אידליון
| מדינה |
 קפריסין |
|---|---|
אידליון או אידליום (ביוונית: Ιδάλιον, בפיניקית: 𐤀𐤃𐤉𐤋) הייתה עיר עתיקה בקפריסין, האזור העיר המודרנית דאלי, במחוז ניקוסיה.
העיר נוסדה כחלק מהסחר בנחושת באלף ה-3 לפני הספירה. שמה באכדית במאה ה-8 לפנה"ס היה "Ed-di-al" כפי שהוא מופיע באסטלת סרגון מ-707 לפנה"ס, ומעט מאוחר יותר במנסרת אסרחדון.
חפירות ארכאולוגיות באתר חשפו מבנים מרכזיים באתר הפתוחים למבקרים. בקרבת האתר נמצא מוזיאון.
היסטוריה
העיר העתיקה
תושבי העיר המקוריים היו ילידי האי, הידועים כ"אטאו-קיפריים". העיר המקורית שכנה על הגדה הצפונית של נהר גיאליאס. במהלך המאה ה-13 לפנה"ס החלו אנשי Ed-di-al בפעילות ייצור בגדת הנהר הדרומית. בעקבות כך צמחה העיר למרכז עירוני גדול לסחר בנחושת שנוסד על ידי הנאו-אשורים בסוף המאה ה-8 לפני הספירה.
העיר הייתה מרכז הפולחן של האלילה הגדולה של קפריסין, "וַנַסַּה" או מלכת השמים, הידועה בשם אפרודיטה. פולחן זה החל ככל הנראה במאה ה-11 לפני הספירה והמשיך עד לתקופה הרומית.
העיר העתיקה שכנה בעמק גיאליאס הפורה ושגשגה בו כמרכז כלכלי בשל קרבתה למכרות במרגלות המזרחיים של הרי הטרודוס וקרבתה לערים ולנמלים בחוף הדרומי והמזרחי. אידליון שגשגה והתעשרה עד כדי כך שהיא הייתה בין 11 הערים הקפריסאיות הרשומות באסטלת סרגון (707 לפנה"ס) והראשונה מבין עשר ערי-הממלכה הקפריסאיות הרשומות על המנסרה של המלך האשורי אסרחדון (680–669 לפנה"ס).[1]
העיר כללה שני אקרופוליסים, כאשר בתי העיר נמצאו בעיר התחתית. הארמון המבוצר נבנה בשנים 750-600 לפנה"ס על גבעת אמפילרי, האקרופוליס המערבי של העיר, ונבנה מחדש בשנים 600-475 לפנה"ס נגד התקפות של כתיון. במקום שכן גם מקדש לאתנה. האקרופוליס המזרחי תפקד כמרכז קודש וכלל את מקדשי אפולו, אפרודיטה ואלילים אחרים. גם העיר התחתית הייתה מבוצרת, לפחות במהלך המאה ה-5 לפנה"ס.
העדות הראשונה לנוכחות לא-קפריסאית (פיניקים, יוונים ואחרים) מופיעה בתקופה הארכאית (בערך 550 לפנה"ס) בכתובות פיניקיות שנמצאו בשטח המוקדש לאדוניס באקרופוליס המזרחי.
הטבעת מטבעות משנת 535 לפני הספירה חושפת את שלטונותיה ושגשוגה של העיר. הארמון המבוצר היה גם הוא סימן לשגשוג, מכיוון שהוא אחד הגדולים והבודדים הידועים בקפריסין. מלכי אידליון הראשונים היו יווניים כפי שמוצג בכתובות על מטבעות ובלוחית אידליון (לוח ביוונית בכתב קפריסאי שנמצא בעיר). הלוחית מראה שהמלך האחרון, סטאקיספרוס, היה דמוקרטי בשלטון על פי החלטות שהתקבלו תוך התייעצות עם מועצת אזרחים, והחוקים שנוצרו בהתייעצויות אלה מתועדים שנתגלו במקדש אתנה בעיר. המלך היה בעל האדמות הגדול ביותר ונרשמו גבולות חלקות.
העיר נכבשה על ידי כתיון, עיר פיניקית באותה תקופה, בערך בשנת 450 לפני הספירה.[2] הארמון הפך למרכז המנהלי, והתגלה בו ארכיון תשלומי מס. תחת כתיון הפכה העיר למרכז פולחן אפרודיטה והאלילות הפיניקו-הלנית רשף-אפולו, ומלך כתיון נשא את התואר "מלך כתי ואדיל". העיר שגשגה תחת מלכי כתיון, ובתקופה התלמאית מלכיה היו כפופים לתלמי בן תלמי.[3]
בשנת 300 לפני הספירה ננטשו הארמון והאקרופוליס המערבי והעיר התרכזה באקרופוליס המזרחי, סביב מקדשי אפרודיטה (עשתרת) ואדוניס (אדון) שמרכזיותם המשיכה.
"אידליום בעלת ניחוח רוזמרין" מופיע בשירת פרופרטיוס ואחרים, כמקום בו ונוס (או אפרודיטה, או מלכת השמים הקדם-יוונית) פגשה את אדוניס (בן הזוג המקורי של מלכת השמים, או 'אדון').
כתב קיפרו-הברתי
כתב קיפרו-הברתי (המאה ה-11 עד ה-2 לפנה"ס) פוענח על סמך הטקסט הדו-לשוני הקפריסאי-פיניקי של אידליון שנמצא כעת באוסף המוזיאון הבריטי.[4] החל מהטקסט הדו-לשוני הקפריסאי-פיניקי של אידליון (הקדשה לאליל רשף מכל - המזוהה כאפולו אמיקלוי - המאה הרביעית לפנה"ס), ביצע ג'ורג' סמית' ניסיון ראשון לפרשנות ב-1871, מאוחר יותר פותח ושופר, הודות גם ללוחית אידליון, מאת האגיפטולוג סמואל בירץ' (1872), הנומיסמטיסט יוהנס ברנדיס (1873), הפילולוגים מוריץ שמידט, וילהלם דיקה, יוסטוס זיגיסמונד (1874) והדיאלקטולוג ה. ל. אהרנס (1876).[5]
ארכאולוגיה
האתר הוא אחד הבודדים שנותרו ללא הפרעה במשך מאות שנים ולכן הוא אידיאלי לחקירה ארכאולוגית.
במאה ה-19 הובאו ללואיג'י פלמה די צ'סנולה, קונסול ארצות הברית, סירים עתיקים ופסלי אבן גיר על ידי תושבי דאלי. הוא הלך לשם וטען ש"ניקה" כ-3,000 קברים שלאחר מכן הועמסו ומילאו שלוש ספינות, אחת מהן טבעה בים התיכון, בעוד שהאחרות הגיעו לניו יורק כדי לסייע בהקמת מוזיאון המטרופוליטן לאמנות.
בשנת 1868, ר. המילטון לאנג, הקונסול הבריטי, מצא מתחם מקודש פתוח שאותו כינה "מקדש אפולו" המכיל 142 פסלי אבן גיר, כיום במוזיאון הבריטי. במקדש אדוניס (מקדש אפולו) נמצאו פסלים וחפצים רבים שנמצאים כעת במוזיאונים.
משנת 1927, משלחת שוודית לקפריסין החלה את עבודתה באי וחפרה רבות באידליון. באקרופוליס המערבי חפרו שרידי חומת ביצור. הם זיהו שש תקופות בנייה שונות. תקופות 1–3 תוארכו כקפריסאות מאוחרות III, כאשר נראה כי נוצרה עיר הממלכה אידליון. תקופות 4–6 נחשבו כשייכות לתקופה הקיפרו-גיאומטרית III עד לקיפרו-ארכאית II. בהתבסס על הנחות אלו, ההתיישבות המוקדמת ביותר באקרופוליס הייתה יכולה להתחיל בסביבות 1200 לפני הספירה.[6]
חפירות עדכניות יותר חשפו חלק גדול מהארמון המבוצר וממבנים אחרים.[7]
לוחית אידליון היא לוחית ברונזה מהמאה ה-5 לפני הספירה שנמצאה באידליון וכתובה משני צדיה. הכתובת היא ביוונית בכתב קפריסאי. הלוחית מתעדת חוזה בין "המלך והעיר" ומזכיר גמול שניתן למשפחת רופאים על מתן שירותי בריאות חינם לנפגעים במהלך המצור הפרסי על אידליון.[8]
צפונית לאידליון נמצא הנימפאום של קפיזין, עם כתובות בכתב קפריסאי המתוארכות ל-225–218 לפני הספירה.[9]
לקריאה נוספת
- 2008: P. Gaber "The History of History: Excavations at Idalion and the Changing History of a City-Kingdom" NEA Vol.71, Nos. 1&2, pp. 51–63; L. Stager, A. Walker, American Expedition to Idalion Cyprus 1973–1980, Oriental Institute Press, Chicago 1989; 1974: L.Stager, A. Walker, and G.E. Wright, eds. American Expedition to Idalion: First Preliminary Reports: Seasons of 1971 and 1972. ASOR, Cambridge, MA.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Radner, Karen (2010). The Stele of Sargon II of Assyria at Kition: A focus for an emerging Cypriot identity?. p. 429. ISBN 978-3-447-06171-1.
- ^ Mitford, Terence (1980). The Nymphaeum of Kafizin: the inscribed pottery. Walter de Gruyter. ISBN 9783110066630. נבדק ב-2010-04-25.
- ^ KAI 32-41, 288-290.
- ^ British Museum collection
- ^ Cypro-Syllabic script Scuola Normale Superiore di Pisa
- ^ Marie-Louise Winbladh, Idalion – abode for the goddess of love and war. The work of the Swedish Cyprus Expedition
- ^ "Archaeological Field School in Cyprus - Lycoming College". אורכב מ-המקור ב-2012-05-17.
- ^ Chadwick, John (1987). Linear B and Related Scripts. Reading the Past. London and Berkeley: British Museum and University of California Press. מסת"ב 0-520-06019-9. p 55
- ^ Mitford, T. B. The Nymphaeum of Kafizin. The Inscribed Pottery. Kadmos Supplement 2. Berlin: de Gruyter, 1980
