אזי לב-און

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פרופ' אלעזר (אזי) לב-און (נולד ב-1970) הוא חוקר אינטרנט ומדיה חברתית בבית הספר לתקשורת באוניברסיטת אריאל. תחומי המחקר שלו הם: תפיסות, עמדות והתנהגויות בסביבות מתווכות-מחשב, ופעילות קולקטיבית בסביבות אינטרנט, מדיה חברתית וקהילות מקוונות.

ביוגרפיה

לב און למד מדעי המדינה באוניברסיטת ניו יורק והשלים את הדוקטורט שלו בשנת 2005 בנושא של פעילות קולקטיבית באינטרנט. בשנים 2005–2006 עשה פוסט דוקטורט באוניברסיטת פנסילבניה. מאז חזרתו לישראל הוא חבר סגל בבית הספר לתקשורת באוניברסיטת אריאל, ובכלל זאת בין השנים 2011- 2014 שימש כראש בית הספר. בשנים 2010–2011 היה מרצה אורח באוניברסיטת סטנפורד.

פרופ' לב-און ערך שלושה ספרים אקדמיים בנושאי מדיה חדשה בישראל וקהילות ברשת.

נכון לינואר 2018 פרופ' לב-און פרסם מעל 60 מאמרים אקדמיים, מתוכם כ־40 בכתבי עת שפיטים ו- 20 כפרקים בספרים אקדמיים.

פעילותו המדעית

פעילות קולקטיבית וקהילות באינטרנט

האינטרנט ובמיוחד המדיה החברתית המקוונת מקלים על ציבורים שונים לגבש פלטפורמה לפעילות משותפת, להעביר מידע ולהתארגן לפעולה. תחום המחקר העיקרי בו עוסק לב-און הוא בדיקת התרומה של האינטרנט והמדיה החברתית לציבורים שונים שנדרשים להתארגן על מנת להשפיע על מקבלי ההחלטות. למשל, במסגרת מחקרים אודות קהילות באינטרנט, לב-און חקר קהילות של המפונים מגוש קטיף ואת החשיבות שמייחסים להן המפונים למגוון צרכים, בהשוואה לכלי תקשורת אחרים. מחקרים נוספים עסקו בנשים חרדיות אשר מסתייעות בפורומים סגורים, ובדקו האם הפורומים תורמים להעצמה נשית והאם כתוצאה מהפעילות בפורום משתנה היחס של הנשים לקהילות החרדיות בהן הן חיות[1][2][3][4].

מחאה ותנועות חברתיות ברשת

"מחאת האוהלים" בישראל בשנת 2011 מיקדה את תשומת הלב הציבורית ביכולת להניע מחאות באמצעות הרשתות החברתיות. במספר מחקרים שונים בדק לב-און את מקומן של הרשתות החברתיות במחאה לעומת כלי תקשורת מסורתיים, באמצעות ראיונות עם מנהיגי המחאה, אנשי תקשורת ועיתונאים. במחקר אחר בדק כיצד התקשורת המרכזית מסגרה את הפעילות הציבורית ברשת[5].

תקשורת חדשה בחירום

בשעת חירום גוברים הצרכים הפיזיים, הקוגניטיביים והחברתיים של אנשים שמוצאים את עצמם בסיטואציות של אי ודאות וחששות. מחקרים רבים ממקומות שונים בעולם מראים כי בשעת חרום, תקשורת חדשה (אינטרנט ומדיה חברתית) ממלאת במקרים רבים צרכים רבים יותר, ונתפסת כחשובה יותר, מאשר התקשורת המסורתית. תפקידיה וחשיבותה הנתפסת של התקשורת החדשה נחקרו במספר הקשרים למשל במלחמת לבנון השנייה, ובמבצע צוק איתן שמיד לאחריו נאספו נתונים לגבי השימושים והסיפוקים מסוגי מדיה שונים ובכלל זאת מדיה חדשה, של אזרחים בחזית ובעורף. מן הממצאים עולה חשיבותה של התקשורת החדשה בעיני האזרחים, במיוחד למילוי הצרכים בעלי האופי המקומי. מחקר נוסף בדק את המסגור בתקשורת המרכזית של הפעילות האזרחית ברשתות החברתיות בזמן המבצע, ומצא כי הדגש היה על הרשתות החברתיות כמרחבי שיח ציבוריים, בדגש על הפצת שנאה ושמועות באמצעותן[6][7][8].

קשר עם הציבור באמצעות אתרי ממשל וחברי כנסת

בנוסף למחקרים העוסקים בהתארגנויות חוץ-ממסדיות בקרב אזרחים, לב-און בודק גם את הקשר שבין האזרחים לממסד באמצעות הרשתות החברתיות. מספר מחקרים בדקו את אופי הקשר שבין אזרחים לרשויות המקומיות כפי שבא לידי ביטוי בדפי הפייסבוק של העיריות ובאפליקציות שלהן; ואת אופן התפעול של ערוצי המדיה החברתית של חברי הכנסת. מחקר נוסף, שנערך עבור משרד הרווחה, בדק את קהילות הידע שמפעיל המשרד באינטרנט ושאל אילו תכנים עולים בקהילות, מה המניעים להשתתפות בהן כמו גם להימנעות מהשתתפות, וכיצד משפיעה פעילות זו על יחסי העבודה במשרד[9][10][11].

קמפיינים באינטרנט

היבט נוסף של שינוי היחסים בין הפוליטיקאים לציבור מגולם בקמפיינים, אשר יותר ויותר מתבססים על שימוש באינטרנט, סלולר ורשתות חברתיות לצורך הקשר בין המועמדים, המפלגות והמצביעים. מחקריו של לב-און התמקדו בהיקף השימוש ואופיו ברמה המוניציפלית, במיוחד ברשתות חברתיות. מחקרים נוספים בדקו שאלות כמו מה האפקטיביות של המסרים הפוליטיים שנשלחים דרך הסלולר במהלך קמפיינים; והאם המרוויחים העיקריים מהרשתות החברתיות הם השחקנים הגדולים או דווקא הקטנים בזירה הפוליטית[12][13].

דיון ציבורי וחשיפה לדעות מנוגדות ברשת

הדעות חלוקות לגבי תרומתו של האינטרנט לחשיפה לדעות שונות ומנוגדות, שלדעת רבים חיונית במשטר דמוקרטי. מחד ניתן לארגן דרך האינטרנט דיונים ציבוריים בהיקף שלא ניתן לארגן מחוץ לו, ובעלויות מופחתות דרמטית. מאידך רבים טוענים שהאינטרנט מעודד חשיפה במיוחד לדעות שעולות בקנה אחד עם הדעות בהן מחזיק המשתמש ממילא, ובכך רק תורם לחיזוק הדעות הקיימות שלו ולא חושף אותו לדעות חדשות. בשנת 2014 אירגן לב-און אירוע דליברטיבי בשיתוף עם אגודת הסטודנטים שבדק את סכומי הכסף שחולקו על ידי ציבור הסטודנטים בעקבות אירוע של "תקציב שיתופי". ניסוי נוסף בדק האם באנרים שמכילים רמזים שמעודדים אנשים לבחון מגוון דעות בפורומים באינטרנט, אכן תורמים ליצירת שיחה דליברטיביית יותר בפורומים אלה. מחקריו של לב-און בחנו גם תפיסות אודות חשיפה לדעות מנוגדות במדיה חברתית באופן כללי, וכן בזמן קמפיינים. מן המחקרים עולה כי, באופן כללי, לתפיסת המשתמשים הם נחשפים בזמן השימוש באינטרנט וברשתות החברתיות למגוון דעות, כולל דעות המנוגדות לשלהם.[14][15].

פערים דיגיטליים

מכשולים של גישה, שימוש ואוריינות דיגיטלית עשויים לגרום לכך שאנשים בעלי מאפיינים מסוימים (למשל לפי גיל, הכנסה והשכלה) לא יהנו באופן שווה מהמעלות שמציעה הרשת, וייתכן אפילו שפערי הידע בחברה יגדלו כתוצאה מהשימוש באינטרנט וברשתות החברתיות המקוונות. מחקרים שעשה לב-און אוששו את קיומם של פערים דיגיטליים מסדר ראשון ושני במחקרים שהתבססו על נתונים של הלמ"ס[16].

ניסויים שבודקים התנהגות פרו-חברתית בסביבות ממוחשבות

במסגרת מחקריו משתמש לב-און בניסויי מעבדה על מנת לבדוק שאלות הנוגעות להתנהגויות בסביבות מתווכות מחשב. הניסויים בדקו שאלות כמו האם הבטחות שניתנות דרך האינטרנט נתפסות כיותר או פחות אמינות, ומניעות אנשים לשתף פעולה יותר או פחות מאשר הבטחות שניתנות פנים מול פנים[17][18].

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ לב-און, אזי. 2015. קהילות מקוונות: תפקודים ושימושים. בתוך לב-און, אזי (עורך). קהילות מקוונות, עמ' 7–26. תל אביב: רסלינג
  2. ^ Lev-On, Azi, and Hardin, Russell. 2007. Internet-based collaborations and their political significance. Journal of Information Technology and Politics, 4(2), 5-27
  3. ^ Lev-On, Azi. 2010. Engaging the disengaged: Collective action, media uses and sense of (virtual) community by evacuees from Gush Katif. American Behavioral Scientist, 53(8), 1208-1227.
  4. ^ עברית: לב-און, אזי. 2010. פעילות קולקטיבית, קהילה ותקשורת חדשה: שימושים פוליטיים וקהילתיים של האתר קטיף.נט בקרב מפוני גוש קטיף. סוגיות חברתיות בישראל, 10, 7-29.
  5. ^ עברית: לב-און, אזי. 2015. ניו מדיה ואקטיביזם: המחאה החברתית 2011 כמקרה בוחן. מגזין ברשת. www.isoc.org.il/magazine/magazine15_2.html
  6. ^ עברית: לב-און, אזי. 2016. פייסבוק במחאה. עיתונות. http://journalism.co.il/3001-2/
  7. ^ לב-און, אזי. 2010. תפקודי מדיה חדשים בשעת חרום: המקרה של מלחמת לבנון השנייה. תל אביב: מכון חיים הרצוג
  8. ^ לב-און, אזי. 2016. הרשת הלא חברתית? מסגור פייסבוק בעיתונות המרכזית במבצע צוק איתן. מגזין ברשת. www.isoc.org.il/magazine/magazine16_1.html
  9. ^ Lev-On, Azi, and Steinfeld, Nili. 2015. Local engagement online: Municipal Facebook pages as hubs of interaction. Government Information Quarterly, 32, 299-307
  10. ^ לב-און, אזי. 2014. קהילות ידע של משרד הרווחה: שימושים והשפעות
  11. ^ Lev-On, Azi, Sabag Ben-Porath, Chen, and Lehman-Wilzig, Sam. 2017. A Facebook post is born: Exploring the process of generating MPs' social media presence. Journal of Legislative Studies, 23(4), 549-565
  12. ^ Lev-On, Azi. 2011. Campaigning online: Use of the Internet by parties, candidates and voters in national and local election campaigns in Israel. Policy and Internet, 3(1)
  13. ^ לב-און, אזי. 2010. שימושי אינטרנט בקמפיינים פוליטיים בישראל: הזווית המוניציפלית. מסגרות מדיה, 5, 113-145
  14. ^ Lev-On, Azi, and Manin, Bernard. 2009. Happy accidents: Deliberation and online exposure to opposing views. In Online Deliberation: Design, Research and Practice, eds. Todd Davies and Seeta Gangadharan, pp. 105-122. Chicago: Center for the Study of Language and Information. online
  15. ^ לב-און, אזי, ומנוסביץ, עידית. 2015. דליברציה בקמפוס: ועידת הסטודנטים 2012. סוגיות חברתיות בישראל, 19, 207-228.
  16. ^ Lev-On, Azi, and Lissitsa, Sabina. 2010. Digital divide, Israel 2008. In Proceedings of MCIS (Mediterranean Conference on Information Systems) 2010. Paper 54
  17. ^ Bicchieri, Cristina, Lev-On, Azi, and Chavez, Alex. 2010. The medium or the message? Communication richness and relevance in trust games. Synthese, 176, 125-147
  18. ^ Lev-On, Azi, Chavez, Alex, and Bicchieri, Cristina. 2010. Group and dyadic communication in trust games. Rationality and Society, 22(1), 37-54
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0