איגוד הספריות האמריקאי
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית ארגון ריקה. איגוד הספריות האמריקאי (באנגלית: American Library Association; בראשי תיבות: ALA) הוא ארגון ללא מטרות רווח, הממוקם בארצות הברית, שמקדם ספריות ברחבי העולם. זהו איגוד הספריות הוותיק והגדול ביותר בעולם,[1] עם למעלה מ-57,000 חברים.[2]
היסטוריה
האיגוד הוקם על ידי ג'סטין וינזור (אנ'), צ'ארלס אמי קטר, סמואל סווט גרין (אנ'), ג'יימס לימן וויטני (אנ'), מלוויל דיואי, פרדריק ביצ'ר פרקינס (אנ'), צ'ארלס אוונס (אנ') ותומאס וו. ביקנל (אנ') ב-6 באוקטובר 1876 במהלך תערוכת המאה בפילדלפיה, והוכר כארגון ב-1879. המשרד הראשי של האיגוד נמצא כעת בשיקגו.[3][4] מטרת העמותה היא "לאפשר לספרנים לבצע את עבודתם הנוכחית ביתר קלות ובפחות הוצאות."[5] לאורך ההיסטוריה של האיגוד, האיגוד פעל כדי להגדיר, להרחיב, להגן ולדגול בשוויון הגישה למידע.[6]
פעילי ספריות בשנות ה-30 של המאה ה-20 לחצו על האיגוד להגיב יותר לנושאים שהעלו חברים צעירים העוסקים בנושאים כמו שלום, הפרדה מגדרית, איגודי ספריות וחופש אינטלקטואלי. ב-1931, הוקם השולחן העגול של חברי הג'וניור (באנגלית: Junior Members Round Table; בראשי תיבות: JMRT) בכדי לספק קול לחברים הצעירים באיגוד.[7] במהלך תקופה זו, פורסם מגילת הזכויות של הספרייה הראשון. המגילה, שנכתבה על ידי פורסט ספאולדינג (אנ'), קבעה תקן נגד צנזורה, ואומצה על ידי האיגוד ב-1939. המגילה גם הגדירה את הספרנות המודרנית כמקצוע המחויב לחופש המידע ואת הזכות לקרוא את תכתיבי הממשלה.[8] האיגוד הקים את השולחן העגול של צוות האיגוד ב-1936, ואת השולחן העגול של איגודי הספרייה ב-1940.
האיגוד מינה ועדה שתחקור צנזורה ותמליץ על דרך לשינוי מגילת הזכויות של הספרייה לאחר שהספר "ענבי זעם" של ג'ון סטיינבק עבר צנזורה. הוועדה דיווחה ב-1940 כי חופש המידע ומקצועיות קשורים אחד לשני והמליצה להקים ועדה קבועה, הוועדה לחופש המידע.[9] האיגוד ביצע מספר תיקונים למגילה ביוני 1948, ואשרר את התיקונים ב-1951, בין היתר בשביל להרתיע חומרי תיוג כחתרניים, ואימץ את הצהרת חופש הקריאה ואת הצהרת הספרייה מעבר לים ב-1953.
ב-1961, האיגוד נקט עמדה בנוגע לשירות אפרו-אמריקאים ואחרים באיגוד, ודגלה כי משרת את כולם. תיקון שהועבר ואושרר ב-1961 הבהיר כי אין לשלול או לקצר את השימוש בספרייה של אדם בגלל גזע, דת, מוצא לאומי או השקפות פוליטיות. כתוצאה מהתיקון, מספר ספריות החליטו לסגור את שעריהן.[10] ב-1963, האיגוד הזמין מחקר שבדק את הגישה לספריות ציבוריות. המחקר מצא כי קיימת אפליה ישירה ועקיפה בספריות אמריקאיות.[11]
ב-1967, מספר ספרנים מחו נגד נאום תומכי מלחמת וייטנאם שנשא הגנרל מקסוול טיילור בכנס ה-ALA השנתי בסן פרנסיסקו. נשיא שרה לורנס קולג' לשעבר, הרולד טיילור, דיבר בפני ועידת הספרייה האזורית התיכונה-אטלנטית על מקצועיות ואחראית חברתית. פחות משנה לאחר מכן, קבוצת ספרנים הציעה כי ה-ALA יקבע דיון חדש בתוכנית שולחן עגול בנושא האחריות החברתית של הספרנים בכנס השנתי הבא שלה שמתקיים בקנזס סיטי. קבוצה זו קראה לעצמה הוועדה המארגנת לשולחן העגול של ALA בנושא אחריות חברתית של הספריות. קבוצה זו משכה קבוצות רבות אחרות שאינן מיוצגות מתחת האיגוד, כולל הקונגרס לשינוי ב-1969.[12] הקמת הוועדה הזו אושרה לבסוף ב-1969. ב-1971, הוועדה שינתה את שמה לשולחן העגול של האחריות החברתית (באנגלית: Social Responsibilities Round Table; בראשי תיבות: SRRT). לאחר הקמתו, השולחן העגול של האחריות החברתית החל ללחוץ על הנהגת האיגוד לטפל בנושאים כמו איגודי ספריות, תנאי עבודה, שכר וחופש המידע. הקרן לחופש הקריאה (אנ') הוקמה על ידי הוועד המנהלי של ALA ב-1969.[13] הקוקוס השחור (אנ') והמשרד לאוריינות והסברה של האיגוד הוקמו ב-1970.[14]
ביוני 1990, האיגוד אישר את "מדיניות שירותי הספרייה לעניים". ב-1996, הוקם כוח המשימה לחסרי הבית הרעבים והעניים, בשביל להחיות ולקדם את הנחיות האיגוד בנושא שירותי הספרייה לעניים.[15]
ב-2014, הסופר דניאל הנדלר, התלוצץ באופן גזעני בזמן שהעניק לסופרת האפרו-אמריקאית, ז'קלין וודסון, קיבלה פרס לספרות נוער על ספרה "Brown Girl Dreaming". נשיאת האיגוד, קורטני יאנג, אמרה כי: "הערותיו לא היו ראויות ונפלו בהרבה ממחויבות האיגוד לגיוון". בנוסף, היא אמרה כי: "דבריו של הנדלר מגיעים בתקופה שבעולם ההוצאה לאור יש מעט גיוון. עבודות של מחברים ומאיירי צבע מהווים פחות מ-8 אחוזים ממוצרים שהופקו עבור ילדים ב-2013. האיגוד מקווה כי אירוע מצער זה יפתח דו-שיח בנושא הצורך במגוון בענף ההוצאה לאור, במיוחד בכל הנוגע לספרים לנוער."[16]
ארכיוני האיגוד, הכוללים מסמכים היסטוריים, רשומות שאינן עדכניות ותיעודים דיגיטליים נמצאים כיום בארכיונים באוניברסיטת אילינוי באורבנה-שמפיין.[17]
חברות בארגון
חברות ב-ALA פתוחה לכל אדם או ארגון, אף על פי שרוב חבריו הם ספריות או ספרנים. מרבית החברים גרים ועובדים בארצות הברית, כאשר רק כ-3.5% מהחברים בארגון אינם גרים או עובדים בארצות הברית.[18]
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של איגוד הספריות האמריקאי
איגוד הספריות האמריקאי, ברשת החברתית פייסבוק
איגוד הספריות האמריקאי, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
איגוד הספריות האמריקאי, חברה ברשת החברתית LinkedIn- איגוד הספריות האמריקאי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ "American Library Association". MSN Encarta. אורכב מ-המקור ב-11 בנובמבר 2017. נבדק ב-1 בדצמבר 2008.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Report to Executive Board," by ALA Interim Executive Director Mary Ghikas, EBD #7.0, 2017– 2018, December 28, 2017, "The total ALA membership roster at the end of October 2017 was 57,498 compared to the October 2017 count of 57,195.
- ^ "Justin Winsor | American librarian". Encyclopedia Britannica (באנגלית). נבדק ב-2018-08-17.
- ^ "History".
- ^ "Archived copy". אורכב מ-המקור ב-2013-01-28. נבדק ב-2013-01-19.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Rocks in the Whirlpool: Equity of Access and the American Library Association".
- ^ (Samek, 2001, p. 7)
- ^ (Robbins, 1996, p. 166)
- ^ (McCook, 2011, p. 63)
- ^ Rubin, R. E. (2010).
- ^ (McCook, 2011, p. 55)
- ^ (Samek, 2001, pp. 67–8)
- ^ (Samek, 2001, p. 69)
- ^ (Rubin, 2004, p. 296)
- ^ (Berman, 2001, p. 12)
- ^ "Award-Winning Author Jacqueline Woodson Responds to Racist Joke", The Advocate, November 29, 2014
- ^ "ALA Archives". ALA. אורכב מ-המקור ב-20 בספטמבר 2010. נבדק ב-1 בספטמבר 2010.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "ALA International Member Survey". ALA. אורכב מ-המקור ב-2012-10-15. נבדק ב-2006-11-14.
