צוענים

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בני רומה
Roma flag.svg
דגל בני רומה
אוכלוסייה
בין 2 ל-20 מיליון בני אדם
ריכוזי אוכלוסייה עיקריים
אירופה (בעיקר בספרד, רומניה, טורקיה, צרפת, הונגריה, סלובקיה, רוסיה, גרמניה, איטליה ובארצות הבלקן) ואמריקה (בעיקר בברזיל ובארצות הברית)
שפות
רומאני
שפת המקום בו הם שוכנים
דת
נצרות (הרוב)
אסלאם
קבוצות אתניות קשורות
עמים מתת היבשת ההודית, עמים הודיים
מאהל צוענים מצפון לשער שכם

צוענים או בני רומה - אחד המיעוטים האתניים הגדולים באירופה.

צוענים הם עם נוודים הנפוץ בעיקר באירופה, שמוצאו בתת היבשת ההודית. בני עם זה מכונים גם בשמות "רומים", "רומאנים", "סינטי" "ציגנר" ועוד. השם רום, המועדף עליהם, משמעו בשפתם: גבר, בעל בית. חוקר תולדות הצוענים הבריטי Angus McKay Fraser מצא שבשפה הפרסית המילה דום ובשפה הארמנית המילה לום, הן בעלות משמעות זהה[1].

מקור הצוענים נקבע לצפון הודו. השושלת הע'זנווית פלשה להודו בראשית האלף השני ומשערים, שמסיבה זו עזבו הצוענים את מולדתם ויצאו לנדודים. בכתב יד של נזיר גאורגיאני בהר אתוס מוזכר שבשנת 1054 הגיעו לקונסטנטינופול הרבה athinganoi (άσίγγανοι)[2], שהיו ידועים כקוראי עתידות ומכשפים[3].

הצוענים, שהתמחו בעבודות מתכת, הובאו כנראה לאירופה על ידי צבאות טטרים החל מהמאה ה-14 לספירה. תפקיד הצוענים היה במתן שירותים לצבא הטאטארי, אולם לאחר שהטאטארים נסוגו מאירופה, הצוענים לא נסוגו איתם. הצוענים בלטו בסביבתם באורח חייהם הנוודי, בגוון עורם הכהה ובשפתם השונה מאוד מהשפות האירופאיות והקרובה לסנסקריט. הבדלים אלה שימשו פעמים רבות כסיבה ליחס העוין ולעיתים אף גזעני כלפיהם, שכלל צווי גירוש רבים. עוינות זו הגיעה לשיאה במלחמת העולם השנייה, בה השמידו הנאצים מאות אלפי צוענים. בימינו חלק לא מבוטל מן הצוענים התיישבו במקומות קבע וחלקם אף התבוללו בעמים שבקרבם חיו. ההערכות בדבר אוכלוסיית הצוענים בעולם כיום נעות בין 5 ל-11 מיליון בני אדם.

שפתם של הצוענים, שפת הרומאני, עדיין שגורה בפי חלק גדול מהם (כ-2.5 מיליון בני אדם דוברים את השפה), הרומאני שייכת לענף ההודי-ארי של קבוצת השפות ההודו-איראניות ממשפחת השפות ההודו-אירופיות.

סמלים לאומיים

8 באפריל7 1971 בלונדון התקיים קונגרס העולמי הראשון של הצוענים.

כתוצאה מהקונגרס הייתה הכרה של בני רומה עצמם כאומה לא-טריטוריאלית בעולם ואימוץ סמלים לאומיים: הדגל וההמנון.

לכבוד הקונגרס הראשון, 8 באפריל נחשב כיום הצוענים.

מקור השם

בעברית, הכינוי הנפוץ לבני רומה הוא "צוענים". ישנם שלושה מקורות לשם העברי הזה: ראשית, בעבר סברו כי מוצא בני רומה הוא במצרים, וכך למשל השם באנגלית (Gypsy) פירושו "זה שבא ממצרים" (Egyptian), ובשם העברי ישנה רמיזה לעיר צען שהייתה במצרים העתיקה. שנית, השם "צוענים" נשמע בדומה לכינויים בשפות אירופיות רבות (כך בגרמנית: "צִיגוֹיְנֵר", או ברוסית: "צִיגַן"). שלישית, הוראת השורש צע"נ בעברית היא 'עקר', 'נדד' (כך בישעיהו, ל"ג, כ': 'אהל בל יצען'), דבר המאפיין את בני רומה כעם הנודד ממקום למקום.[4] הראשון שהשתמש בעברית בשם צוענים ככינוי לבני רומה היה מנדלי מוכר ספרים בחיבורו "תולדות הטבע" (1866)‏.[5]

בני רומה עצמם מכנים עצמם "רומה" (Roma או Rroma ברבים, ו-Rom או Rrom ביחיד), וכינוי זה נחשב כיום לתקין פוליטית ומועדף על החלופות המוטעות מבחינה היסטורית, ואשר זכו עם השנים לאופי שלילי. המילה "רום" בשפת הצוענים משמעותה "בן אדם".

היסטוריה

משפחה צוענית במהלך מסע, 1837



מקורם של בני רומה בתת היבשת ההודית, ככל הנראה מאזור צפון-מרכז הודו, ייתכן שבאזור מדינות ראג'סטאן ופנג'אב של ימינו[דרוש מקור]. אלו החלו להגר צפון-מערבה בסביבות המאה ה-11, והגיעו לאזור איראן. למערב אירופה הגיעו לראשונה במאה ה-15, ישנן עדויות לכך שהם נמצאו במזרח אירופה כבר בראשית המאה ה-14[דרוש מקור].

בני רומה נהגו להציג את עצמם כנוצרים, ולעיתים אף ככאלה שנמצאים באמצע מסע עלייה לרגל. בעקבות כך רבים מחבורות בני רומה היו מוגנים באמצעות כתבי חסות שנתנו להם השלטונות המרכזיים.

המקצועות המסורתיים בהם עסקו הצוענים היו רוכלות, עבודת מתכת, סחר בבהמות ובידור, כגון נגינה וריקוד (לדוגמה הריקוד הספרדי-צועני פלמנקו).

החל משלהי המאה ה-15 ניתן למצוא תיאורים שליליים של בני רומה מפי יושבי הקבע, והם תוארו לעיתים כגנבים, רמאים, בורים, בטלנים, עובדי אלילים, מזוהמים, מגלי עריות, גנבי ילדים ועוד. גילויי העוינות כלפי בני רומה מצד האוכלוסייה המקומית ומצד השלטונות הלכו וגברו, עד כדי מתן צווי גירוש. צו הגירוש הראשון הוצא על ידי הרייכסטאג הקיסרי הגרמני בשנת 1497. שנים ספורות לאחר מכן ניתנו צווים דומים בספרד, בפורטוגל, בערי המדינה של איטליה ובצרפת. באנגליה צו הגירוש הראשון הוצא ב-1530, ובסביבות השנים האלה הוצאו צווים דומים באירלנד, בהולנד, ובארצות סקנדינביה. העונשים שניתנו למפירי צווי הגירוש, גברים ונשים כאחד, כללו גילוח שיער הראש, מלקות, כריתת אוזן אחת או שתיים, מאסר עם עבודת פרך וכיוצא בזאת. בני רומה שנתפסו הוגלו לעיתים לקולוניות.

לא תמיד קוימו צווי הגירוש במלואם, ולכן לאורך השנים ניתנו כמה וכמה צווים. אף על פי כן, בסופו של דבר, במחצית המאה ה-18 נותרו בני רומה בכל מדינות מערב אירופה, למעט בהולנד (אליה חזרו בני רומה מרומניה במחצית המאה ה-19). הסיבות לכישלונם החלקי של צווי הגירוש נבעו מיכולת מוגבלת של השלטון המרכזי לאכוף את הצווים, ומנטילת שוחד מצד כוחות השיטור. בנוסף, למרות יחסה העוין כלפי בני רומה, האוכלוסייה המקומית הייתה זקוקה לשירותיהם המקצועיים כגון נפחות.

מאמצע המאה ה-17 חל שינוי הדרגתי ביחס השלטונות כלפי בני רומה. ממדיניות גירוש, עברו השלטונות למדיניות של הטמעה. מדיניות זו הייתה קשוחה למדי, ובאוסטרו-הונגריה, לדוגמה, נאסר על בני רומה להינשא בינם לבין עצמם, נאסר עליהם לדבר בשפתם, להאזין למוזיקה שלהם ועוד. בני רומה סירבו למדיניות ההטמעה ורובם לא נטמעו.

מלחמת העולם השנייה

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – השמדת הצוענים במלחמת העולם השנייה
אחוז הצוענים בארצות אירופה, 2008

שיא הרדיפות כנגד בני רומה התרחש במהלך מלחמת העולם השנייה, שבה השמידו הנאצים, על פי מרבית ההערכות, בין 220,000 לחצי מיליון בני רומה במחנות הריכוז ועל ידי האיינזצגרופן. יש חוקרים שאף טוענים כי מספר זה גבוה יותר, ומגיע עד ל-1.5 מיליון בני אדם. מספרם המדויק של הצוענים שהושמדו אינו ידוע, כיוון שלקהילות הצועניות חסר ברוב המקרים רישום אוכלוסין מסודר.

ב-3 בינואר 1936 הורחבו חוקי נירנברג והוחלו גם על הצוענים; כמו מן היהודים, גם מן הצוענים נשללה זכות ההצבעה ב-7 במרץ 1936. החל באותה שנה נשלחו צוענים גרמנים למחנות ריכוז, שם הם סומנו כ"יסודות אנטי-סוציאליים". יום הזיכרון להשמדת הצוענים (בשפת הרומני "פוראג'מוס") מצוין בעולם מדי שנה ב-2 באוגוסט, היום שבו, בשנת 1944, חוסל מחנה הצוענים באושוויץ וכל יושביו הובלו לתאי הגזים.

צועני אירופה גם השתתפו במלחמה כחיילי מדינות שונות. לדוגמה, צועני ברית המועצות השתתפו בלחימה בתור צוותי חי"ר, טנקים, נהגים, טייסים, תותחנים, רופאים. למחתרות רבות הצטרפו צועני צרפת, בלגיה, סלובקיה, ארצות הבלקן, רומניה והונגריה.

אך מאפיינים אתניים של הצוענים היה אפשר לראות אפילו בתקופה הזאת. כך, ותיק מלחמה ובהמשך עורך דין ידוע, יעקב אייזנשטאט הזכיר, וציין את רצונם הבלתי נלאה של חיי נוודות, במקרים של עריקה המונית של הצוענים.

צוענים כיום

כיום חיים שבטי בני רומה בעולם כולו, בייחוד באירופה. רובם דוברים, פרט לשפת המקום, גם בשפה רומאני (אין קשר לשפתה של מדינת רומניה או לקבוצת הלשונות הלטיניות הקרויות גם כן רומאניות), שהיא שפה המשתייכת לשפות ההודו-אירופיות. גם כיום סובלים הצוענים פעמים רבות מביטויי שנאה וגזענות מקרב האוכלוסייה המקומית במקומות מושבם.[דרוש מקור] באוגוסט 2010 נטען כי גירוש צוענים השוהים בצרפת שלא כחוק אל מדינת המקור שלהם, רומניה, נובע מגזענות.[6]

צוענים בישראל וברשות הפלסטינית

בישראל, ובעיקר בשטחי הרשות הפלסטינית (השומרון ועזה) חיה קהילה קטנה של בני רומה מוסלמים דוברי ערבית ובעלי אזרחות ירדנית; מעמדם בישראל מוגדר כתושבי קבע ולאומם כערבים. הקהילה בישראל מונה כ-200 משפחות, רובם משכונת באב אל חוטה שבמזרח ירושלים, ליד שער הפרחים. בני הקהילה חיים בתת-תנאים: רובם מובטלים וחיים על קצבאות הביטוח הלאומי בלבד, אינם משכילים וחלקם אף אינם יודעים קרוא וכתוב. שיעור הילודה אצל בני רומה הישראלים הוא גבוה והם מתחתנים בגיל צעיר ובתוך הקהילה בלבד, לפעמים אף בתוך המשפחה, כדי לשמור על המעמדות והמבנה המסורתי ולכן חלק מהילדים הצוענים סובלים ממחלות תורשתיות, מומים ונכויות.

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. Revista Akademos 3 (34) (Chișinău, 2014) עמוד 140 (ברומנית)
  2. ממילה זו מעריכים הלשונאים שהתפתחו המילים המתארות את הצוענים בשפות אירופה
  3. Revista Akademos 3 (34) (Chișinău, 2014) עמוד 139 (ברומנית)
  4. שולמית שחר, הצוענים - עם הנוודים של אירופה, הוצאת מפה, עמ' 13
  5. שולמית שחר, הצוענים, עמ' 13
  6. דנה הרמן, גרנובל, צרפת, נשיא צרפת, ניקולא סרקוזי, מפרק את מחנות הצוענים - כך מתבצע גירוש נוסח צרפת, באתר הארץ, 23 באוגוסט 2010
סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0