אטהאולף
אָטהָאוּלְף (Athaulf או Ataulf) היה מלך ויזיגותי בין השנים 410 ו-415, יורשו של אלאריק וממשיך שושלת בלתה.
אטהאולף נבחר לתפקיד מלך הוויזיגותים בסוף שנת 410, אחרי שאלאריק מת במפתיע. הוא היה בן הקלאן של אלאריק ואחי אשתו. על פי ההיסטוריון יורדנס,[1] הוא לא היה גבוה במיוחד, אך התייחד ביפי תארו וצורתו וברוחו העזה.
כאשר הפך למלך, היה הצבא הוויזיגותי של אלאריק בדרום איטליה, קרוב לסיציליה. ניתן להניח כי בתחילה עדיין שקלו הוויזיגותים מעבר לאפריקה ואחר כך ויתרו על רעיון זה. אטהאולף הוביל את הצבא צפונה, כשהוא בוזז בדרך את אטרוריה עד עפר, כפי שיכול היה רוטיליוס נמטיאנוס להעיד אפילו חמש שנים אחרי כן.[2] טענתו של יורדנס שהביזה כללה גם את רומא אינה מאושרת על–ידי מקור אחר וככל הנראה שגויה. לאחר מכן, בתחילת שנת 412, עבר אטהאולף עם הוויזיגותים את האלפים לגאליה, ככל הנראה דרך מעבר מון ז'נבר באלפים, שכן קונסטנטין, המורד ששלט בגאליה בשנים 406 עד 411 ישב בארל, בדרום גאליה, ומעבר בדרך הים היה מביא להתנגשות ביניהם.
כאשר הגיע אטהאולף לגאליה, כבר הצליחו קונסטנטין ואולפילס להפיל את שלטון קונסטנטין, אך מיד כאשר עזבו את גאליה (ככל הנראה כדי לדכא מרידת הטיראן הרקליאנוס באפריקה), הכתיר את עצמו יובינוס, מצביא ממוצא גאלו-רומי, לקיסר בתמיכת הבורגונדים ומלכם גונדאהאר וראש האלאנים גואר, שהיה קודם מחייליו של הונוריוס.
אטהאולף, ככל הנראה בעצת פריסקוס אטאלוס, שהיה עדיין במחנה הוויזיגותים, הציע לכרות ברית עם יובינוס, אך זו נדחתה, אולי בגלל סלידת הבורגונדים מהצטרפות הוויזיגותים למאבק על השליטה בגליה, ואולי בשל החשש מברית עם מלך הנשוי לאחותו של הקיסר. לאחר מכן, נודע לאטהאולף שאויבו של גיסו אלאריק ואויבו הוא, סארוס, נטש את חצר הונוריוס ונסע כדי להצטרף ליובינוס, ובהסתערות של עשרת אלפים איש, מול העשרים שהיו עם סארוס, הרג את המצביא הברברי.
אירוע זה לא סייע בהפיכת המגעים בין הצדדים לפוריים יותר וכאשר הכריז יובינוס על אחיו סבסטיאן כאוגוסטוס, כנגד רצונו של אטהאולף, יצרו הוויזיגותים קשר עם דרדנוס, הפרפקט הפראיטוריאני בגאליה ונאמנו האחרון של הונוריוס שם. הונוריוס הסכים לתנאיו של אטהאולף, בתנאי שיקבל את ראשי סבסטיאן ויובינוס המורדים. כך נעשה ובסתיו 413 שב הונוריוס והפך לשליט גאליה, לפחות באופן רשמי.
אחרי דיכוי המרידה באפריקה על–ידי קונסטנטין, פנה הונוריוס לאטהאולף וביקש להשיב לו את אחותו, גאלא פלקידיה. אטהאולף תבע בתמורה נחלה בגאליה ואספקת תבואה לחייליו הרעבים. לתנאי הראשון היה מוכן הונוריוס להיענות, אך התנאי השני היה מעבר ליכולתו נוכח הפסקת האספקה מאפריקה במשך שנים. אטהאולף המאוכזב פנה לעבר הים התיכון וניסה לשווא לכבוש את מרסיי ואחר–כך בהצלחה את נרבונה, שם קבע את מפקדתו, ואת טולוז ובורדו.
בנקודה זו, החליט ככל הנראה אטהאולף להדק את קשריו עם בית תאודוסיוס ונישא לגאלא פלקידיה, אחות הקיסר הונוריוס שנשבתה על–ידי אלאריק בעת ביזת רומא. לפי יורדנס, הנישואים נערכו כבר במהלך שהותו של אטהאולף באיטליה וברור כי הקשר ביניהם החל עוד הרבה קודם לחתונה. החתונה נערכה בסגנון רומי בינואר 414, למורת רוחו הגלויה של קונסטנטין, ששאף אף הוא להינשא לה. השפעתה של גאלא פלקידיה ניכרה גם במילים שמייחס פאולוס אורסיוס לאטהאולף בעת הנישואין:
- "בהתחלה, רציתי מאד למחות את שם רומי, ושכל האדמה הרומית תהפוך לאימפריה של הגותים. כמהתי לכך שרומניה [אדמת הרומים] תהפוך לגותיה ושאטהאולף יהיה מה שקיסר אוגוסטוס היה. אבל הניסיון לימד אותי שההפקרות הבלתי–מרוסנת של הגותים לא תאפשר להם אף פעם לציית לחוקים, ובלי חוקים רפובליקה אינה רפובליקה. בחרתי, על–כן, מסלול בטוח יותר לשאוף לתהילה של השבת עטרתו והאדרתו של השם הרומי באמצעות העוז הגותי, ואני מקווה שאזכר לנצח כיוזם שיקום הרומיות, משום שאין אני מסוגל לשנות את צורתה של האימפריה."
הנישואים בין הגותי לאחות הקיסר, עם זאת, לא התקבלו על דעתה של חצר המלוכה ברוונה, מן הסתם בהשפעתו של קונסטנטין ואטהאולף נקט שוב את המדיניות הישנה של אלאריק: הוא הכתיר את אטאלוס פעם נוספת לקיסר. קונסטנטין, המגיסטר מיליטום של הונוריוס, יצא לדכא את הטוען לכתר והצליח לנתק את אספקת המזון בדרך הים עבור הגותים שישבו בנרבונה. אטהאולף, בתגובה, הוביל את חייליו דרומה, לכיוון ברצלונה, כשהוא מקווה להשתלט על פרובינקיית טרהקוננסיס (תחילת שנת 415, כשבדרכו הוא שם לשמה את דרום אקוויטניה ומעלה באש את בורדו. אטאלוס, הקיסר בשם בלבד, נותר מאחור, ללא תומכים, צבא וכסף.
כאשר הגיע אטהאולף לברצלונה, נולד לו ולפלקידיה בן, שנקרא תאודוסיוס על שם סבו. הבן מת זמן קצר לאחר הלידה ואטהאולף לא האריך ימים אחריו. אחד משומריו, איש בשם דוביוס, היה אחד מחסידי סארוס. כאשר ביקר אטהאולף באורוותיו בספטמבר 415, דקר אותו דוביוס. אטהאולף הגווע עוד הספיק להמליץ לאחיו להשיב את גאלא פלקידיה להונוריוס לפני מותו. בקשתו האחרונה מולאה לבסוף על–ידי יורשו, ואליה.
