אורי חסיס
 |
אורי חסיס (18 בינואר 1927 - 14 בספטמבר 2014)[1] היה רופא כללי, מומחה לבריאות הציבור ואחד הרופאים הראשונים בישראל שהתמחו במינהל רפואי. אחרי מלחמת ששת הימים היה שותף פעיל לתכנון מחדש של בית החולים הדסה הר הצופים בירושלים, וכיהן כמנהל הראשון של בית החולים לאחר שחודשה בו הפעילות הרפואית.
ביוגרפיה
חסיס נולד בחיפה. אמו, שרה (לבית מרתווי) הייתה מורה לעברית. אביו, נח, היה סוחר ועסק בעסקי נדל"ן. שני הוריו נולדו בעיירה אורלוסקובה ליד אודסה, נרדפו בברית המועצות בגלל יהדותם, ובחרו לעלות לישראל ממניעים ציוניים. לחסיס הייתה אחות מבוגרת ממנו, פנינה (מורה בעיסוקה) ואח צעיר, גדעון (שהיה וטרינר ראשי במשרד הבריאות). לאחר כמה שנים עברה המשפחה להתגורר בתל אביב. חסיס למד בבית ספר בלפור ואחר כך בתיכון בגימנסיה גאולה.
בתום לימודיו התיכוניים התגייס להגנה, נסע לפריס, ועבד שם במשרדי הסוכנות.[2] חסיס למד את השפה הצרפתית, וב-1946 נרשם במקביל ללימודי אופרה באיטליה וללימודי רפואה בז'נבה, שווייץ. לאחר שהתקבל ללימודי רפואה, החליט להתחיל בלימודים בתחום זה בז'נבה.
הוא חזר לישראל בתקופת מלחמת העצמאות. עם קריאתו של ד"ר חיים שיבא לפתיחת בית ספר לרפואה, היה בין תלמידי המחזור הראשון לרפואה באוניברסיטה העברית (שהחלו ללמוד ב-1949 שנה רביעית ברפואה), וסיים את לימודיו בשנת 1952.
בשנים 1952–1953 השתלם במחלקת ילדים בבית חולים אסף הרופא בצריפין.
בשנת 1953 החל לעבוד בבית חולים הדסה עין כרם כרופא במחלקה פנימית, ובמקביל כרופא כללי בקופת חולים. בתקופה זאת החל את דרכו בניהול רפואי.
בשנת 1959 יצא לארצות הברית להשתלמות באוניברסיטת קולומביה בתחום של בריאות הציבור ומינהל בתי חולים (Master Hospital Administration), ובשנים 1970 ו-1975 נסע פעמיים נוספות לאוניברסיטת קורנל כדי להשתתף בתוכנית פיתוח מנהלים למנהלי בתי חולים.
בשנת 1967 התמנה לסגן המנהל הרפואי של הדסה עין כרם.
לאחר מלחמת ששת הימים, כשהוחלט להפעיל מחדש את בית החולים הדסה הר הצופים, הוא התמנה למנהל בית החולים, וכיהן בתפקידו בין השנים 1968–1982.
בשנים 1980–1981 שהה במעמד של פרופ' אורח באוניברסיטת אלבמה בברמינגהם.
כמו כן שירת חסיס בחיל הרפואה כרופא צבאי במילואים בדרגת סרן, והיה הרופא הצבאי המחוזי של מחוז ירושלים.
במקביל לעבודתו בבית חולים הדסה, שימש חסיס החל משנת 1960 כיועץ למינהל רפואי, מטעם המחלקה לשיתוף בינלאומי במשרד החוץ, בארצות מתפתחות באפריקה. במסגרת תפקידו זה סייע לסטודנטים שהגיעו לישראל להשתלמות וסייע בשיפור מערכות הבריאות במדינות אלה. על פעילותו בתחום שיפור מערכות הבריאות במדגסקר הוענק לו תואר אביר לגיון הכבוד.
בשנים 1985–1986 החל בעבודתו בארגון הבריאות העולמי (WHO ) בפפואה ניו גיני בבניית תשתיות רפואיות.
בהיותו בגמלאות המשיך לעסוק בייעוץ לניהול בתי חולים ולפיתוח מערכות בריאות.
שיקום וניהול בית החולים הדסה הר הצופים
לאחר מלחמת ששת הימים הוחלט לשפץ ולשקם את בית החולים הדסה הר הצופים. האדריכל יעקב רכטר נבחר לנהל את מלאכת התכנון והשיפוץ של בית החולים, וחסיס נבחר להשתתף בפרויקט בהיבטים רפואיים, ניהוליים וארכיטקטוניים. ההחלטה לשקם את מבנה בית החולים נבעה משלושה טעמים משלימים: א. טעמים לאומיים - כדי להוכיח כי "חזרנו להר הצופים". ב. עבור ארגון "הדסה" - סגירת מעגל היסטורי. ג. ערך ארכיטקטוני - שימור המבנה שתוכנן במקור על ידי אריך מנדלסון והתאמתו לצורכי הזמן.
בתהליך ארוך ומורכב יחסית הושארה המעטפת החיצונית של הבניינים, אך בהסכמה משותפת של חסיס ורכטר החללים הפנימיים ותוכנית הקומות שונו לחלוטין. כן נוספו מערכות מודרניות שלא היו כלולות במבנה ההיסטורי: מיזוג אוויר, חשמל, אינסטלציה, מעליות, בית חולים חרום, מעברים וחיבורים בין המחלקות, ונחפרו שטחים תת-קרקעיים ושטחי חנייה.
בשנת 1968 עם השלמת עבודות השיקום, קודם חסיס לתפקיד המנהל הראשון של בית חולים הדסה הר הצופים, אחרי 19 שנה שהמקום היה נטוש.
בית החולים נפתח בשלבים בתחילה שתי מחלקות בלבד, מחלקה פנימית ומחלקת שיקום שנהנתה ממיטב שכלולי הטכנולוגיה של אותם ימים.[3] חלק מהאחיות והעובדים האדמיניסטרטיביים של בית החולים חזרו לעבוד בהר הצופים, לאחר כל השנים שבית החולים היה סגור (מאז 1948).
כמנהל בית החולים, שקד חסיס על פיתוח בית החולים תוך שמירת קשר הדוק עם נשות הדסה. הוא הוסיף מחלקות לבית החולים, טיפח התנהלות עם הסביבה והאוכלוסייה המגוונות, וגיבש צוות רופאים ואחיות מעולים מכל רחבי הארץ והעולם למטרה זו.
בשנת 1982 פרש חסיס מניהול בית החולים ומהדסה, ועבר לעבוד בארגון הבריאות העולמי (WHO).[4]
עיסוקים נוספים כרופא
- השתתף באופן פעיל בארגון מגן דוד אדום
- תכנן את תפקידי הרופאים בהפלגות באניות ישראליות (בגלל אהבתו לים הוא גם הפליג מדי שנה באניות של צי הסוחר הישראלי)
- בשנים 1968–1972 לימד בפקולטה לארכיטקטורה בטכניון - מכון טכנולוגי לישראל קורס בתכנון בתי חולים
משפחתו
חסיס היה נשוי לזלי (שרה) לבית קורדובה (ילידת בולגריה, ביוכימאית בהשכלתה) מ-7 באפריל 1952 ועד למותו. אב לבן, רוני חסיס (עו"ד), ובת, נאוה חסיס-יציב (מעצבת תעשייתית ומעצבת פנים).
התגורר שנים רבות בשכונת רחביה, ואחר כך עבר לשכונת גבעת אורנים (ירושלים).
פרסומיו
פרסומים נבחרים בנושאי רפואה
- Organization of OPD (French) booklet, published by Israel Foreign Office, 1965
- Organization of Medical Records Department (French), published by Israel Foreign Office, 1965
- Ancillary Services in the Hospital (French), published by Israel Foreign Office, 1965
- (Editor) First Aid and Public Health in developing countries (French), published by Magen Daviv Adom, 1966
- Integration of the Health Education component in the opening of a new regional hospital in Jerusalem, International Journal of Health Education, 1978
- Building an Infrastructure for Health, International Journal of Health Education, 1983
מאמר דעה
- אורי חסיס, עזרה לאתיופים, מעריב, 27 בנובמבר 1984.
לקריאה נוספת
- עפרה אליגון, "הבית השני" על הר הצופים, מעריב, 14 באפריל 1976, עמ' 28.
- פ. רוזוליו, בית חולים ב"חיתולים", חדשות ירושלים, 20 במאי 1976, עמ' 3.
- יעקב העליון, מדוע פרשתי מ"הדסה" הר הצופים, מעריב, 22 ביולי 1983, עמ' 23.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ הודעות הוועד, ד"ר אורי חסיס מנכ"ל הדסה הר הצופים לשעבר הלך לעולמו והוא בן 87, ידיעון גימלאי הדסה, דצמבר 2014, עמ' 3
- ^ משרדים אלה שימשו גם את דוד בן-גוריון בביקוריו בצרפת, ושם מצא חסיס פנקס אישי שבן-גוריון שכח. תוכנו האישי של הפנקס היווה נושא לכתבה עיתונאית. ראו: אבינועם בר-יוסף, "מספרי טלפון של צעירות צרפתיות - ב'פנקס אישי' של בן-גוריון", מעריב, 1983.
- ^ פ. רוזוליו, בית חולים ב"חיתולים", חדשות ירושלים, 20 במאי 1976, עמ' 3.
- ^ יעקב העליון, מדוע פרשתי מ"הדסה" הר הצופים, מעריב, 22 ביולי 1983, עמ' 23.
