תת-- המינים הללו דומים בנוצותיהם, והם נבדלים רק בגודלם.
תת-המין האחרון והמובחן בבירור מיתר תת-- המינים הוא A. a. flavirostris, אשר מתרבה במערב גרינלנד. נוצותיו של תת-מין זה כהות מאלו של תת-- המינים האחרים, ורק קצה זנבו הוא בעל נגיעה לבנה וצרה (נגיעה זו גדולה יותר אצל תת-- המינים האחרים). הפסים על בטנו כהים יותר ומקורו כתום, בשונה ממקורם הוורוד של יתר תת-המינים. הוא חורף באירלנד ובמערב סקוטלנד. מחקרים אקולוגיים שנערכו לאחרונה מצביעים כי האווזים לבני-המצח שחיים בגרינלנד הם תת-מין נפרד מה-A. albifrons (Fox & Stroud 2002).
תקופת הטיפול ההורי של תת-מין זה ארוכה במיוחד, ועשויה להימשך מספר שנים ולכלול יחסים בין אווזים מדורות שאינם קשורים בקשר ישיר (כמו "סבא" ו"נכד"). התנהגות זו כנראה ייחודית בקרב האווזאים.
לקריאה נוספת
- מיכה לבנה, לקסיקון החי והצומח של ארץ ישראל, כרך שני, עורך - עזריה אלון, משרד הבטחון ההוצאה לאור, 1995
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
