אוליבייה החמישי דה קליסון

אוליבייה החמישי דה קליסון
Olivier V de Clisson

פסלו של דה קליסון שהוצב על קברו
לידה	23 באפריל 1336 שאטו דה קליסון (צר'), פיי דה לה לואר, הלואר האטלנטי, צרפת
פטירה	23 באפריל 1407 (בגיל 71) טירת ז'וסלן , בריטאני, צרפת
מדינה	צרפת
כינויים נוספים	"הקצב"
תפקיד	מפקד צבא צרפת
בת זוג	קטרין דה לבל (צר') מרגריט דה רואן
חתימה	Signature Clisson.png

אוליבייה החמישי דה קליסון (בצרפתית: Olivier V de Clisson; נולד 23 באפריל 1336 – נפטר 23 באפריל 1407) הוא אציל צרפתי ששימש בחייו כמפקד צבא צרפת (צר').

במשך כ-30 שנים היה מעורב ב"מלחמת הירושה של ברטאן" (צר') בניסיון לזכות, ללא הצלחה, בתואר "דוכס ברטאן". תחילה נתמך על ידי הבריטים ובהמשך עבר צד וחבר למלך צרפת.

כמפקד צבא צרפת השתתף במלחמת מאה השנים ו"זכה" בכינוי "הקצב" לאחר שהטיל מומים ביריביו ואף הרג שבויים.

ביוגרפיה

נעורים

דה קליסון נולד ב-1336 בבית המשפחה "שאטו דה קליסון" (צר') שבחבל פיי דה לה לואר, מחוז הלואר האטלנטי, צרפת. אביו, אוליבייה הרביעי דה קליסון (צר') היה אציל בעל אדמות בברטאן ואימו ז'אן דה בלוויל קליסון (צר') השתייכה אף היא למשפחת אצולה.

האב היה מעורב בתחילתה של "מלחמת הירושה של ברטאן" (צר'), שנמשכה בשנים 1341–1365, ובחר לעמוד לצידם של שרל, דוכס ברטאן (צר') ומלך צרפת. לקראת מתקפת הבריטים על מערב צרפת מונה לפקד על הכוח הצבאי שהגן על העיר ואן. ב-1342 הטילו הבריטים מצור על ואן ושבו את האב אך שחררו אותו לאחר זמן קצר תמורת דמי כופר נמוכים, יחסית. מלך צרפת פיליפ השישי ויועציו האשימו את האב שהסכמת הבריטים לתנאי השחרור המקלים נבעה מקשרים חתרניים של האב עם מלך אנגליה אדוארד השלישי שהביאו לכך שמסר את ואנס לידי הבריטים ללא קרב. על בסיס האשמות אלו הועמד האב למשפט בפריז, נדון למוות והוצא להורג באוגוסט 1343 כשבנו היה בן שבע.

האם, ז'אן דה בלוויל קליסון (צר'), שירשה את רכוש בעלה, השביעה את בניה אוליבייה החמישי ואחיו גיום שיש לנקום את מות האב. היא גייסה ספינות מלחמה, חימשה אותן ויצאה לתקוף נמלים צרפתיים בברטאן. המערכה הזו הסתיימה בהטבעתן של ספינותיה של ז'אן שמצאה עצמה מיטלטלת 5 ימים עם שני ילדיה בסירת הצלה עד שניצלה על ידי תומכים כשבמהלך ימים אלו נפטר בנה גיום.

ב-1349, כשהיה בן 13, הגיע דה קליסון עם אימו ז'אן לאנגליה וצורף לחצרו של מלך אנגליה אדוארד השלישי כשבתקופה זו נישאה אימו לקצין בריטי ממשמר המלך.

מלחמות הירושה של ברטאן

ב-1359, לאחר עשר שנים באנגליה, הצטרף דה קליסון למשט צבאי שיצא מבריטניה לכוון צרפת, בפיקודם של אדוארד השלישי והטוען לכתר מחוז ברטאן, ז'אן הרביעי, דוכס ברטאן. משט זה הנחית חיילים בחופי צרפת כדי להצטרף ל"מלחמת הירושה של ברטאן" (צר') שהתחילה כבר ב-1341. אחד משיאיה של מלחמה זו היה ב-1356 עם נפילתו, בשבי הבריטי, של מלך צרפת ז'אן השני.

ב-1360 חתמו צרפת ואנגליה על הסכם ברטיני במסגרתו התפייסה צרפת עם משפחת קליסון, החזירה את כבודו של האב, שהוצא להורג, וכן חלק מהרכוש, התארים והזכויות שהיו לבני המשפחה.

על אף חתימת הסכם זה המשיכו כוחות צרפתים, בתמיכת בריטניה, להילחם במערב צרפת על השלטון בברטאן כשמצד אחד התייצב הטוען לכתר, ז'אן הרביעי, דוכס ברטאן, בסיועם של האנגלים ושל דה קליסון ומולם התייצב הדוכס הנוכחי של ברטאן, שארל דה בלואה (צר') שנתמך על ידי מלך צרפת שארל החמישי.

ב-29 בספטמבר 1365, כחלק מהמאבק על דוכסות ברטאן, התחולל קרב אוריי בעיר אוריי . הקרב הסתיים בניצחון הצרפתים נתמכי בריטניה בראשות ז'אן הרביעי, במותו של שארל דה בלואה ובנפילתו בשבי של מפקד צבאו. ניצחון זה הביא, לכאורה, לסיום "מלחמת הירושה" כשמעמדו של דה קליסון, כתומכו של ז'אן הרביעי, התחזק אומנם כתוצאה מהקרבות אך במהלכן נפצע ואיבד את עינו.

עם סיום הקרבות החלו שיחות שלום בין ז'אן (צר'), אלמנתו של שארל דה בלואה (נציגת שושלת בלואה) לבין ז'אן הרביעי (נציג שושלת מונפור). השיחות הסתיימו ב"הסכם גורנדה הראשון" לפיו ז'אן הרביעי הוכתר כדוכס ברטאן. דה קליסון, שציפה להנות מתמיכתו בצד המנצח, גילה, לאכזבתו, שקרקעות סמוכות לנחלותיו (ובמרכזן טירת "לה גבר" ), אותן רצה לספח, נמסרו למפקד הצבאי הבריטי שסייע לז'אן הרביעי. דה קליסון הזועם מחה כנגד החלטותיו אלו של ז'אן הרביעי ואף נחשד שהעלה באש את טירת "לה גבר". מעשים אלו הכעיסו את ז'אן הרביעי ועל אף הסנטימנטים לשותפו למאבק הלאים חלק מקרקעותיו של דה קליסון, כעונש.

ב-1366 מונה דה קליסון לשגריר ברטאן בפריז על מנת לוודא, אצל המלך שארל החמישי, שעצמאות המחוז נשמרת.

שינוי הנאמנות

התקופה שדה קליסון פעל בפריז, בחצרו של שארל החמישי, הביאה לשינוי בנאמנותו ולאחר תקופה ארוכה של נאמנות לברית עם בריטניה החל דה קליסון לנטות לצד הצרפתי. צעד זה נעשה על אף שבני הברית החדשים שלו, ובראשם שארל החמישי, היו אחראים להוצאתו להורג של אביו.

במסגרת שינוי זה החל דה קליסון, באביב 1369, לייעץ למלך צרפת איך לתקוף את אנגליה ואף נשלח, מטעם המלך, לכבוש עיר צרפתית שהייתה תחת שלטון בריטי. שינוי זה בא לאחר שמלך צרפת החל למסור לדה קליסון נכסים בנורמנדי. דה קליסון החליף נכסים אלו בנכסים בעיר ז'וסלן במרכז ברטאן, שהייתה תחת שליטה בריטית. לאחר שהועברו הנכסים על שמו חתם דה קליסון אמנה עם מלך צרפת שהעמידה רכוש זה תחת ריבונותו. מהלך זה עורר מורת רוח מצד הבריטים ובמיוחד מצד דוכס ברטאן, ג'ון הרביעי. ב-1370 הקים דה קליסון את טירת ז'וסלן על הקרקעות החדשות שרכש.

באותה שנה הצטרף דה קליסון לכוח צבאי, בפיקודו של מפקד צבא צרפת ברטראן דו גקלן , שניצח את הבריטים ב"קרב פונוואלאן" בדרום מערב צרפת. בהמשך אותה שנה עזרו עצותיו של דה קליסון לבלום מתקפה אנגלית על פריז.

חידוש מאבק השליטה על ברטאן

הניצחון בקרב אוריי ב-1365 הביא לרגיעה זמנית בלבד במאבק על השליטה בברטאן. 1371 התאפיינה בהחמרת הסכסוך בין הבריטים לצרפתים כשדה קליסון היה מעורב במתקפה בדרום מערב צרפת ביישובים במחוז גיין. במערכה זו באה לידי ביטוי האכזריות של הצדדים ביחס לשבויים ושם "זכה" דה קליסון בכינוי "הקצב" לאחר שהוציא להורג 15 שבויים ממחנה תומכי בריטניה כנקמה על הוצאתו להורג של מנהל האחוזה שלו.

ההתמקדות של המאבק בין בריטניה לצרפת בברטאן הטיל עול כספי כבד על תושבי המחוז ודוכס ברטאן, ג'ון הרביעי, הטיל מיסים על בעלי האחוזות (ודה קליסון ביניהם) וגרם למירמור רב-נגדו. במקביל חתם ג'ון הרביעי הסכם שיתוף פעולה מחודש עם הבריטים.

צעדו זה של ג'ון הרביעי הביא לכך שמלך צרפת, שארל החמישי, הורה למפקד צבאו ברטראן דו גקלן לפעול, בשיתוף עם דה קליסון, כנגד ג'ון הרביעי. הפעולה הצבאית בשילוב הלחץ הכלכלי גרם לרבים מאצילי בריטאני להפנות עורף לג'ון הרביעי שנאלץ, בסופו של דבר, לצאת לגלות באנגליה.

עזיבתו של ג'ון הרביעי פתחה בפני דה קליסון הזדמנות להתמנות לדוכס ברטאן אך מלך צרפת, שארל החמישי, העדיף למסור תואר זה לאחיו של שארל, לואי הראשון מאנז'ו . בפועל לא גר לואי מאנז'ו בברטאן ולכן סומן דה קליסון ליורש אפשרי של הדוכסות.

ב-1373, זמן מה לאחר בריחתו של ג'ון הרביעי לאנגליה, הוא החל לאסוף צבא כדי לחזור לצרפת ולתבוע בחזרה את מעמדו בדוכסות ברטאן. לשם כך גייס את ג'ון מגונט, דוכס לנקסטר ו-10,000 מחייליו והפליג איתם לצרפת שם החלו מסע לכיבוש מחדש של יישובים צרפתים בברטאן (כמו סן-בריו). כדי להתמודד עם צעד זה החל דה קליסון לבנות צבא משלו שיעצור את האנגלים, מהלך שנעצר בעקבות פתיחת שיחות על הפסקת אש שהתנהלו בין מלכי צרפת ואנגליה. תוך כדי שיחות אלו הטילו האנגלים מצור על העיר ברסט שנמשך עד 1377 כשכבשו את העיר. באותה שנה הפכה ברסט למאחז האחרון של האנגלים בברטאן.

ב-1378 פרסם מלך צרפת, שארל החמישי, צו המורה על סיפוח מלא של מחוז ברטאן לצרפת וביטול עצמאותם של אציליה (כולל דה קליסון) כשהמשמעות היא התמודדות אצילי המחוז עם ג'ון הרביעי שביקש לחזור לתפקידו כדוכס ברטאן. מלך צרפת פנה למספר מאצילי המחוז לקבל את תמיכתם בהתנגדות לחזרתו של ג'ון הרביעי לתפקידו. רוב האצילים, וביניהם דה קליסון, הסכימו לתמוך במלך צרפת כשלדה קליסון הייתה שאיפה נסתרת לזכות בכך בתואר המיוחל של דוכס ברטאן. לאכזבתו של דה קליסון (בפעם השנייה) הגיע מלך צרפת להסכם חשאי עם מלך אנגליה שהחזיר את ג'ון הרביעי לתפקיד (למעט נכסיו של דה קליסון וביניהם העיר נאנט).

הפיקוד על צבא צרפת

ב-1380 נפטר מפקד צבא צרפת, ברטראן דו גקלן , ומלך צרפת, שארל השישי, מינה את דה קליסון למחליפו. דה קליסון החזיק בתפקיד זה עד 1392.

ב-1381 נחתם "הסכם גורנדה השני" שהסדיר מחדש את היחסים בין מלך צרפת (שארל השישי) לדוכס ברטאן (ג'ון הרביעי). במסגרת זו חתמו דה קליסון וג'ון הרביעי על הסכם בעלי ברית.

ב-1382 יצא דה קליסון, עם צבא המלך, למערכה צבאית בפלנדריה, בלגיה, כדי להגן על לואי השני, רוזן פלנדריה (בן בריתו של מלך צרפת), שהתמודד מול מורדים שמחו נגד שלטון הפאודליזם. בקרב רוזנבק , שהתחולל בנובמבר 1382, זכה דה קליסון בניצחון מוחץ לאחר שצבאו הרג כ-25,000 מורדים שלא יכלו להתמודד עם מקצוענות החיילים הצרפתים. מלך צרפת, שארל השישי, התלווה לצבא הצרפתי והשמועות על המרד נגד הפיאודלים בפלנדריה כמו גם העדרו של המלך מפריז גרמו למרד עממי בעיר כנגד השלטון. הניצחון בפלנדריה והחזרה של החיילים לפריז הביאו לדיכוי המרד אך דה קליסון לא סלח והעמיד בפני המורדים את הבחירה בין משפט לקנס כשכל המורדים בחרו בחלופת הקנס.

מכיוון ששארל השישי היה רק בן 12 כשהומלך הפך דה קליסון, בנוסף להיותו מפקד צבא המלך, להיות אחד מהיועצים הקרובים ביותר למלך הצעיר.

הסכסוך עם ג'ון הרביעי

המתיחות בין ג'ון הרביעי, דוכס ברטאן (נתמך מלך אנגליה) ודה קליסון (נתמך מלך צרפת), הגיעה לשיאה ביוני 1387 כשדה קליסו הוזמן לוועידה בואן בראשות ג'ון הרביעי. ג'ון ניצל את ההזדמנות, אסר את דה קליסון והורה לאחד מקציני צבאו להוציאו להורג. אותו קצין סירב לבצע את הפקודה ובסופו של דבר פדה דה קליסון את חייו בתמורה לכסף רב וחלק מאדמותיו. ב-1388 הגיע מלך צרפת להסכם עם ג'ון הרביעי להחזרת אדמותיו של דה קליסון (אך לא את שווי דמי הפידיון).

ב-1392 חזר דה קליסון לפריז ואז נעשה ניסיון נוסף להורגו על ידי אדם שנטען שנשלח על ידי ג'ון הרביעי. דה קליסון ניסה להגן על עצמו אך נפל מסוסו ונפצע והמתנקש חשב שנהרג וברח מפריז לברטאן. בעקבות אירוע זה יצאו המלך שארל השישי עם דה קליסון לברטאן למסע עונשין נגד ג'ון הרביעי אך המסע השתבש לאחר שהמלך נכנס להתקף טירוף וסמכויותיו ניטלו ממנו זמנית. קרובי המלך והפרלמנט האשימו את דה קליסון בהתקף זה ודרשו לשלול ממנו את מעמדו ולקנוס אותו. דה קליסון נאלץ לברוח לאחוזתו בברטאן ולגלות שם. ג'ון הרביעי, שרצה להוכיח את נאמנותו למלך צרפת, הטיל מצור על אחוזתו של דה קליסון המבוקש.

ב-1394 חזר שארל השישי למעמדו והחזיר את זכויותיו של דה קליסון כולל המשך שירותו כמפקד הצבא אולם דה קליסון הפך לזהיר ורקם קשרים עם אחיו של שארל, לואי הראשון, דוכס אורליאן.

ב-1397, לאחר כ-30 שנות סכסוך, התפייסו דה קליסון וג'ון הרביעי וג'ון אף שלח את בנו לשירותו של דה קליסון כערובה לכנות כוונותיו. שלום זה נשמר עד מותו של ג'ון ב-1399. מכיוון שבנו ויורשו של ג'ון היה רק בן עשר עם מותו הציע חברו של דה קליסון, לואי הראשון, דוכס אורליאן, למלך צרפת למנות את דה קליסון לדוכס ברטאן בטענה שבכך יחזק המלך את שליטתו בבריטאני. בסופו של מונה לתפקיד פיליפ השני, דוכס בורגונדיה דבר שגרם לסכסוך בין דה קליסון לבתו מרגרט ובעלה שחשקו בתפקיד.

חיים אישיים

ב-1360 נשא דה קליסון לאישה את קטרין דה לבל (צר') שהייתה גם היא בת למשפחת אצילים. קשר זה חיזק את מעמדו של דה קליסון באצולה הצרפתית, ובמיוחד זו של ברטאן וכן הפך אותו לקרוב משפחה של מלך צרפת. לזוג הצעיר נולדו שתי בנות: ביאטריס (1448-1366) ומרגרט (1441-1336).

ב-1378, לאחר שהתאלמן מאשתו הראשונה, נישא דה קליסון למרגריט דה רואן. נישואין אלו חיזקו את קשריו למשפחות אצולה נוספות בברטאן.

המאמץ של דה קליסון לשפר את מעמדה של משפחתו בקרב אצולת צרפת המשיך גם ב-1384 כשחיתן את בתו לבן משפחת פנטיאבר, ג'ון הראשון . בנוסף הסכים עם דוכס ברטאן, ג'ון הרביעי, שאם לדוכס לא יהיו יורשים יירש בן משפחתו של דה קליסון את הדוכסות.

דה קליסון נפטר ב-1407 והובא למנוחות באחוזתו בטירת ז'וסלן שבברטאן. ירושתו הוערכה ב-180 מיליון יורו (בערכים של 2013) והיא כללה כשש טונות זהב ושישים טונות כסף.

אוטל דה קליסון

ב-1371, בתקופה בה שהה כשגריר בפריז, החל דה קליסון לבנות את בית המשפחה ברובע השלישי של פריז וקרא לו אוטל דה קליסון. הבית נשאר ברשות משפחת דה קליסון עד 1553 אז נרכש על ידי ידי פרנסואה, דוכס גיז ואשתו אן ד'אסטה (צר') כשבחלק מתקופה זו (1436-1420) הוחזק הבית על ידי הבריטים שכבשו את פריז.

גלריה

• 
  ויטראז' של דה קליסון ואשתו מרגריט דה רואן בטירת ז'וסלן
• 
  שער הכניסה לאוטל דה קליסון בפריז. השריד היחיד שנותר מהארמון שבנה דה קליסון
• 
  פסל על קברם של דה קליסון ואשתו מרגריט
• 
  ציור של דה קליסון
• 
  דיוקן של דה קליסון בציור של סימון וואה
• 
  עץ המשפחה של אוליבייה החמישי דה קליסון
• 
  פסל של דה קליסון המוצב בשדרות דה קליסון בעיר נאנט
• 
  תבליט של דה קליסון בטירת ז'וסלן

לקריאה נוספת

• Henneman, John Bell, Olivier de Clisson and Political Society in France under Charles V and Charles VI (Philadelphia, University of Pennsylvania Press, 1996).
• Turnbull, Stephen, The Book of the Medieval Knight (London: Arms and Armour Press, 1985).
• Michael Jones, Ducal Brittany, 1364-1399: relations with England and France during the reign of Duke John IV, Oxford University Press, 1970, pp. 106, 123-4, 128, 130, 200.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אוליבייה החמישי דה קליסון בוויקישיתוף

• אוליבייה החמישי דה קליסון, באתר britishmuseum.org
• אוליבייה החמישי דה קליסון, באתר en.namu.wiki
• הפרופיל של אוליבייה החמישי דה קליסון, באתר ג'ני
• אוליבייה החמישי דה קליסון, דף הנצחה בפייסבוק
• אוליבייה החמישי דה קליסון, באתר findagrave.com

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

אוליבייה החמישי דה קליסון40899462Q727658