אוכל השעועית
| מידע כללי | |
|---|---|
| צייר | אניבלה קראצ'י |
| תאריך יצירה | העשור של 1580 |
| טכניקה וחומרים | צבע שמן, קנבס |
| ממדים בס"מ | |
| רוחב | 68 |
| גובה | 57 |
אוכל השעועית (באיטלקית: Mangiafagioli, באנגלית: The Bean Eater) הוא ציור שמן על קנבס מאת הצייר האיטלקי אניבלה קראצ'י, אשר נוצר סביב שנת 1590. הציור מתאר איכר פשוט אוכל ארוחה יומיומית של שעועית ובצל, ומשויך לסגנון הבארוק. זהו ציור ז'אנרי המתאר סצנה יומיומית של פשוטי עם, והוא נחשב לאחת הדוגמאות הראשונות לציורי ז'אנר באיטליה. כיום שמור הציור בגלריה קולונה שברומא, איטליה.
תיאור היצירה ונושא
"אוכל השעועית" אינו מתבסס על סיפור ספרותי או היסטורי, אלא מתאר תצפית ישירה על סצנה מחיי היום־יום. האיכר המוצג בציור לובש בגדים גסים אך נקיים וחובש כובע קש. הוא יושב לאכול מנה פשוטה של שעועית ובצל. בתקופת הבארוק באיטליה, היו קיימות הבחנות חברתיות גם בתחום המזון: מאכלים כהים, שגדלים קרוב לקרקע כמו שעועית ובצל, נחשבו למזון המתאים רק לפשוטי העם, ולעומתם המזון "האצילי" היה בהיר, קל ונחשב למזון הולם לבני המעמד הגבוה. סברו כי איכר שיאכל מזון המיועד לאריסטוקרטים עלול לחלות קשות. בדומה לציורו "חנות הקצב", לא ידוע מי הזמין את הציור או מדוע נוצר, אך ניתן להניח שהוא שימש תרגול אישי עבור קאראצ'י.[1]
ניתוח היצירה
קומפוזיציה
קראצ'י מתאר רגע חולף — האיכר מרים כף שעועית לפיו ונעצר, כאילו הופתע מצפייה בלתי צפויה של הצופה. הדמות ממלאת שטח נרחב מהקנבס, דבר שעשוי להעיד על חשיבות הנושא בעיני האמן. החוקר דונלד פוזנר תיאר את הקומפוזיציה כמעין "צילום בזק", תופעה שטרם נראתה באמנות המערבית של התקופה.
הציור מציג את הנטורליזם המוקדם של קראצ'י, כולל פרטים כמו לכלוך מתחת לציפורניים — לפני זמנו של קראוואג'ו — ותיאור מדויק של פרטי טבע דומם. לקומפוזיציה אין פרספקטיבה מורכבת או מבנה מרחבי מוקפד, דבר שמחדד את האותנטיות של הסצנה.[1]
צבע
בדומה לציוריו מהשנים 1580–1590, גם כאן עושה קראצ'י שימוש בפלטת צבעים מוגבלת של חומים, ירוקים ואפורים, בהתאם לצבעי המזון.[1]
טכניקת ציור
קראצ'י משתמש במשיחות מכחול עבות, שבורות וגסות, התואמות את אופיו הפשוט של הנושא. חלק מהפרטים, כמו הציפורניים, מסומנים בקווי מתאר כהים, והציור כולו נושא אופי רישומי כמעט סקצ'י.[1]
ביקורת
מבקרים השוו את "אוכל השעועית" ליצירות של קאראווג'ו ודייגו ולאסקס, שגם הן כוללות ייצוגים של מעמדות נמוכים. לדוגמה, הלחם שמופיע ב"ארוחת ערב באמאוס" של קראוואג'ו כמעט זהה ללחם בציורו של קראצ'י. השוואות נוספות נערכו ל"תומא הספקן" של קראוואג'ו ול"דיוקן עצמי" של ולאסקז.
עם זאת, בעוד סגנונם של קראוואג'ו וולאסקז מאופיין במעברים חלקים ובטכניקה מלוטשת, ציורו של קראצ'י גס, רישומי וחסר אחידות. פרטים כמו הציפורניים מתוארים בקווים שחורים, ויש בציור מידה של סקצ'יות. בתקופה שבה האמנות האיטלקית עסקה בעיקר בדמויות דתיות, מיתולוגיות או באריסטוקרטיה, קראצ'י היה בין הראשונים ששם את האדם הפשוט במרכז היצירה.[1]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
| אניבלה קראצ'י | ||
|---|---|---|
| ציורים | אוכל השעועית • אלגוריה על האמת והזמן • בחירתו של הרקולס • דיוקן עצמי ליד כן הציור • חנות הקצב • נוף נהר • נער שותה • סאטיר צעיר קוטף ענבים • שני ילדים מתגרים בחתול |  |
| אישים קשורים | אגוסטינו קראצ'י (אח) • לודוביקו קראצ'י (אחיין) • קראצ'י (משפחת אמנים) | |
אוכל השעועית41979578Q1232131