הפרדה בין גברים לנשים

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף הפרדה מגדרית)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הפרדה בין גברים לנשים בעת שמחת בית השואבה בשכונת מאה שערים. בתלמוד מתוארת ההפרדה שנערכה בין גברים לנשים בזמן חגיגות שמחת בית השואבה כ"תיקון גדול"[1].

ההפרדה בין גברים לנשיםעברית מודרנית הפרדה מגדרית) היא מתקנות הצניעות החשובות שבהלכה היהודית ואף מתקיימת בדתות ותרבויות אחרות, מסיבות שונות של צניעות, דת, קידום נשים ועוד. ישנם הרואים בחלק מצורותיה אפליה. היא נעשית במרחב החרדי הציבורי מתוך הסכמה הדדית, ומתוך גאוות שמירת ערכי הדת.

הפרדה בפעילויות שונות

בתי שימוש נפרדים לנשים ולגברים, באצטדיון הגביע העולמי בסיאול
מתחם לעלייתן של נשים לקרון רכבת המיועד לנשים בלבד, באוסקה שביפן

בתי שימוש ומלתחות

ההפרדה לכשעצמה מוסכמת בחלק מהמקרים כמו ההפרדה בהיקף נרחב, חוצה התרבויות, המתקיימת במתקנים ציבוריים שבהם נחשפים חלקים מוצנעים של הגוף. הפרדה מסוג זה מקובלת בבתי שימוש ציבוריים, שבהם יש תאים נפרדים לנשים ולגברים, במלתחות, בסאונות וכדומה.

שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת: קובץ חסר
שלט בשרותי הגברים בשדה התעופה אדינבורו, המזהיר כי בפנים עובדת מנקה

חופי רחצה

בחופי רחצה בבריטניה נהגה במאה ה-19 הפרדה - גברים ונשים הופרדו לחופים נפרדים מטעמי צניעות, אף על פי שבמושגים של ימינו היו החליפות נחשבות כצנועות. להקפדה יתרה שמשו קרונות רחצה. החוקים שקבעו כי תהיה הפרדה בחופים בוטלו בבריטניה בשנת 1901.

ברוב החופים בישראל כיום, לא מתקיימת הפרדה, למעט בחופים הנפרדים המשמשים בעיקרם את האוכלוסייה הדתית. בחופים אלו שעות מסוימות החוף פתוח לנשים בלבד, ושעות אחרות - לגברים בלבד. מצב דומה לזה קיים גם בבריכות שחייה המותאמות לציבור שומר הדת.

בחינוך

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הפרדה בין בנים לבנות בחינוך

הפרדה בין בנים לבנות מקובלת במערכות חינוך רבות. ההפרדה לעיתים מתבטאת בבתי ספר נפרדים, כך שבתחומי בית הספר אין כל הזדמנות להפגש, ולעיתים היא מתבטאת בכיתות נפרדות, כך שבמהלך ההפסקות או בפעילות של כלל בית הספר ניתן להיפגש. גישה זו שלטה עד אמצע המאה העשרים, בפרט בבתי ספר תיכוניים ובמוסדות להשכלה גבוהה, ובתרבויות רבות היא מתקיימת גם כיום. כיום היא מתקיימת בעיקר בחברות דתיות, אך לא רק בהן; רוב בתי-הספר הפרטיים בבריטניה, דוגמת איטון קולג', הם מוסדות לבנים בלבד או לבנות בלבד.

בישראל הפרדה בין בנים ובנות מתקיימת כיום בחינוך החרדי, שבו מגילאי גן חובה ואילך חינוך מעורב כמעט ואינו קיים. בזרם החינוך הממלכתי הכללי והערבי מקובלת הפרדה בשיעורי ספורט, ובמקרים מעטים גם בשיעורי מתמטיקה[2], אך עירוב מלא בכיתות ובשאר המסגרות[3]. בחינוך הממלכתי-דתי אין מדיניות אחידה וישנם מודלים שונים של הפרדה, בעיקר בחינוך היסודי: בתי ספר נפרדים, בתי ספר מעורבים עם כיתות נפרדות ובתי ספר עם כיתות מעורבות. בנוסף, ישנם מוסדות שבהם נהוגה הפרדה רק בכיתות העליונות, וישנם מוסדות שבהם ההפרדה היא אופציה, כשלצד כיתות נפרדות פועלות גם כיתות מעורבות[4].

בספורט

בספורט תחרותי מתקיימת הפרדה מגדרית: פועלות בנפרד קבוצות נשים וקבוצות גברים, והתחרויות מתקיימות במסלולים נפרדים לנשים ולגברים. כך, למשל, פועלת ליגת כדורגל לגברים ובנפרד ממנה - ליגת כדורגל לנשים. גם אליפויות למיניהן, כגון אליפות העולם באתלטיקה, מקיימות מסלולים נפרדים לגברים ולנשים. ההבדל הפיזי בין גברים לנשים הוא המניע להפרדה זו. בענפי ספורט מעטים, ובהם קרוקט, מרוץ סוסים ומרוץ מכוניות מתחרים גברים לצד נשים.

בטניס מקובלות תחרויות נפרדות לגברים ולנשים, ובנוסף נהוגות תחרויות לזוגות מעורבים, הנכללות גם במשחקים האולימפיים. תחרויות זוגות מעורבים התקיימו באולימפיאדת פריז (1900), ובין 1912 ל-1924, והוחזרו לתוכנית המשחקים באולימפיאדת לונדון (2012).

תחבורה

בערים אחדות מתקיימת הפרדה בתחבורה הציבורית שנועדה להגן על נוחות הנשים בעת הנסיעה. תחבורה ציבורית המיועדת לנשים בלבד נהוגה כיום במקסיקו סיטי. הפרלמנט בריו דה ז'ניירו שבברזיל חוקק חוק המחייב את חברת "מטרו", המפעילה את מערכת הרכבות העילית והתחתית בעיר, להקצות קרונות נפרדים לנשים במהלך שעות העומס שבאמצע השבוע. כך גם בטוקיו - בשעות העומס מופעלים קרונות רכבת מיוחדים לנשים בלבד.

בישראל, משרד התחבורה התיר "קווי מהדרין" (לא הצהרתיים) כשנעשים בהסכמת כל הנוסעים השותפים לה. בקווי אוטובוס אלה, מתקיימת הפרדה כאשר הגברים יושבים בחזית האוטובוס והנשים פנימה.

בקהילות החרדים בארצות הברית קיים מודל בו גברים יושבים מצד אחד של האוטובוס והנשים מצד האחר כשוילון חוצץ לאורכו של האוטובוס.

ביהדות

קובץ:הפרדה.pdf
מודעה שפורסמה בריכוזים חרדים בירושלים, עם רשימה חלקית של בתי עסק המקיימים הפרדה

במסכת סוכה מתוארת הפרדה בבית המקדש:

אמר רבי אלעזר: כאותה ששנינו חלקה הייתה בראשונה והקיפוה גזוזטרא והתקינו שיהו נשים יושבות מלמעלה ואנשים מלמטה. תנו רבנן: בראשונה היו נשים מבפנים ואנשים מבחוץ, והיו באים לידי קלות ראש. התקינו שיהו נשים יושבות מבחוץ ואנשים מבפנים, ועדיין היו באין לידי קלות ראש. התקינו שיהו נשים יושבות מלמעלה ואנשים מלמטה[1].

גם בשלהי העשור השני של שנות האלפיים, מתקיימת ההפרדה בהיקף נרחב ביהדות החרדית, תוך הקפדה על הפרדה לא רק בבתי הכנסת, אלא גם באולמות אירועים, על ידי מחיצות המפרידות בין הגברים לנשים. כמו כן קיימת הפרדה מלאה בין בנים לבנות בבתי הספר החל מגילאי הגן. ומסגרות החינוך במגזר הן נפרדות לחלוטין. גם בחינוך הממלכתי-דתי בישראל ישנה החל משנת 2000 התחזקות של מגמות ההפרדה: בעוד בשנת 2000 למדו 43% מתלמידי בתי הספר היסודיים של החינוך הממלכתי-דתי בכיתות נפרדות, בשנת 2015 למדו בכיתות מסוג זה 61% מן התלמידים[5].

בעיירה החרדית ניו סקוור שבמדינת ניו-יורק, קיימת הפרדה גם ברחובות, וצדי הרחוב מסומנים במדרכות מיוחדות לנשים ומדרכות מיוחדות לגברים. בשבתות וחגי ישראל קיימת הפרדה זהה ברחובות הסמוכים לבית הכנסת המרכזי של חסידות ויז'ניץ בקרית ויז'ניץ שבבני ברק וכנ"ל ברחובות הסמוכים לבית הכנסת המרכזי של חסידות סאטמר בקריית יואל שבניו-יורק, אולם שלטים דומים שהוצבו בקריה החרדית בבית שמש הוסרו על ידי העירייה והמשטרה[6]. ישנם מקומות רבים הסמוכים לבתי כנסיות, שהגם שאינם מוצהרים כ'נפרדים' מתקימת בהם הפרדה ספונטנית לשמירת גדרי הצניעות.

ניסיונות מצד גורמים מסחריים לערוך מופעים המיועדים לקהל החרדי, כאשר באולם עצמו לא נשמרת הפרדה נאסרו על ידי רובם המכריע של הרבנים וגדולי הדור בישראל ובחו"ל שפירסמו את דעתם בעניין.

רחצה מעורבת בחופי רחצה ובבריכות שחייה אסורה עוד יותר משום חוסר הצניעות[7].

בתנועות נוער

בתנועות נוער חרדיות קיימת הפרדה כדבר מובן מאליו, כמקובל בחברה החרדית. באחדות מתנועות הנוער הדתיות, ובראשן "בני עקיבא", מתקיים פולמוס בסוגיה זו מאז הקמתן.

מתנגדים בולטים לפעילות מעורבת הם הרבנים שלמה אבינר[8] וזלמן מלמד. מצד שני אנשי הקיבוץ הדתי ורבנים נוספים כמו הרב אהרון ליכטנשטיין, ראש ישיבת הר עציון, הרב אליקים אלינסון והרב צפניה דרורי, רבה של קריית שמונה, צידדו בפעילות מעורבת. באותה עת ד"ר אמנון שפירא שהיה מזכ"ל תנועת בני עקיבא הוציא חוברת ובה קיבץ דעות הלכתיות להתיר פעילות מעורבת. בהסכמתו לספר "קדושים תהיו" של הרב שמואל כץ כתב הרב משה צבי נריה, אחד ממקימי התנועה, שהתנועה קמה מעורבת אך פניה מועדות להפרדה שתבוא כאשר הרמה הרוחנית תאפשר זאת. כיום ישנם ב"בני עקיבא" סניפים נפרדים לגמרי ליד סניפי מעורבים כאשר לכל סניף קיימת האוטונומיה להחליט איך תראה הפעילות בתחומו. גם במפעלים השונים יצרה "בני עקיבא" מסגרת לסניפים נפרדים לצד מסגרת לסניפים המעורבים.

בעקבות הפולמוס התפצלה ב-1980 מתוך "בני עקיבא" תנועת הנוער "אריאל", שאחד מעקרונותיה הוא פעילות נפרדת לבנים ובנות.

בדתות האחרות

באסלאם

הקוראן אינו מצווה במפורש על הפרדה אם כי סורת האור מצווה על האישה לשמור על כללי צניעות מחמירים, חדית' מפי עבדאללה בן עומר בן אל-ח'טאב אף קוראת לגברים שלא למנוע מנשותיהן ללכת למסגד (בו נתפללו גם גברים). עם את, המסורת בחברות מוסלמיות רבות שוללת אינטראקציה חברתית בין גברים ונשים שאינם קרובי משפחה. במיוחד בין גברים ונשים לא נשואים. הפרדה נאכפת בקפדנות בחלק מהמדינות האסלאמיות ומגובה בפתוות האוסרות על מגע חברתי בין נשים לגברים.

בנצרות

בקהילות רבות של הנצרות מזרחית קתולית וההנצרות האורתודוקסית, מקובלת הפרדה. הפרדה זו, מקובלת יותר בעולם הישן ופחות במדינות העולם החדש[9].

חקיקה נגד הפרדה בישראל

חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים אוסר, בין השאר, הפליה מטעמי מגדר. הפרת הוראה זו היא עוולה נזיקית ועבירה פלילית. הפרדה, במקום שעליו חל החוק, עשויה להיחשב כהפליה אסורה. עם זאת, החוק כולל הסתייגות, לפיה אין רואים הפליה "בקיומן של מסגרות נפרדות לגברים או לנשים, כאשר אי הפרדה תמנע מחלק מן הציבור את הספקת המוצר או השירות הציבורי, את הכניסה למקום הציבורי, או את מתן השירות במקום הציבורי, ובלבד שההפרדה היא מוצדקת, בהתחשב, בין השאר, באופיו של המוצר, השירות הציבורי או המקום הציבורי, במידת החיוניות שלו, בקיומה של חלופה סבירה לו, ובצורכי הציבור העלול להיפגע מן ההפרדה"[10]. דברי ההסבר להצעת החוק מנמקים את הצורך בהסתייגות זו: "ייתכנו מצבים שבהם ההבחנה עשויה להיות מוצדקת מחמת אופיו של השירות, המוצר או המקום. … אפשר שההבחנה תהא נובעת מטעמים דתיים של קבוצה או משיקולי פרטיות, כגון קביעת שעות נפרדות לנשים ולגברים בבריכות שחיה או במועדוני כושר"[11].

בעקבות הפעלתם של קווי מהדרין - קווי אוטובוס שבהם התקיימה הפרדה בין הנוסעים, הקים שר התחבורה ועדה לבחינת סוגיה זו. בדו"ח שהגישה קבעה הוועדה שכל נוסע יוכל לשבת בכל מקום פנוי. אך נקבע כי רק הטרדת נוסע תחשב לעבירה פלילית, לעומת זאת ניתן לבקש בהסכמה לכבד את רצון הנוסעים האחרים, וכי הפרדה בקווי מהדרין מותרת אם היא נעשית בהסכמת כלל הנוסעים.[12]

"הועדה אינה מבקשת למנוע מצב בו גברים ונשים המבקשים מתוך רצונם החופשי לשבת באוטובוס ואף לעלות עליו באופן מסוים, יעשו כן. קרי ככל שחלקים מציבור הנוסעים מעונינים בישיבה מופרדת, זהו ענינם שלהם ובלבד שתשמרנה במלואן הוראות החוק ובכלל זה שלא יתגלו כל סימנים של אלימות מילולית או פיזית או כפייה כלשהי כלפי אחרים שאינם מבקשים לנהוג בדרך זו." (מתוך סיכום דברי הוועדה)

לקריאה נוספת

הערות שוליים

  1. 1.0 1.1 תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף נא עמוד ב
  2. "הפרדת כיתות מתמטיקה - אפליה או החלטה חינוכית?", שודר בגלי צה"ל ב-07/06/15
  3. צבי שיר, הפרדה בבתי ספר יסודיים ממלכתיים-דתיים, בנק ישראל - חטיבת המחקר, דצמבר 2014, עמוד 7
  4. אריאל פינקלשטיין, החינוך הממלכתי-דתי: תמונת מצב, מגמות והישגים - חלק ב, נאמני תורה ועבודה, אפריל 2014, עמוד 25
  5. אייל ברגר, החינוך הממלכתי-דתי: תמונת מצב, מגמות והישגים - חלק ג, נאמני תורה ועבודה, יולי 2015, עמ' 27
  6. יקי אדמקר, "בית שמש: המשטרה הסירה שילוט ההפרדה", פורסם באתר בחדרי חרדים בט"ו תמוז תשע"ב 05/07/2012
  7. איגרות משה אה"ע א סימן נו שבתנאים מאד מיוחדים לצורך בריאות התיר לחולה. יתכן וגם בתנאים אלה הדבר נאמר בחו"ל דווקא.
  8. הרב אבינר: "תנועת נוער צריכה להיות נפרדת", באתר כיכר השבת, 17 בפברואר 2011
  9. Dickemann M (1997). Murray SO, Roscoe W, ed. The Balkin Sworn Virgin: A Cross-Gendered Female Role In: Islamic homosexualities: culture, history, and literature. New York: New York University Press. עמ' 197–203. 
  10. חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, התשס"א-2000, בוויקיטקסט
  11. הצעת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות ציבוריים, התש"ס-2000, ה"ח 2871 מיום 15 במאי 2000
  12. דו"ח מסכם, ועדה לבדיקת הסדרי ההסעה בתחבורה הציבורית בקווים המשמשים את המגזר החרדי, 26 אוקטובר 2009, סעיף 130
סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0