אוסקר דירלוונגר
| לידה |
וירצבורג, הקיסרות הגרמנית  |
|---|---|
| פטירה |
אלטשאוזן, גרמניה בשלטון בעלות הברית .svg){kind=small} |
| דרגה |
 אוברפיהרר (אס אס) |
| עיטורים | |
אוסקר דירלוונגר (26 בספטמבר 1895 - 7 ביוני 1945) היה קצין גרמני נאצי, פיקד על יחידת העונשין הידועה לשמצה שנקראה על שמו בעת מלחמת העולם השנייה. שמו נקשר במעשי הזוועה ובפשעי המלחמה החמורים ביותר שבוצעו. הוא אף לקח חלק במלחמת העולם הראשונה, בעימותים שלאחריה ובמלחמת האזרחים בספרד. את מותו מצא בתום מלחמת העולם בעודו בשבי בידי בעלות הברית, בנסיבות השרויות במחלוקת.
לדעת היסטוריונים וחוקרים רבים, דירלוונגר מתואר כ"רוצח פסיכופתי ומתעלל בילדים", "סדיסט קיצוני" ואף "מומחה בהשמדה". על פי ההיסטוריון טימותי סניידר, זירות קרב מעטות בלבד במלחמה יכלו להתחרות באכזריותן ובזוועות שבוצעו בהן מול מול הזירות בהן נכח דירלוונגר[1].
ביוגרפיה
מלחמת העולם הראשונה
דירלוונגר נולד בעיר וירצבורג. הצטרף לשורות הצבא הפרוסי בשנת 1913 בתור רובאי. לחם בחזית המערבית במלחמת העולם הראשונה, לקח חלק בכיבוש בלגיה ומאוחר יותר לחם בצרפת. קיבל את עיטור צלב הברזל מדרגה שנייה, נפצע שש פעמים במלחמה והגיע לדרגת סגן. לקראת סוף המלחמה נכח בזירות קרב ברומניה ובפאתי רוסיה. עם קבלת תנאי הכניעה, דירלוונגר קיבל את ההוראה להישאר עם חייליו ברומניה, אך הוא סירב לפקודות והוביל 600 מחייליו חזרה לגרמניה.
לדעת חוקרים וביוגרפים, חוויותיו מהמלחמה יחד עם נטייתו לשתות אלכוהול הם שהעצימו את האכזריות שבו וטיפחו את הסדיזם שהיה בו וכן את יצריו האפלים.
בין מלחמות העולם
בדוח משטרתי מהימים שלאחר מלחמת העולם הראשונה דירלוונגר מתואר במילים הבאות: "אלכוהוליסט שאינו יציב נפשית, בעל הרגל לפרצי אלימות תחת השפעת סמים". הוא חבר לפרייקור ולמליציות ימניות וצבאיות ונאבק בקומוניסטים גרמנים בחבל הרוהר ובסקסוניה, וכן בלאומנים פולנים בשלזיה עילית. השתתף בניסיונות הפיכה, פוטשים, שנערכו בערים שונות בגרמניה בשנים 1920 ו-1921. השתייך לפרייקור תחת פיקודו של פרנץ ריטר פון אפ. לאחר מכן פיקד על מליציה משלו שכללה סטודנטים אותם ליכד למטרותיו. דירלוונגר פיקד על אנשיו לארוב לגרמנים קומוניסטים ולתקוף אותם. בעימותם ביניהם הוא נפצע בראשו מירי, פציעה שהותירה צלקת נצחית. פעילים ימניים כינו אותו "גנדי" בגין גופו הרזה והצנום.
בפרקי הזמן בהם לא התעמת עם גרמנים "אדומים", הוא למד באוניברסיטת גתה בפרנקפורט ובשנת 1922 קיבל דוקטורט במדעי המדינה. בשנה שלאחר מכן הצטרף למפלגה הנאצית, לאס אה ובהמשך גם לאס אס.
בשנת 1934 הוא נידון לשנתיים מאסר בכלא בגין מעשים מגונים, לאישום נוסף שימוש בלתי חוקי ברכב ממשלתי וכן נהיגה תחת שכרות. דירלוונגר איבד את מקום עבודתו, את תוארו האקדמי, את דרגותיו הצבאיות והוא אף סולק מן המפלגה הנאצית. זמן קצר לאחר שחרורו מהכלא בלודוויגסבורג, הוא הואשם שוב בגין סעיפי עבירה דומים, התופעה מוכרת כרצידיביזם. בעקבות התערבותו האישית של גוטלוב ברגר שהכיר אותו, הוא הוחזר לשורות האס אס כחלק מכוח מילואים.
בהמשך דירלוונגר הגיע לספרד והצטרף לכוחות הלגיון הספרדי בעת מלחמת האזרחים בספרד. שוב, הודות לסיוע שקיבל מגוטלוב ברגר, הוא הועבר ללגיון הקונדור בו שירת בשנים 1936–1939 ונפצע שלוש פעמים בקרבות. בעקבות שירותו בספרד הנאצים הסכימו לקלוט אותו בחזרה לשורותיהם, אך הוא קיבל מספר חבר חדש וגבוה יותר שערכו היה 1,098,176. גם תוארו האקדמי הוחזר לו מידי אוניברסיטת פרנקפורט[2].
מלחמת העולם השנייה
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, דירלוונגר התנדב לשורות הוואפן אס אס וקיבל דרגה פיקודית. עם התקדמות הלחימה והתבססות גרמניה הנאצית באירופה קיבל פיקוד על דיוויזיה משלו שנקרא "דיוויזיית דירלוונגר". היא הורכבה מציידים שטרם חוילו ולא נכחו בקרבות וכן מחיילים שלחמו בחזית. הסברה הייתה שיכולתם של אנשי הציד לאתר עקבות וכן כישורי הצליפה שלהם יסייעו לגרמנים במלחמתם בפרטיזנים. לימים, גויסו ליחידתו פושעים גרמנים, ואף אסירי מחנות ריכוז דוגמת צוענים, חולים בנפשם, מתנגדים פוליטית למשטר הנאצ ועודי.
היחידה הייתה אחראית על משימות שמירה וביטחון בגנרלגוברנמן, ודירלוונגר עמד בראש פיקוד של מחנה עבודה בפולין כחלק מיחידות גולגולת המת. קונראד מורגן, שופט בשורות הנאצים, חקר את הנעשה על ידי דירלוונגר והאשים אותו ברציחות מיותרות, שחיתות ומעשי זילות אחרים נגד הגזע הארי (לימים מורגן הורד בדרגה ונשלח לחזית המזרחית). לדבריו של מורגן הוא גזל רכוש רב מגטו לובלין וסחט כספים רבים באיומים. אוסקר דירלוונגר החל לבצע מעשה זוועות, ביניהם הפשיט נשים יהודיות מבגדיהן, הצליף בהן ואז הזריק לגופן סטריכנין וצפה בהן גוססות להנאתו ולהנאת פקודיו. לדברי היסטוריון השואה ראול הילברג, במחנה של דירלוונגר החלו לצוץ לראשונה שמועות על הכנת סבון משומן היהודים. סופר שדירלוונגר חתך נשים יהודיות למוות ובישל את בשרן עם בשר סוס כדי ליצור סבון. ההיסטוריון ריצ'רד ס.לוקאס תיאר אותו בספרו כ"סדיסט שהאכזריות שלו הייתה ידועה היטב. אחד מאותם דגנרטים, שבימים שפויים יותר, היה נזרק משורות הצבא הגרמני". אודילו גלובוצניק כתב מכתב להימלר ובו שיבח את דירלוונגר על פועלו בפולין.
טימותי סניידר כתב בספרו "ארצות הדם: אירופה בין היטלר לסטלין" ש"דירלוונגר נהג לכלוא את האוכלוסייה המקומית באסם, להעלותו באש, ואז לירות במקלעים בכל מי שניסה לברוח". אזרחים נלקחו על ידי אנשי יחידתו והוצעדו בצידי ובקדמת השיירה כדי שישמשו כמגנים אנושיים, ואף הוצעדו בשדות מוקשים. הימלר ידע על המוניטין האכזרי של דירלוונגר בפולין הכבושה, ועם זאת החליט להעניק לו את עיטור הצלב הגרמני בזהב ב-5 בדצמבר 1943[3].
מרד ורשה
באמצע שנת 1944, בעת מבצע בגרטיון, יחידתו של דירלוונגר ספגה אבדות קשות מול הרוסים. היחידה אורגנה מחדש כ"כוח סער" ולקחה חלק בדיכוי מרד ורשה. על פי ההיסטוריון מרטין ווינדרו, בורשה אנשיו של דירלוונגר לקחו חלק בטבח וולה, ויחד עם יחידות שיטור נוספות ריכזו כ-40,000 אזרחים וירו בהם, בפרק זמן של יומיים לערך. בנוסף לזאת, דירלוונגר הצית שלושה בתי חולים מאוישים בחולים, בעוד שהאחיות "הוצלפו, עונו ולבסוף נתלו עירומות ברחוב יחד עם הרופאים", כאשר הזוועות בוצעו לצלילי שיר גרמני אהוד. לאחר מכן עברו ברובע העתיק של העיר, "שתו לשכרה, עינו ורצחו את הנתקלים בדרכם, טבחו באזרחים ובלוחמים כאחד ללא הבדל בין גיל או גזע". ברובע העתיק נרצחו כ-30,000 איש, הגרמנים ירו בהם ואת האחרים שרפו למוות בלהביורים. עוד נרשם בספרי ההיסטוריה שאנשיו "שרפו שבויים עם דלק, שיפדו תינוקות על כידונים ותלו נשים ממרפסות הבתים. אריך פון דם באך-צלבסקי, הקצין הבכיר ביותר שהיה אמון על דיכוי המרד הפולני תיאר את דירלוונגר כטיפוס בעל "טבע של שכיר חרב". על פועלו במרד ורשה ודיכוי העם הפולני, דירלוונגר הועלה בדרגה לדרגת אוברפיהרר ב-15 באוגוסט 1944. באוקטובר קיבל את עיטור "צלב האבירים" של צלב הברזל, ממליץ על קבלת העיטור היה אס-אס גרופנפיהרר היינץ ריינפרט (לאחר המלחמה ריינפרט שיקר לגבי פועלו בורשה ואף הכחיש שדירלווגנר היה אחד מפקודיו).
לאחר מכן דירלוונגר נשלח כדי לדכא את המרד הסלובקי ולבסוף הוצב בשטחי קרב בהונגריה ובמזרח גרמניה כדי ללחום בצבא האדום המתקדם מערבה. בפברואר 1945 אוסקר דירלוונגר נורה בחזהו בעיר גובן שבמחוז ברנדנבורג ונשלח לעורף. הייתה זו פציעתו ה-12 והאחרונה במלחמה. מ-22 באפריל החל להסתתר[4].
מותו
דירלוונגר נעצר ב-1 ביוני 1945 בדרום שוואביה על ידי רשויות צרפת בעודו לובש בגדים אזרחים, אסיר יהודי שהיה במחנה ריכוז זיהה אותו והזמין את כוחות השיטור. הוא מת בין 5 ל-7 ביוני 1945 בעודו במעצר, כפי הנראה עקב טיפול רפואי לקוי. סיבות מותו האמיתית אינה יודעה והדבר העלה מספר חשדות. לפי הרשויות של צרפת הוא מת ב-7 ביוני 1945 מסיבות טבעיות. עם זאת, היסטוריונים גרמנים העלו ספקות בנוגע לאמיתותה של תעודת הפטירה. אחד מהם טען כי קצין לופטוואפה חלק את תא המעצר שלו עם דירלוונגר. בליל 5 ביוני הוא ראה שומרים פולנים מכים אותו נמרצות, הכאה שהובילה למותו. לטענה זו לא הוצגה הוכחה ודאית מעולם.
היעדר הסבר ודאי למותו הוביל לשמועות נוספות. אחת מהשמועות הייתה כי דירלוונגר לא נתפס מעולם, התגייס לשורות לגיון הזרים הצרפתי ואף לחם בווייטנאם כחלק ממלחמת הודו-סין הראשונה. השלטונות בפולין דרשו את העמדתו לדין בגין רצח של 30,000 פולנים. ממשלת גרמניה הוציאה את גופתו מהקבר בנובמבר 1960 והציגה אותה לפולנים[5].
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ https://books.google.co.il/books?ei=UD_vT7GLHKr3mAWJuPHqDQ&id=lOdmAAAAMAAJ&dq=The+Cruel+Hunters:+SS-Sonderkommando+Dirlewanger++L.+MacLean&q=Sangerhausen&redir_esc=y
- ^ http://www.ifz-muenchen.de/heftarchiv/1962_3_2_auerbach.pdf
- ^ https://books.google.co.il/books?id=PrYwT3eI3wcC&pg=PA43&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false
- ^ https://cla.umn.edu/chgs/collections-exhibitions/narratives-and-testimonies
- ^ https://books.google.co.il/books?id=nPbr0XzlTzcC&pg=PA150&dq=%22Dirlewanger,+Oskar+(1895%E2%80%931945)%22&hl=en&sa=X&ei=BGLnT7nXO-fS2AXXwq3ZCQ&redir_esc=y#v=onepage&q=%22Dirlewanger%2C%20Oskar%20(1895%E2%80%931945)%22&f=false
