איי צ'ינג
 | |
| איי צ'ינג, בצילום משנת 1929 בצרפת | |
| לידה |
27 במרץ 1910 פנטיאנצ'אנג, צ'ינהואה, סין |
|---|---|
| פטירה |
5 במאי 1996 (בגיל 86) בייג'ינג, סין |
| לאום | סיני |
| עיסוק | משורר |
| נושאי כתיבה | כוחות הטבע, רוח האדם, נושאים פוליטיים-חברתיים |
איי צ'ינג (בסינית:艾青, בכתיב פִּין-יִין Aì Qīng, בכתיב וייד-ג'יילס Ai Ch'ing, 27 במרץ 1910 - 5 במאי 1996) היה משורר סיני, אחד מהנציגים המובילים של השירה הסינית המודרנית ("השירה החדשה" - "שינשי"). נודע גם בשמות העט "לינבי" (בסינית: 林壁, בכתיב פִּין-יִין: Línbì), קה-אה (בסינית: 克阿, בפִּין-יִין: Kè'ā) וא-צ'יא (סינית: 莪伽, בפִּין-יִין: Éjiā).
ביוגרפיה
השנים המוקדמות
איי צ'ינג נולד תחת השם צ'יאנג האי-צ'נג[1] בכפר פנטיאנצ'אנג (贩田蒋) בנפת ג'ינ-הואה, במחוז המזרחי ג'ג'יאנג, כבנו של בעל אחוזות. בשנים הראשונות לחייו גודל על ידי אומנת ענייה, לה הקדיש בשנת 1933 שיר מפורסם תחת הכותרת "האומנת שלי". אחרי שנרשם בשנת 1928 לבית הספר לאמנויות הנגז'ואו שיהו, תחת הדרכתו של מנהל בית הספר, לין פנגמיאן, נסע איי צ'ינג לאירופה והתחיל לימודים בפריז. נשאר בצרפת בשנים 1929–1932 והשתלם בחקר האמנות של רנואר ווינסנט ואן גוך, בפילוסופיה של קאנט והגל. כמו כן עיין איי צ'ינג בשירת מאיאקובסקי ווולט ויטמן ובמיוחד שאב השפעות מיצירות המשורר הבלגי אמיל ורהארן.
פעילותו אחרי חזרתו מצרפת
אחרי שחזר לסין, לשאנגחאי, במאי 1932, הצטרף איי צ'ינג לאיגוד אמני השמאל הסינים וביולי אותה שנה נעצר בעילת התנגדות לקואמינטנג. בימי המאסר הוא תרגם שירי והארן לסינית וכתב את ספריו הראשונים -"דאיאנהה - האומנת שלי", "חליל הקנה" (芦笛) ו"פריז" (巴黎). הוא שוחרר לבסוף מן הכלא באוקטובר 1935.
אחרי פריצת מלחמת סין–יפן השנייה בשנת 1937, אחרי שהגיע לווהאן כדי לתמוך במאבק הלאומי, כתב איי צ'ינג את "שלג על הארץ" (雪落在中国的土地上). ב-1938 עבר לגווילין, כדי לעבוד בה כעורך העיתון "גווישי דיילי". בשנת 1940 התמנה לדקאן של הפקולטה לשפה הסינית של אוניברסיטת יוקאיי בצ'ונגצ'ינג.
בשנת 1941 עבר איי-צ'ינג ליאנאן וכעבור שנה הצטרף למפלגה הקומוניסטית הסינית.
חייו בימי השלטון הקומוניסטי
בימי שלטון מאו
אחרי כיבוש סין על ידי הכוחות הקומוניסטית בשנת 1949 הזדהה המשורר עם האידאולוגיה של המשטר והעריץ את המנהיג הקומוניסטי מאו דזה-דונג. אפילו כתב שיר לכבוד מאו.[2] הוא התקבל כחבר בוועדים לתרבות, ערך את "המגזין לשירה" והיה עורך שותף של כתב העת "ספרות העם".
עם זאת, בשנת 1957, בימי הטיהורים נגד האקדמאים הידועים בשם "המערכה נגד הימין", למד איי צ'ינג סנגוריה על הסופרת דינג לין וכתב שיר תחת הכותרת "חלום הגנן" שהעביר מסרים בעד קיומו של מגוון דעות יצירתיות. אז הואשם בעצמו ב"ימניות" ו"פורמליזם ריאקציוני" על ידי משורר עמית בשם פנג ג'י.[2] איי צ'ינג גורש מאיגוד הסופרים ובשנת 1958 הוגלה אל חוות בצפון-מזרח סין. ב-1959 הועבר על ידי השלטונות הקומוניסטים לחבל שינג'יאנג שבצפון-מערב. בימי המהפכה התרבותית שוכנה המשפחה במערה תת-קרקעית שנועדה בעבר להיות אתר מליטה של בעלי חיים של החוות. איי צ'ינג אולץ לנקות יום יום את בתי השימוש של הכפר בן 200 הנפשות, שאליו הוגלה. נדרש לבצע עבודה פיזית מכבידה זו למשך 5 שנים, בהיותו בן שישים לחייו. לא פעם זרקו עליו דיו ואבנים.[2] לפי פרטים מפי בנו, איי וייוויי, איי צ'ינג איבד את הראייה באחת מעיניו בגלל החסכים בתזונה. למשך שנים רבות נאסר עליו לפרסם ספריו - "שיר השיבה" (归来的歌) ו"אודה לאור" (光的赞歌).
אחרי הרפורמות במשטר הקומוניסטי
בשנת 1979, בעקבות הדחת כנופיית הארבעה, הוחזרו לו זכויותיו וספריו הורשו להתפרסם. ב-1979 הוא נבחר לתפקיד סגן יושב ראש איגוד הסופרים הסיניים. ב-1980 התאפשר לו ביקור שני בצרפת ובשנת 1985 העניק נשיא צרפת, פרנסואה מיטראן לו את התואר מפקד מסדר האמנויות והספרות.
חייו הפרטיים
איי צ'ינג היה נשוי פעמיים ונולדו לו 5 בנים ו-3 בנות. מנישואיו הראשונים לגאו יינג, שהייתה פעילה באיגוד הסופרים, נולדו האמן והאדריכל המפורסם איי וייוויי והאמן איי שואן. מנישואיו השניים נולדו לו שתי בנות.
שם העט
בשנת 1933, בה עונה ונאסר על ידי אנשי הקואומינטנג ושבה כתב את הספר "נהר דא'אן - האומנת שלי", התחיל לכתוב את שמו צ'יאנג אך עצר לרגע בסימן הראשון "艹" שהזכיר לו את מנהיג הקאומינטנג, צ'יאנג קאי-שק. מתוך סלידה לשאת אותו שם משפחה הוא הוסיף X על הסימן וכך נוצר שמו החדש 艾 - "איי". מכיוון שלשאר שמו "האי צ'נג" משמעות של "בהירות הים", המתקשר למילה "צ'ינג" - 青, כלומר "טורקיז, כחול או ירוק", אימץ בסופו של דבר את השם איי-צ'ינג.
הנצחה
- אתר זיכרון לזכר איי צ'ינג - נבנה לפי תכנון בנו, איי וייוויי, בסכר הנהר איוו בעיר ג'ינהואה, לפי הזמנת הנהגת העיר
ספרים
איי צ'ינג כתב כ-20 פואמות ליריות ואפיות, כ-1,000 שירים קצרים, וכן 200 מסות.
- 1940 - קואנגייה (שממה)
- 1940 - שיאנג טאייאנג (אל עבר השמש)
- 1942 - בייפאנג (צפון)
- 1980 - גווילאי דה גה (שיר השיבה)
- 1991 - כלל יצירות איי צ'ינג - אייצ'ינג צ'ואנג'י
לקריאה נוספת
- Evan Osnos - Age of Ambitions Chasing Fortune, Truth and Faith in the New China The Bodley Head London, Random House 2014
קישורים חיצוניים
- כתבת הספד בעיתון הבריטי "אינדפנדנט", מאת לי רורו, 20 במאי 1996
- שירים אחדים מאת איי צ'ינג בתרגום לאנגלית
- איי צ'ינג, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
