נשיא צרפת

נשיא הרפובליקה הצרפתית Président de la République française
איוש נוכחי	עמנואל מקרון
תאריך כניסה לתפקיד	14 במאי 2017
דרכי מינוי	בחירה ישירה
תחום שיפוט
מעון	ארמון האליזה, פריז
מושב המשרה	פריז, צרפת
משך כהונה קצוב	5 שנים
ייסוד המשרה	20 בדצמבר 1848
איוש ראשון	נפוליאון השלישי

צרפת

ערך זה הוא חלק מסדרת ממשל ופוליטיקה של צרפת

חוקה נשיא עמנואל מקרון ממשלת צרפת ראש ממשלה אדואר פיליפ קונגרס הסנאט, הבית העליון האסיפה הלאומית, הבית התחתון מפלגות בצרפת יחסי חוץ יחסי ישראל-צרפת פורטל צרפת

נשיא הרפובליקה הצרפתית (בצרפתית: Président de la République française) הוא ראש המדינה וראש הרשות המבצעת של צרפת. מקום העבודה של הנשיא הוא ארמון האליזה בפריז.

ארבע מחמש הרפובליקות הצרפתיות מאז המהפכה הצרפתית העמידו בראשן נשיא, ובכך הפכו את הנשיאות הצרפתית לעתיקה ביותר הקיימת באירופה. עם זאת, בכל אחת מהרפובליקות ניתנו לנשיא סמכויות אחרות, תפקידים אחרים, וחובות אחרות. כך, למשל, בימי הרפובליקה השלישית היה תפקידו של הנשיא בצרפת (בדומה לזה של נשיא מדינת ישראל), תפקיד טקסי בעיקרו, של ראש מדינה בתואר בעל סמכויות מצומצמות, כאשר עיקר הכוח ניתן לראש ממשלת צרפת.

כיום, בימי הרפובליקה החמישית, שחוקתה נתפרה למידותיו של שארל דה גול בימי משבר אלג'יריה שהביא להתמוטטות הרפובליקה הרביעית, לנשיא סמכויות נרחבות, אם כי עדיין עליו לקבל את הסכמת הפרלמנט למינויו של ראש הממשלה, דבר המביא למצב בו אם הרוב בפרלמנט אינו ממפלגתו של הנשיא, הנשיא ייאלץ למנות את ראש המפלגה היריבה לראש ממשלתו. מסיבה זו נחשב כיום המשטר בצרפת למשטר שאינו נשיאותי טהור, אלא שיטה מעורבת, נשיאותית ופרלמנטרית. ועדיין, הנשיא הוא הדמות הפוליטית המרכזית בצרפת, וכפי שכתב שארל דה גול בתארו את תפיסתו בדבר תפקידו של הנשיא הצרפתי, על ראש המדינה לגלם את "רוח האומה" כלפי פנים, ואילו כלפי העולם כולו עליו לספק "une certaine idée de la France" (מושג כלשהו לגבי מהותה של צרפת).

נשיא הרפובליקה מחזיק גם בתואר הנסיך השותף של אנדורה. נשיא צרפת הנוכחי הוא עמנואל מקרון, שנכנס לתפקידו ב-14 במאי 2017.

בחירות

מאז משאל העם על הבחירות הישירות לנשיא הרפובליקה הצרפתית בשנת 1962 הנשיא נבחר באופן ישיר בבחירות ארציות. מאז שנת 2000 משך הכהונה של הנשיא הורד משבע שנים לחמש.

כמו כן, קיימת מגבלה על משך הקדנציות של הנשיא, כך שהוא אינו יכול לכהן יותר מ-2 כהונות רצופות.

אחרי שינויים בחוק למודרניזציה בגופים השלטוניים של הרפובליקה החמישית ב-2008 הנשיא מוגבל לשתי כהונות רצופות ובעצם הנשיא ז'אק שיראק והנשיא פרנסואה מיטראן הם היחידים שכיהנו שתי כהונות מלאות, שיראק כיהן כנשיא במשך 12 שנים ומיטראן כיהן כנשיא 14 שנים.

מועמד ראוי לתפקיד הנשיא הוא מי שהצליח לאסוף חתימות תמיכה של 500 נבחרים פוליטיים (בדרך כלל אלו הם ראשי ערים), אותם נבחרים יכולים לתמוך רק במועמד אחד. בצרפת יש 45,543 נבחרים פוליטיים, מתוכם 33,872 ראשי ערים.

המימון למסעי הבחירות מפוקחים ברמה גבוהה ומגיעים ל-20 מיליון אירו. קיים איסור על פרסומות בטלוויזיה אך למועמדים ניתן זמן מסך.

נשיאי צרפת

נשיאי צרפת

מספר	דיוקן	שם	מפלגה	תקופת כהונה	אירועים במהלך הכהונה
		הרפובליקה הצרפתית השנייה
1.		נפוליאון השלישי	המפלגה הבונפרטיסטית	1848–1852	שנתיים לאחר היבחרותו ביצע הפיכה, הכתיר עצמו לקיסר וייסד את הקיסרות הצרפתית השנייה
		הקיסרות השנייה (1852–1870)
39x39 פיקסלים		הרפובליקה הצרפתית השלישית
2.		אדולף טייר	עצמאי	1871–1873	נבחר לפני קבלת החוקה בשנת 1875, לכן מעמדו החוקתי שונה מזה של נשיאי צרפת שכיהנו אחריו.
3.		פטריס דה מק-מהון	המפלגה הלגיטימיסטית	1873–1879	כינון החוקה. נאלץ להתפטר עקב ניסיונו להעלות ראש ממשלה מונרכיסט.
4.		ז'יל גרווי	הרפובליקנים השמאליים	1879–1887
5.		מארי פרנסואה סדי קארנו	הרפובליקנים השמאליים	1887–1894
6.		ז'אן קזימיר-פרייה	הרפובליקנים המתונים	1894–1895
7.		פליקס פור	הרפובליקנים האופורטוניסטים	1895–1899
8.		אמיל לובה	מפלגת השמאל	1899–1906
9.		ארמאן פלייר	הברית הדמוקרטית-רפובליקנית	1906–1913
10.		רמון פואנקרה	המפלגה הרפובליקנית-דמוקרטית	1913–1920	מלחמת העולם הראשונה
11.		פול דשאנה	המפלגה הרפובליקנית-דמוקרטית	1920
12.		אלכסנדר מילרן	הליגה הרפובליקנית הלאומית	1920–1924
13.		גסטון דומרג	המפלגה הרדיקלית	1924–1931
14.		פול דומר	המפלגה הרדיקלית	1931–1932
15.		אלבר לברן	הברית הדמוקרטית	1932–1940	מלחמת העולם השנייה כיבוש צרפת
		הכיבוש הנאצי (צרפת של וישי, 1940–1944)
		אנרי פיליפ פטן		1940–1944	שיתף פעולה עם הנאצים ומונה לראש המדינה הצרפתית, שהייתה מדינת בובה של גרמניה הנאצית.
39x39 פיקסלים		הממשלה הזמנית של הרפובליקה הצרפתית (1944–1947)
		הרפובליקה הצרפתית הרביעית
16.		ונסן אוריו	הסניף הצרפתי של האינטרנציונל של העובדים	1947–1954
17.		רנה קוטי	המרכז הלאומי של העצמאים והאיכרים	1954–1959
		הרפובליקה הצרפתית החמישית
18.		שארל דה גול	איחוד למען הרפובליקה החדשה	1959–1969
19.		ז'ורז' פומפידו	המפלגה הגוליסטית	1969–1974
20.		ואלרי ז'יסקר ד'אסטן	המפלגה הרפובליקנית	1974–1981
21.		פרנסואה מיטראן	המפלגה הסוציאליסטית	1981–1995
22.		ז'אק שיראק	הרפובליקנים	1995–2007
23.		ניקולא סרקוזי	הרפובליקנים	2007–2012
24.		פרנסואה הולנד	המפלגה הסוציאליסטית	2012–2017	הסכם פריז פיגועי פריז וניס
25.		עמנואל מקרון	קדימה!	2017–מכהן

קישורים חיצוניים

• אתר רשמי, Élysée.Fr