אטלנטיק סיטי
 | |
| מדינה |
 ארצות הברית |
|---|---|
| מדינה |
 ניו ג'רזי |
| ראש העיר | פרנק גיליאם |
| שטח | 44.9 קמ"ר |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 39,558[1] (2010) |
| ‑ צפיפות | 1,378.3 נפש לקמ"ר (2010) |
| אזור זמן | UTC -5 |
| http://www.cityofatlanticcity.org/ | |
אטלנטיק סיטי (באנגלית: Atlantic city) היא עיר במחוז אטלנטיק בניו ג'רזי, ארצות הברית. העיר מפורסמת בשל הטיילת שלה, חופיה, תרבות ההימורים המפותחת שבה, והעובדה שהעיר הוותה את ההשראה למשחק הקופסה "מונופול".
העיר שוכנת על האי אבסקון על חוף האוקיינוס האטלנטי. לפי סקר שנערך בארצות הברית בשנת 2,000 העיר מונה 40,517 תושבים בעיר, ו- 217,015 תושבים בכל שטח המטרופולין.
כמו כל הערים המרכזיות, אטלנטיק סיטי מחולקת לשכונות וקהילות שונות. ביניהם: באנגלאו פארק, מחוז המרינה, פארק ונציה, דאונטאון, דאקטאון וצ'לסי הייטס.
היסטוריה
אטלנטיק סיטי תמיד הייתה עיר נופש. אטלנטיק סיטי הוכרה כעיר בשנת 1854, אותה שנה שהחלו שירותי הרכבות באמריקה, מה שאפשר קישור בין אטלנטיק סיטי לעיר הגדולה הקרובה, פילדלפיה, ובזכות חופיה וקרבתה לערים הגדולה, הכלכלה באטלנטיק סיטי צמחה.
הטיילת
הטיילת הראשונה באטלנטיק סיטי נבנתה ב-1870 לאורך חלק מהחוף כדי לעזור לבעלי המלונות למנוע כניסת חול לתוך המלונות שלהם. האורך של הטיילת היה, לפני ההוריקן בשנת 1944, בערך 11 קילומטרים, והיא נמשכה מאטלנטיק סיטי ללונגפורט, דרך ונטנור ומרגייט. כיום, אורך הטיילת הוא בערך 7 קילומטרים וברוחב 18 מטרים, מחוזקת בעזרת ברזל ובטון. אם מצרפים אליה את טיילת ונטנור, הטיילת המחוברת אליה, האורך יהיה 9.25 קילומטרים, מה שהופך אותה לטיילת הארוכה בעולם.
מזחים
מזח אושן, מזח השעשועים הראשון בעולם, נבנה באטלנטיק סיטי בשנת 1882. מזחים מפורסמים אחרים שבאטלנטיק סיטי הם מזח הברזל, כעת בשימוש כמזח שעשועים (נבנה בשנת 1898) ומזח מיליון הדולרים (נבנה בשנת 1906) כעת מזח הקניון של סיזרז.
מלונות היסטוריים
במהלך תחילת המאה ה-20 באטלנטיק סיטי היה גל פיתוח ובניין גדול. מרבית בתי האירוח הצנועים שקישטו את הטיילת הוחלפו במלונות מפוארים. שניים מהמלונות המפורסמים יותר שבעיר הם מלון המאלבורת'-בלנהיים ומלון טריימור.
ב-1903, ג'ושיה וייט הלישי קנה פיסת אדמה ליד שדרת אוהיו והטיילת ובנה את בית מאלבורת' בסגנון המלכה אן. המלון הצליח, ובין השנים 1905-1906 הוא החליט להרחיב את המלון וקנה פיסת אדמה נוספת הסמוכה למלון. ובמטרה להפוך את מלונו לנושא שיחה, שכר וייט את חברת הארכיטקטורה של רייס ומק'לנהן. החברה החליטה להשתמש בבטון מזוין (חומר בניה חדש שהומצא על ידי ז'אן לואיס למברט ב-1848). הסגנון המורי והספרדי של המלון עם הכיפה והארובות המפורסמות שלו סימל את ההתקדמות בנושא בניית המלונות באטלנטיק סיטי. וייט קרא למלון החדש שלו "בלנהיים" ואיחד את שני המלונות שלו למלון מאלברות'-בלנהיים.
מלון הטריימור ממוקם בפינה של שדרת אילנויס והטיילת. התחיל בשנת 1879 כבית אירוח קטן, וגדל על ידי סדרה של הרחבות לא מסודרות. בשנת 1914, בעל המלון, דניאל וייט, לומד מניסיונו של מלון מאלבורת'-בלנהיים, ושכר את החברה של פרייס ומק'לנהן כדי לבנות מלון גדול יותר. בגובה שש עשרה קומות, מלון הלבנים בעל הגג הזהוב יהפוך לאחד ציוני הדרך המפורסמים ביותר של אטלנטיק סיטי.
אחד אחרי השני, מספר רב של מלונות נבנו לאורך הטיילת, ביניהם הברייטון, צ'לסי, שלבורן, אמבסאדור, ריץ קרלטון, מייפלואר, בית מאדיסון ועוד. עד שנת 1930, הקלארידג', המלון הגדול האחרון בעיר לפני פתיחת בתי הקזינו, פתח את דלתותיו. מלון בקלארידג' בעל 400 החדרים נבנה בשותפות שכללה את הקבלן הפלידלפי המפורסם, ג'ון מק'שיין. בגובה 24 קומות, המלון נקרא עד היום "גורד השחקים ליד הים".
תחבורה
אוטובוסים ורכבות
אטלנטיק סיטי מחוברת לעולם החיצון במספר דרכים. קו הרכבות אטלנטיק סיטי שעובר מפילדליפיה דרך כמה קהילות בדרום ניו ג'רזי יש לתחנת הרכבת של אטלנטיק סיטי במרכז הכנסים שבה. בתוך העיר, תחבורה ציבורית מסופקת בשבעה מסלולי רכבות.
ב-20 ביוני 2006, ועדת התחבורה של ניו ג'רזי אישרה תקופת מבחן של שלוש שנים על קו אקספרס בין אטלנטיק סיטי לניו יורק. זמן הנסיעה הממוצע היה שעתיים וחצי עם מספר עצירות והייתה חלק מהשקעת הענק של בתי הקזינו באטלנטיק סיטי.
תחנת האוטובוסים המרכזית שבאטלנטיק סיטי היא ביתם של חברות אוטובוסים מקומיות וארציות וכלל ארציות.
כבישים מהירים
גישה לעיר בעזרת מכונית היא הכביש המהיר של אטלנטיק סיטי (באורך 70 קילומטרים בקירוב), כביש ארצות הברית 30 (או בכינויו "הורס פייק"). באטלנטיק סיטי יש כמות גדולה של מוניות ומוניות שירות המספקות גישה בין בתי הקזינו ושאר העיר.
מטוסים
טיסות מסחריות משרתות את אטלנטיק סיטי דרך שדה התעופה הבינלאומי באטלנטיק סיטי, שממוקם 14 קילומטר מצפון-מערב לעיר. ניתן גם לטוס לשדה התעופה הבינלאומי בפילדלפיה ולנסוע בכבישים או ברכבות כדי להגיע לעיר.
קישורים חיצוניים
- אשר שכטר, ההימור על אטלנטיק סיטי בדרך לפגישת רגל, באתר TheMarker, 18 בספטמבר 2014
- איירין קרלייל, שקיעת האימפריה: סיפור נפילתה של אטלנטיק סיטי, באתר "פורבס ישראל", 4 בדצמבר 2014
הערות שוליים
