אויגן דירינג
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית פילוסוף ריקה. אויגן קארל דירינג (בגרמנית: Eugen Karl Dühring; 12 בינואר 1833 - 21 בספטמבר 1921) היה פילוסוף וכלכלן אוסטרי.
ביוגרפיה
דירינג נולד בברלין בירת פרוסיה (לימים גרמניה), כבנו של פקיד. למד משפטים בברלין ועבד כעורך דין עד שנת 1859, אז התעוור לחלוטין בשל מחלה שסבל ממנה כבר בגיל צעיר. הוא הפסיק לעבוד כעורך דין, ולמרות נכותו הרחיב את השכלתו במדעי הרוח (ספרות, פילוסופיה, אתיקה, כלכלה). בשנת 1864 קיבל משרת הוראה באוניברסיטת הומבולדט, אולם פוטר בשנת 1877 בשל עימותים חוזרים ונשנים עם הפרופסורים האחרים. מאז התפרנס מכתיבת ספרים עד מותו בשנת 1921.
בכתביו מדגיש דירינג את חשיבות המציאות, ודוחה בבוז את המיסטיקה והדת, וכן תוקף את הקומוניזם. אחד מחיבוריו הבולטים הוא "Die Judenfrage als Racen-, Sitten- und Culturfrage. Mit einer weltgeschichtlichen Antwort" ("שאלת היהודים כשאלה של גזע, של מוסר ושל תרבות. בליווי תשובה היסטורית עולמית"), שהתפרסם בשנת 1881. בספר זה תוקף דירינג את היהודים בקיצוניות, וטוען ש"נחיתותם" כביכול מתבטאת בהבדלות קיצונית ובצרות אופקים, ואין ביכולתם להועיל לתרבות ולמדע. דירינג טען גם כי היהודים מסַכּנים את העמים שבתוכם הם יושבים, וכדי לצמצם את השפעתם על חיי המדינה והחברה יש לשלול מהם את הזכויות שהוענקו להם במסגרת האמנציפציה, להגביל את השתלבות היהודים במשרות ממשלתיות ולאסור עליהם נישואי תערובת.
דירינג קיבל השראה מארנסט רנן שטען בספרו "היסטוריה כללית משווה של השפות השמיות" טענות דומות כלפי הערבים. דירינג ציטט מספר פעמים את רנן בספרו, אולם רנן הזועם שלח לו מכתב, ובו טען שהתכוון רק לערבים ולא ליהודים.[1] בנימין זאב הרצל הזדעזע מספרו של דירינג וכתב ביומנו: "לדאבון לבב הוא כתוב היטב כל־כך... בגרמנית מצוינת... כשדירינג, במוח מאומן וחודר כל־כך, ובהשכלה אוניברסלית עמוקה, מסוגל לכתוב דברים כאלה – למה עלינו לצפות מן האספסוף הנבער?".[2] ספריו של דירינג השפיעו רבות על אנטישמים מאוחרים יותר וביניהם אדולף היטלר, שכתב בעצמו את ההקדמה למהדורת 1940 של הספר.
פרידריך אנגלס כתב נגד רעיונותיו של דירינג את חיבורו המפורסם "אנטי-דירינג" (אנ').
הערות שוליים
- ^ צבי יעבץ, אז ועתה שנאת ישראל בימי קדם, הוצאת דביר, עמ' 13.
- ^ עמוס אילון, הרצל, עמ' 73.
