אוטה פרוורט
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית מדען ריקה. אוטה פרוורט ('Ute Frevert; נולדה ב-10 ביוני 1954) היא פרופסורית גרמניה להיסטוריה המתמחה בהיסטוריה גרמנית מודרנית ועכשווית, ובהיסטוריה חברתית ומגדרית. היא מלמדת היסטוריה והיסטוריה גרמנית במגוון אוניברסיטאות בכל העולם וביניהן ייל, קונסטנץ ((אנ')University of Konstanz), ביילפלד ((אנ')Bielefeld University) וסטנפורד[1]. בין תחומי העניין המחקריים שלה: ההיסטוריה של הרגשות, היסטוריה חברתית ותרבותית בעת החדשה, היסטוריה של המגדר והיסטוריה פוליטית. בפרסומיה הבולטים בחנה פרוורט את ההיסטוריה של הנשים ואת יחסי המגדר בגרמניה המודרנית, מדיניות חברתית ורפואית בגרמניה של המאה ה-19, והשפעתו של הגיוס לצבא על החברה הגרמנית מ-1814 ועד ימינו. בשנת 1998 זכתה פרוורט בפרס לייבניץ, המוענק על ידי קרן המחקר הגרמנית למדענים ולאנשי אקדמיה בולטים בתחומם, אשר השיגו הישגים יוצאי דופן במחקר. החל משנת 2008 פרוורט חברה בחבר המדעי של "אגודת מקס פלאנק" ומנהלת את מכון מקס פלאנק להתפתחות האדם (אנ') שבברלין[2].
קורות חיים
אוטה פרוורט נולדה ב -10 ביוני 1954 בשוטמר שבגרמניה. כיום היא מתגוררת בברלין.[3]
השכלה
בגיל 17 עברה פרוורט את בחינות "כישורים ברמה מתקדמת" ((אנ')Level A Test) שבאנגליה. משם, המשיכה ללמוד במשך שש שנים היסטוריה ומדעי החברה באוניברסיטת מינסטר ואוניברסיטת ביילפלד שבגרמניה ובית הספר לכלכלה של לונדון. את לימודיה עשתה תחת מלגה מטעם "הקרן הלאומית לאקדמיה הגרמנית" (Studienstiftung(אנ')). בשנת 1977 קיבלה פרוורט תואר ראשון במדעי הרוח מאוניברסיטת ביילפלד, וחמש שנים מאוחר יותר קיבלה מלגה נוספת מטעם "הקרן הלאומית לאקדמיה הגרמנית" והשלימה בעזרתה את הדוקטורט שלה. ב-1989 מונתה פרוורט לפרופסור להיסטוריה מודרנית[4].
קריירה
בין השנים 1991–1997 עבדה פרוורט כפרופסורית להיסטוריה מודרנית, תחילה באוניברסיטה החופשית של ברלין ולאחר מכן באוניברסיטת קונסטנץ. לאחר מכן עבדה כפרופסורית להיסטוריה כשש שנים באוניברסיטת ביילפלד[4]. בשנת 1993 קיבלה מינוי באוניברסיטה החופשית של ברלין ולבסוף עברה לאוניברסיטת קונסטנץ ואוניברסיטת ביילפלד כפרופסורית.[1] בשנת 2000 הצטרפה למרכז ללימודים מתקדמים במדעי ההתנהגות שבסטנפורד.[5] בין השנים 2000–2003 שימשה פרוורט כפרופסורית אורחת במספר אוניברסיטאות, ביניהן: המוסד למדעי האדם שבווינה, הבית למדעי האדם שבפריז וקולג' דארתמורת' (Dartmouth College) שבניו המפשייר. לאחר מכן עבדה כפרופסורית להיסטוריה גרמנית באוניברסיטת ייל שבארצות הברית כארבע שנים.[4][1]
בשנת 2004 פרוורט מונתה כחברה באקדמיה הלאומית הגרמנית למדעים, לאופולדינה (German National Academy of Sciences Leopoldina) ובשנת 2005 המשיכה את עבודתה במכון ללימודים מתקדמים שבברלין. החל משנת 2008 פרוורט מכהנת כחברה בחבר המדעי של חברת "מקס פלאנק" ומנהלת את "מכון מקס פלאנק להתפתחות האדם" שבברלין. בשנת 2009 קיבלה חברות ב-אקדמיה למדעים ומדעי הרוח ברלין-ברנדנבורג, וב-2013 מונתה לעמיתה באקדמיה הבריטית למדעי הרוח והחברה שבלונדון. החל משנת 2020 משמשת פרוורט כחברת נשיאות באקדמיה הלאומית הגרמנית למדעים, לאופולדינה.[4][1]
פרסומיה
פרוורט כתבה במהלך חייה ספרים אקדמיים ומחקריים רבים. ביניהם:
Women in German History: From Bourgeois Emancipation to Sexual Liberation (1990). בספר זה מציגה פרוורט את המחקר המקיף הראשון על אודותיהן של נשים בחברה הגרמנית המודרנית. היא בוחנת את ההמשכיות והשינוי בחייהן של נשים לאורך 200 השנים האחרונות, ומנתחת את ההבדלים החברתיים והמכנים המשותפים הקיימים בין נשים ממעמדות שונים.[6]
בספרה Learning How to Feel: Children's Literature and Emotional Socialization, 1870-1970 (2014) בוחנת פרוורט את הדרכים בהן ילדים ובני נוער לומדים כיצד להרגיש. על פי הספר היכולת העוברית לחוש מתפתחת בעזרת דיאלוג עם הסביבה החברתית והתרבותית ובעזרת חומרי קריאה. הספר מתבסס בין היתר על ספרות ילדים ומדריכי ייעוץ, במטרה להבין את שיטות האימון ותהליכי הלמידה של רגשות בעידן המודרני (1870–1970). המחקר מתייחס לאספקטים חברתיים, תרבותיים ופוליטיים, ונוקט בגישה בין-לאומית.[7]
The Politics of Humiliation: A Modern History (2020). בספר זה, בוחנת פרוורט את התפקיד שמילאה ההשפלה הציבורית בחברה המודרנית ומראה כיצד ההשפלה שימשה כאמצעי כפייה ושליטה, החל מעולמות הפוליטיקה והדיפלומטיה הבינלאומית וכלה בחינוך ילדים ובניהול הצדק. פרוורט מספקת דוגמאות היסטוריות בכדי להציג את האופן שבו השפלות היו מובאות ועדיין מובאות לקהל, ודנה בשאלה כיצד בתחומים שונים, השפלה- והרגשת הבושה הנלווית- הופכות לאמצעי כוח.[8] לרשימת ספרים מלאה-
לרשימת ספרים מלאה ראה.[9]
יחסים עם ישראל
בשנת 1997, לאחר סיום תקופת הפרופסורה שלה בהיסטוריה באוניברסיטת ביילפלד, הגיעה פרוורט לאוניברסיטה העברית שבירושלים כפרופסורית אורחת.[4] כ-21 שנים מאוחר יותר, בשנת 2018 הצטרפה פרוורט לחבר הנאמנים של מכון ון ליר בירושלים.[2] בשנת 2015, השתתפה פרוורט בסמינר המשותף של גרמניה וישראל- "הסמינר האקדמי: לעצב מודעות לאומית" שנערך בבית לוחמי הגטאות, בסמינר הרצתה בנושא: "התלהבות ופיתוי: המדיניות הרגשית של הנאציונל-סוציאליזם". הסמינר שנערך בשיתוף עם קרן אברט קידם דיאלוג ישראלי-גרמני, אשר היווה תשתית למחקר חדש בתחום לימודי השואה.[10]
בשנת 2013 הצטרפה פרוורט לוועד הנאמנים של "קרן גרמניה-ישראל למחקר ולפיתוח מדעי" כאחת משמונת הנגידים [GK2] שייצגו את גרמניה בחבר הנאמנים של הקרן[11]. ב-25 באוגוסט 2018, בעקבות החלטת השר אקוניס שלא למנות את פרופסור יעל אמיתי לנגידה מטעם ישראל בקרן, התפטרה פרוורט מתפקידה כאות מחאה[4][5]. במכתב התפטרותה טענה ש"פסילת מועמדותה של פרופסור יעל אמיתי פוגעת ביושרה של הקרן". התפטרות זאת התרחשה לאחר שכ-450 מדענים ישראליים הודיעו כי לא יעבדו עם הקרן עד שפרופסור אמיתי תמונה לתפקיד. ממשלת גרמניה בתגובה לא מינתה מחליף לפרוורט עד שהתבהרה הפרשה.[11][12][13]
חברות בוועדות וחברי נאמנים[4][1]
- 2000-2003 חברת ועד הנאמנים של הקרן הלאומית לאקדמיה הגרמנית (German National Academic Foundation)
- 2007-2013 חברת ועד הנאמנים של המרכז להיסטוריה עכשווית (Zentrum für Zeithistorische Forschung) פוטסדאם
- 2013 - 2016 חברה בוועד הנאמנים של Bildung und Kultur)) חינוך ותרבות במועצה המייעצת של קרן דויטשה באן (Deutsche Bahn Foundation)
- 2013-2018 חברה בוועד הנאמנים של הקרן הגרמנית -ישראלית למחקר ופיתוח מדעי (GIF)
- 2018 חברה בחבר הנאמנים של מכון ואן ליר ירושלים (Van Leer Jerusalem Institute), ישראל
- 1997-2009 חברת הוועדה המייעצת, המרכז למחקר בינתחומי (Centre for Interdisciplinary Research), אוניברסיטת ביילפלד.
- 2000-2009 חברת הוועד המייעץ של המכון הבינלאומי להיסטוריה חברתית (International Institute for Social History), אמסטרדם.
- 2011-2017 חברת הוועד המייעץ של מכון לודוויג בולצמן להיסטוריה ותיאוריה של ביוגרפיה (Ludwig Boltzmann Institute for the History and Theory of Biography), וינה
- 2011-2019 חברת הוועד המייעץ של המכון ההיסטורי הגרמני (German Historical Institute), וושינגטון הבירה (מאז נובמבר 2016: יו"ר)
פרסים[4]
- 2020 פרס זיגמונד פרויד לפרוזה אקדמית, האקדמיה הגרמנית לשפה וספרות.
- 2020 פרס ארנסט הלמוט, החברה האוניברסיטאית של מינסטר.
- 1998 פרס לייבניץ, קרן המחקר הגרמנית.
- 2016 צו הצטיינות של הרפובליקה הפדרלית של גרמנייה, כיתה .1
- 2018 דוקטורט לשם כבוד, אוניברסיטת טמפרה (פינלנד).
- 2008 דוקטורט לשם כבוד, באוניברסיטה החופשית של ברלין ברלין.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 אוטה פרוורט- מכון מקס פלאנק, באתר www.mpg.de (באנגלית)
- ^ 2.0 2.1 או פרוורט- מכון ון-ליר, באתר The Van Leer Jerusalem Institute (באנגלית)
- ^ Emotional worlds- מכון מקס פלאנק, באתר www.mpg.de (באנגלית)
- ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 4.4 4.5 4.6 קורות חיים- מכון מקס פלאנק, באתר www.mpib-berlin.mpg.de (באנגלית)
- ^ © Stanford University, Stanford, California 94305, Center for Advanced Study in the Behavioral Sciences, casbs.stanford.edu (באנגלית)
- ^ bloomsbury.com, נשים בהיסטוריה הגרמנית, באתר Bloomsbury (באנגלית)
- ^ אוטה פרוורט, פסקל איטלר, סטפני אולסן, אופה ג'נסן, Learning How to Feel: Children's Literature and Emotional Socialization, 1870-1970, Oxford, New York: Oxford University Press, 2014-07-24, Emotions in History, מסת"ב 978-0-19-968499-1
- ^ The Politics of Humiliation: A Modern History, Oxford, New York: Oxford University Press, 2020-07-01
- ^ פירוא ספריה של פרוורט, באתר www.amazon.com (באנגלית)
- ^ סמינר אקדמי: לעצב מודעות לאומית, באתר www.fes.org.il
- ^ 11.0 11.1 משה גורלי, מתחדש המאבק למינוי פרופ' אמיתי לנגידה בקרן גרמניה-ישראל, באתר כלכליסט - www.calcalist.co.il, 2019-04-30
- ^ Leading scientist: Science Minister Akunis is damaging Israeli-German tie, The Jerusalem Post | JPost.com, 01.10.2018 (באנגלית)
- ^ "A Resignation Worth Emulating". Haaretz (באנגלית). נבדק ב-2021-11-14.
ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים במכלול שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "אוטה פרוורט".