אוטל דה סוביז

אוטל דה סוביז
Hôtel de Soubise

אוטל דה סוביז
מידע כללי
סוג	בית מגורים ארכיון
שימוש	ארכיון
על שם	אוליבייה החמישי דה קליסון פרנסואה, דוכס גיז פרנסואה דה רואן-סוביז (צר')
כתובת	רו דז ארכיב (צר') 58
מיקום	פריז
מדינה	צרפת
בעלים	ממשלת צרפת
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה	1704–1707 (כ־3 שנים)
אדריכל	פייר-אלקסיס דלמר (צר')
סגנון אדריכלי	אדריכלות נאו-קלאסית
מידות
אורך	150 מטר
רוחב	70 מטר
גובה	12 מטר
קומות	3
קואורדינטות	48°51′38″N 2°21′30″E
http://www.archivesnationales.culture.gouv.fr/
(למפת פריז מוגדלת)   אוטל דה סוביז (למפת פריז רגילה)   אוטל דה סוביז

אוטל דה סוביז (וגם אוטל דה גיז ואוטל דה קליסו; בצרפתית: Hôtel de Soubise, וגם Hôtel de Guise ו-Hôtel de Clisson) הוא מבנה ואחוזה היסטוריים שנבנה ברובע השלישי של פריז.

הבית נבנה במאה ה-14 כחלק מאחוזה פרטית ומשמש כיום אכסניה למוזיאון הארכיון הלאומי של צרפת (צר').

המבנה מוגדר כאתר מורשת היסטורי

ההיסטוריה של המבנה

בניית המבנה

ב-1371 החל האציל אוליבייה החמישי דה קליסון לבנות את אוטל דה סוביז כביתו הפרטי במודל של אחוזה. דה קליסו שימש באותה תקופה כקונסטבל (מפקד) של צבא צרפת והמבנה יועד לו ולמשפחתו. האחוזה הוקפה בחומה ובה נקבעו מספר שערים כשכיום רק אחד מהם (המוגן על ידי צריחים) שומר. עם סיום הבנייה נקראה האחוזה "אוטל דה קליסו" על שם בעליה.

מלחמת מאה השנה

ב-1420, במהלך מלחמת מאה השנים, כבשו האנגלים את פריז והשתלטו על אוטל דה קליסון שהפך לביתו של תומאס מלנקסטר, דוכס קלרנס. ב-1424 התיישב בבית ג'ון מלנקסטר, דוכס בדפורד. ב-1436 הסתיים כיבוש פריז והאנגלים עזבו את האחוזה.

המאה ה-16

ב-1553 נרכש אוטל דה קליסון על ידי פרנסואה, דוכס גיז ואשתו אן ד'אסטה (צר') (נכדתו של לואי השנים עשר, מלך צרפת). לאור מצבו הרעוע של הבית, שהיה כבר בן 180 שנה עם הרכישה, החליט בעל הבית החדש לשפץ את הבית. העבודה נמסרה לאמן פרנצ'סקו פרימטיצ'יו (צר') ולצייר ניקולו דל'אבטה (צר') האיטלקים. מעבודת שיפוץ זו נותרו כיום רק המפרצים החצי-עגולים הנפתחים אל הצד הצפוני של הקפלה וקירות חדר השמירה לשעבר.

ב-1556 תרם צ'ארלס מלוריין (Charles of Lorraine) את הבניין השכן, אוטל דה לאבאל (צר'), לאחיו, פרנסואה, דוכס גיז, לאשתו ולבנם אנרי הראשון, דוכס גיז) תמורת הסכמה לשינוי סדר היורשים הזכאים לתואר. פרנסואה איחד את שני הבתים תחת האחוזה שלו שהפכה לבית שושלת גיז.

בחצי השני של המאה ירש הבן, אנרי הראשון, את האחוזה האחוזה ובנה אותה מחדש. אנרי גם שינה את שם הבית מ"אוטל דה קליסון" ל"אוטל דה גיז" (Hôtel de Guise) המנציח את השושלת.

ב-1588 נפטר אנרי ואת האחוזה ירש בנו צ'ארלס הראשון, דוכס גיז (צר').

המאה ה-17

ב-1640 נפטר בעל האחוזה ,צ'ארלס הראשון, ויורשו, אנרי השני, דוכס גיז (צר') ירש את האחוזה. לאחר מותו של אנרי השני ב-1664 ירש אותה דודנו לואי ז'וזף מלוריין, דוכס גיז (צר'). לואי ג'וזף נפטר ב-1671 ואת האחוזה ירש בנו פרנסואה ז'וזף מלוריין, דוכס גיז (צר') כשלאחר פטירתו ב-1675 ירשה את האחוזה דודתו, מארי דה לוריין גיז (צר').

בתקופתה של מארי הפך הבית למרכז חברה ותרבות ידוע בפריז ואירח אמנים ידועי שם (נכון לאותה תקופה) כמו פייר קורניי, מארק-אנטואן שרפנטייה (שאף גר שם תקופה) ואחרים. מכיוון שלמארי לא היו צאצאים חולקה הירושה בין שתי בנות דודות שלה: אן מבוואריה (צר') ואחותה בנדיקטה הנרייטה מפפאלץ-זימרן.

המאה ה-18

במרץ 1700 מכרו שתי האחיות היורשות את האחוזה לפרנסואה דה רואן-סוביז (צר') ואשתו אן דה רואן-קבוט (צר') בתמורה ל-326,000 לירות שטרלינג. סיום העסקה התעכב עד 1704 לאחר שנושיה של מארי דה לוריין גיז דרשו שהתמורה למכירה תכסה את חובותיה. עם הרכישה שינו בני הזוג את שם המבנה ל"אוטל זה סוביז".

ב-1705 שכרו בני הזוג את שירותיו של האדריכל פייר-אלקסיס דלמר (צר') לתכנן מחדש את הבית. האדריכל שינה את כוון הכניסה לבית ובנה חזית חדשה ואת האכסדרה. פרויקט הבנייה נמשך עד 1709 כשבמקביל לשיפוץ בית הזוג השתמש בנם, ארמן גסטון מקסימיליאן דה רואן (צר'), בחלקה ריקה בשטח האחוזה כדי להקים לעצמו בית מגורים לו קרא אוטל דה רואן (צר'). תכנון בית זה נעשה על ידי אותו אדריכל (דלמר).

פרנסואה ואן דה סוביז לא נהנו זמן רב מהבית המחודש לאחר שאן נפטרה ב-1709 ופרנסואה ב-1712 ואת הבית ירש בנם הרקול-מריאדה דה רואן-סוביז (צר').

ב-1749 נפטר הרקול-מריאדה ואת הבית ירש נכדו שרל דה רואן-סוביז (צר') שהגיע לתפקיד מרשל צרפת. ב-1762 העביר שרל את הבעלות על הבית לבתו השנייה ויקטואר דה רואן (צר') ובעלה אנרי לואי מארי דה רואן (צר') אך המשיך לגור בבית עד פטירתו ב-1787. לאחר פטירתו של שרל עברו בתו ויקטואר ובעלה אנרי לגור בבית.

עם פרוץ המהפכה הצרפתית ב-1789 הולאם הבית על ידי המורדים ואנרי ברח עם ילדיו מצרפת בשעה שאשתו ויקטואר עברה לגור בשאטו דה ויני (צר') מצפון מערב לפריז.

המאה ה-19

לאחר תום המהפכה הצרפתית סירבה המדינה להחזיר את הבית לרשות בעליו וזאת למרות מאמצי עורכי דין למנוע את הלאמת הבית. בסופו של דבר המאמצים הוכתרו בהצלחה וב-1804 הכריז בית המשפט על בעלות משפחת דה סוביז על הבית. ב-1807, חודש לפני פטירת הנסיכה ויקטואר, נמכר הבית למתווך.

ב-1808 נרכש אוטל דה סוביז והבית השכן אוטל דה רואן על ידי המדינה ונפוליאון בונפרטה העביר את הבית הראשון לשימושו של ארכיון הלאומי של צרפת (צר') בעוד שאת אוטל דה רואן העביר לשימושו של בית הדפוס הממשלתי (צר').

במהלך כל מאה זו המשיך אוטל דה סוביז לשמש את הארכיון הלאומי. התרחבות הפעילות של משרד זה הביאו להרחבת הבית על חשבון הגנים והשטחים הפתוחים של האחוזה. כמו כן רכש הארכיון מבנים נוספים בשכנות ששינו לחלוטין את צורתה של האחוזה. וכן "סיפח" את אוטל דה רואן לאחר שבית הדפוס הלאומי יצא ממנו.

בנוסף לשינויים חיצוניים ערך הארכיון שינויים רבים פנימיים רבים שיועדו להפוך את חלל הבית ליותר פונקציונלי כך שיוכל להכיל מדפי מסמכים. בין השאר נבנה ב-1866 חלל אכסון ממתכת, דמוי כספת ומוגן אש, שיועד לשמירת מסמכים חשובים.

ב-1867 נפתח באוטל דה סוביז מוזיאון הארכיון.

המאה ה-20 ואילך

אוטל דה סוביז ממשיך לשמש כארכיון הלאומי של צרפת גם כיום.

ארכיטקטורה

המבנה החיצוני

המבנה הקיים כיום הוא תוצאה של עבודתו של האדריכל פייר-אלקסיס דלמר (צר'). המבנה כולל חצר מרכזית עם גינה באורך של 62 מטר כשבקצב אחד שלה הבניין המרכזי בן שתי הקומות ואת שאר החצר מקיף מבנה בן קומה אחת כשבצד הפונה לחצר נבנתה, לאורך המבנה, ארקדה של 56 עמודי אבן כפולים. בקצה המרוחק מהבית המרכזי מתעקל המבנה לצורת חצי סהר נבנה שער הכניסה לחצר.

הבית המרכזי כולל את האלמנטים הבאים:

• בחזיתו נבנתה כניסה בולטת בת שתי קומות המוחזקת על ידי ארבעה עמודים כפולים בעלי כותרות קורינטיות. החזית כוללת שלושה שערים בחלקה התחתון ושלושה פתחים עבור חלונות בחלק העליון
• מעל העמודים נבנה גמלון משלוש עליו הוצבו פסלים שוכבים המסמלים פאר (Glory) ותפארת (Magnificence )
• מעבר לחזית הבולטת נבנו בחלק התחתון דלתות שמעליהן סותתו מסקרונים בעוד שהחלונות בחלק העליון הוחזקו על ידי עמודים עם כותרות קורינתיות
• לאורך החזית, בין החלונות, הוצבו ארבעה פסלים של רובר לה לוריין (צר') המסמלים את ארבעת עונות השנה.
• במרחק מהכניסה הראשית נבנה שער כניסה לסוסים ומרכבות.

העיצוב הפנימי

העיצוב הפנימי משמר עדיין, בחלקו, את התכנון והשינויים שנעשו בתחילת המאה ה-19 כדי להתאים את הבניין למגוריהם של פרנסואה ואן דה סוביז. בין השאר שומרו:

• המבואה (פרוזדור) לבית הכוללת עדיין קישוטים דקורטיביים מקוריים, בעלי סממנים צבאיים, שנתלו מעל הדלתות היוצאות מן המבואה
• דירת הנסיך פרנסואה הכוללת:
  • חדר הקבלה ששימש בשנים 1988-1902 כחדר הקריאה של הארכיון והוא מעוטר בעבודות עץ.
  • חדר הקהל/חדר הטקס שקירותיו מעוטרות באלמנטים פיסוליים של אמנים צרפתים כמו למבר סיז'יסבר אדם וכן סמלי אצולה (הרלדיקה). משמש כיום לקונצרטים וימי עיון.
  • דלת סתרים הוליכה לחדר ארונות הבגדים של הנסיך שהיה מעוטר בציורים של פרנסואה בושה. עם הקמת הארכיון במקום שימש כמשרד עובדי הארכיון
  • סלון הנסיך נבנה על ידי האדריכל גרמן בופראן (צר') ב-1735 ומהחדר המקורי נותרו שמונה תבליטים גדולים המייצגים אלגוריות של מדע ואמנויות. החדר שימש כחדר מוזיקה, אמנות שבני הזוג סוביז קידמו.
  • חדר העבודה הגדול של הנסיך מחובר לסלון ורק הכרכוב נותר מהעיצוב המקורי
• דירת הנסיכה אן עוצבה בקומה השנייה, אליה מוליך גרם מדרגות שנבנה ב-1844. חלקים רבים מדירה זו הינם מקוריים, שומרו ומוצגים למבקרים. הדירה כוללת:
  • בראש גרם המדרגות קיים "חדר השמירה" / "החדר הגדול" ששימש לקבלת אורחים חשובים של המשפחה עוד מהמאה ה-16. לאחר מסירת הבניין לארכיון המדינה שימש את אוצרי הארכיון ומאז 1970 משמש החדר לתערוכות מתחלפות מטעם הארכיון.
  • אולם הכינוסים, בו שומר כרכוב מעוטר מקורי. החדר משמש כיום להצגת מסמכי יסוד חשובים של צרפת בויטרינות זכוכית.
  • חדר המדינה של הנסיכה עוצב עבור אשתו השנייה של הרקול-מריאדה דה רואן-סוביז (צר'). החדר עוצב בסגנון ארמון ורסאי והוא כולל אלמנטים מקוריים רבים כמו עבודות עץ, מדליונים וכרכוב מוזהבים עם אלמנטים מהמיתולוגיה היוונית, דלתות מעוצבות ועוד.
  • הסלון של הנסיכה הוא החדר הייצוגי ביותר בדירה ובבית. עוצב על ידי גרמן בופראן (צר') ושרל-ז'וזף נטואר (צר') וכולל שלל גילופים בעץ וציורים בצבע וזהב של אלמנטים מהמיתולוגיה היוונית.
  • חדר השינה של הנסיכה מקושר לסלון ולחדר המדינה בדלתות סתרים.
  • חדר החופה מכיל כרכוב נשק מקורי הנושא את ראשי התיבות RH לציון שושלת רואן-סוביז. משמש כיום לתצוגות זמניות של מסמכי ארכיון.
  • חדר האימפריה חדש יחסית (המאה ה-19) ואיחד מספר חדרים של דירת הנסיכה. נועד בתחילה לתצוגה של חפצים היסטוריים שונים אך ב-1939 הפך לגלריה קבועה של תערוכות מסמכים מתקופת הקיסרות הראשונה.

בקולנוע

בחצר ובחדרי המבנה צולמו סצנות של מספר סרטים וביניהם "סבא מתנגד" (צר') (1983), "פשוט נפלא" (צר') (2001), מארי אנטואנט (2006) ומשימה בלתי אפשרית: התרסקות (2018).

גלריה

• 
  שער וצריחי שמירה שמהווים את השריד היחיד שנותר לבית המקורי "אוטל דה קליסו" (כיום השער חסום)
• 
  מבט מכיוון בית המגורים לחצר הפנימית המוקפת ארקדה בצורת חצי סהר ובקצה שער היציאה מהחצר
• 
  החזית המעוצבת של המבנה הראשית הדו קומתי
• 
  הפסלים בחזית הבית ושער הכניסה ששימש לסוסים והמרכבות
• 
  שער הכניסה המפואר לחצר הפנימית כשמאחרו נראית חזית בית המגורים
• 
  אחד מחדרי הנסיך דה סוביז
• 
  חדר המדינה של הנסיכה דה סוביז
• 
  חדר הסלון של הנסיכה דה סוביז

לקריאה נוספת

• Sabine Meuleau et Régis Lapasin, Les Archives nationales : le quadrilatère du Marais, Paris, Éditions du patrimoine/Centre des monuments nationaux et Archives nationales (collection "Itinéraires"), 2013.
• Archives nationales, Hôtel de Soubise et grands dépôts, livret de visite, mai 2012, 35 p.
• Claire Béchu (dir.), Les Archives nationales, des lieux pour l'histoire de France : bicentenaire d'une installation (1808-2008), Paris, Somogy & Archives nationales, 2008, 384 p. (מסת"ב 978-2-7572-0187-9)
• Philippe Béchu & Christian Taillard, Les Hôtels de Soubise et de Rohan, Paris, Somogy, 2004, 488 p. (מסת"ב 2-85056-796-5)
• Jean-Pierre Babelon, Du palais de Soubise au CARAN : le siège des Archives nationales, Paris, Archives nationales, 1988, 47 p. (מסת"ב 2-86000-139-5)
• Yvan Christ, Jacques Silvestre de Sacy, Philippe Siguret et Jean Sadoul, Le Marais, Paris, Henri Veyrier, 1986, 327 p., p. 169-180
• Jean-Pierre Babelon, « Nouveaux documents pour la restauration de l'hôtel de Guise, 58 rue des Archives (Archives Nationales) », La Vie urbaine, juillet-septembre 1965, p. 2-27, compte-rendu dans La Gazette des archives, 1996, no 54, p. 223
• Jean-Pierre Babelon, Musée de l'Histoire de France, Histoire et description des bâtiments des Archives nationales, Paris, Imprimerie nationale, 1969, 101 p.
• Catherine Cessac, Marc-Antoine Charpentier at Mademoiselle de Guise, Fayard edition 2004, chapter IV, p.117

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אוטל דה סוביז בוויקישיתוף

מדיה וקבצים בנושא הוטל דה קליסון בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של אוטל דה סוביז
• אוטל דה סוביז, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• אוטל דה סוביז, באתר structurae.net (בצרפתית)
• אוטל דה סוביז, באתר parisjetaime.com
• אוטל דה סוביז, באתר parisianmoments.com
• אוטל דה סוביז, באתר sortiraparis.com (בצרפתית)
• אוטל דה סוביז, באתר parisjetaime.com (בצרפתית)
• אוטל דה קליסו, בארכיון gallica.bnf.fr, 1922 (בצרפתית)
• תמונות של אוטל דה קליסו, באתר "גטי אימג'ס"

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

אוטל דה סוביז40783452Q917337