אילופרוסט

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אילופרוסט
תרשים מבנה דו ממדי של אילופרוסט
שם IUPAC
5-{(E)-(1S,5S,6R,7R)-7-hydroxy-6[(E)-(3S,4RS)-3-hydroxy-4-methyl-1-octen-6-inyl]-bicyclo[3.3.0]octan-3-ylidene}pentanoic acid
שמות מסחריים בישראל
אילומדין, ונטויס[1]
נתונים כימיים
כתיב כימי C22H32O4 
מסה מולרית 360.48 גרם למול
נתונים פרמוקוקינטיים
מטבוליזם אילופרוסט עובר מטבוליזם דרך בטא- אוקסידציה של קבוצת קרבוקרסיל. המטבוליט העיקרי הוא טרטמור- אילופרוסט, המופרש בשתן בצורה חופשית ומצומדת. במחקרים בקרב בעלי חיים נמצא כי המטבוליט אינו פעיל פרמקולוגית
זמן מחצית חיים 20-30 דקות
בטיחות
מעמד חוקי תרופת מרשם
מזהים
מספר CAS 78919-13-8
PubChem 6435378
ChemSpider 4940161

אילופרוסט הוא אנלוג סינתטי לפרוסטציקלין, והוא תרופה לטיפול בפצעים קשיי ריפוי: תופעת רינו, מחלת עורקים היקפיים ומחלת בירגר.

גורמים רבים יכולים להוביל למצב של יתר לחץ דם ריאתי עורקי (שנקרא גם פרה-קפילרי) ויש דמיון רב בשינויים המבניים הכרוכים במחלה: כלי דם אלו נוטים להתכווצות יתר (ואזו-קונסטריקציה) וליצירת קרישים מקומיים. כתוצאה מכך חלה עליה בתנגודת כלי הדם הריאתיים המובילה לעומס יתר כרוני על הלב הימני ולבסוף לאי ספיקת לב. ישנן ארבע קבוצות טיפול ביתר לחץ דם ריאתי, חלקם מעוררים פעילות רצויה וחלקם מעכבים פעילות בלתי רצויה: בקבוצת מעוררי הפעילות נמצאים אנלוגים לפרוסטציקלין ומעוררי גואנילט ציקלאז, בקבוצת מעכבי הפעילות נמצאים אנטגוניסטים לרצפטור אנדותלין ומעכבי פוספו די אסטראז. ניתן לשלב תרופות מקבוצות פעילות שונות.

בהיותו אנלוג לפרוסטציקלין, אילופרוסט כטיפול באינהלציה מאפשר טיפול שאינו חודרני ולכן אינו נושא בחובו סיכון לזיהומים או לכאבים. כתוצאה מהאינהלציה לחץ הדם בכלי הדם הריאתיים יורד, תפוקת הלב עולה וכך גם מידת הסטורציה של החמצן בדם. האינהלציות מיועדות לשעות הערות, אין צורך לבצע אינהלציה בלילה.

פרמקולוגיה

אילופרוסט הוא אנלוג לחומר המיוצר בגוף פרוסטציקלין, PGI2. אילופרוסט מרחיב כלי דם היקפיים, מעכב הצמדת טסיות דם ומפחית שיחלוף של אנדותל. אחוז ניכר מהמטופלים מגיב לטיפול[דרוש מקור]: בעקבות שיפור זרימת הדם לגפיים מתחיל תהליך ריפוי של פצעים קשיי ריפוי, חלה הפחתה בכאבים איסכמיים ומשתפרת יכולת ההליכה.

הטיפול המומלץ לחולים הסובלים ממחלת עורקים היקפיים או ממחלת בירגר הסובלים מסימפטומים של החמרה במחלתם כגון הופעת פצעים קשיי ריפוי, כאבים איסכמיים, כיבים ונמקים, הוא "רה- וסקולריזציה", ניתוח להחלפת כלי הדם החסום. עבור חולים שאינם יכולים לעבור פרוצדורה זו או שהפרוצדורה לא הניבה את התוצאות הרצויות, ניתן לטפל באילופרוסט. עבור חולי סקלרודרמה, אחד הטיפולים האפשריים בזמן התקף הוא אילופרוסט.

דרכי מתן ומינון

באינהלציה

אילופרוסט הניתן באינהלציה (בשם מסחרי ונטויס) לטיפול ביתר לחץ דם ריאתי עורקי ראשוני או שניוני למחלות של רקמות חיבור ( כגון לופוס, סקלרודרמה) וכן לטיפול ביתר לחץ דם ריאתי עורקי על רקע של טרומבו אמבולי כרוני.

לאחר הפניית רופא, המטופל יקבל הדרכה ומכשירי אינהלציה ייעודיים מאחות מדריכה. מכשיר האינהלציה מאפשר מתן מינון 2.5 מיקרוגרם וכן 5 מיקרוגרם, עד 9 פעמים ביום בהתאם להוראת הרופא. בשני המקרים, אמפולה אחת מיודעת לאינהלציה אחת, שאריות תרופה שנותרו במכשיר האינהלציה יש להשליך.

באינפוזיה

הטיפול באילופרוסט ניתן באינפוזיה (בשם מסחרי אילומדין) למשך כשש שעות בפיקוח רופא. הטיפול ניתן במסגרת אשפוז יום בבית חולים או במרפאה בקהילה וכן באשפוז בבתי חולים. משך הטיפול משתנה לפי סוג וחומרת המחלה. באופן כללי חולי רנו מטופלים במשך מספר ימים בעת התקף ובנוסף טיפול מניעתי במהלך השנה. חולי בירגר ומחלת עורקים היקפיים יטופלו במשך מספר שבועות. הטיפול ניתן בדרך כלל בימי השבוע עם הפסקה בסוף השבוע.

אופן הפעולה

אילופרוסט משפיע על כל המאפיינים הקשורים ביתר לחץ דם ריאתי:

  1. מרחיב כלי דם חזק
  2. פעילות אנטי-תרומבוטית (עיכוב פעולה והצמדת טסיות דם)
  3. פעילות אנטי-פרוליפרטיבית ( מעכב שגשוג יתר של תאי אנדותל)
  4. פעילות אנטי דלקתית ואנטי פיברינוליטית (מעכב פעילות רעלנים, מעכב פעילות לויקוציטים והצמדותם).

תופעות לוואי

במקביל לתופעות הרצויות של הטיפול, הרחבת כלי הדם עלולה לגרום לכאב ראש, לתחושה של סומק בפנים וכן לבחילה. ניתן לשלוט בתופעות הללו בעזרת הפחתה קלה של מינון האילופרוסט. התופעות אלו נעלמות במהירות לאחר הפסקת הטיפול.

טיפול סלקטיבי לריאות ובמיוחד לאזורים המאווררים בריאות

האנטומיה של הריאות מאפשרת מתן תרופות ישירות על ידי אינהלציה. נאדיות הריאה מוקפות בכלי דם, כאשר המטופל שואף ונטויס, התרופה עוברת ישירות מהנאדיות לכלי הדם המכווצים ומרפה אותם, בעקבות הרפיית כלי הדם, מתאפשרת זרימת דם מוגברת ורווית חמצן טובה יותר.

בקרב חולי יתר לחץ דם ריאתי (וכן בקרב אנשים בריאים בזמן מנוחה) לא כל אזורי הריאות מאווררים, רק בחלק מהריאות מועבר חמצן ופחמן דו-חמצני. חשוב שבאזורים המאווררים כלי הדם יהיו מורחבים כדי שיוכלו לקבל חמצן ולשחרר פחמן דו-חמצני. באזורים שאינם מאווררים, כלי הדם בדרך כלל מכווצים ומעט דם עובר בהם. תרופות סיסטמיות לטיפול ביתר לחץ דם ריאתי אינן ממוקדות בפעולתן לאתר המטרה לכן הן משפיעות גם במקומות בהן הרחבת כלי הדם אינה רצויה. ואינה תורמת להעלאת הסטורציה( הרוויה) של החמצן בדם. הטיפול באינהלציה ליתר לחץ דם ריאתי הוא הטיפול היחיד שאינו סיסטמי אלא סלקטיבי בעיקר לריאות ובמיוחד לאזורים המאווררים בריאות, לכן, מתן טיפול באינהלציה מאפשר הרחבה של כלי הדם במקום בו דרושה זרימת דם- באזורים בהם יש מעבר של חמצן ופחמן דו-חמצני. כתוצאה מכך, בעקבות אינהלציית ונטויס, אחוז הסטורציה של חמצן בדם עולה משמעותית יחסית למצב ההתחלתי.

כיוון שוונטויס ניתן באינהלציה, רוב התרופה מגיע לאיבר המטרה, לריאות ולכן הסיכוי להפחתת לחץ דם מערכתי הוא נמוך, המטופל מרגיש פחות תופעות לוואי לעומת טיפול הניתן בכדור, בעירוי לווריד או בזריקה תת-עורית.

תוצאות הטיפול באילומדין

במחקרים שנערכו, נמצא שחלק מהחולים מגיב לטיפול וחלק אינו מגיב. כאשר החולה מגיב לטיפול, חלק מהסימפטומים משתפרים או אף נעלמים:

תופעת רינו

מחלת רינו מאופיינת בזרימת דם מוגבלת באצבעות הגפיים כתוצאה מכיווץ יתר של כלי הדם באיברים אלו. בעקבות כך ניכר שינוי צבע בקצות אצבעות הגפיים. קור או מתח נפשי יכולים להחמיר את התופעה. במקרים החמורים יופיעו גם כאבים, פצעים קשיי ריפוי וכיבים איסכמיים כאשר הגורם לתופעת רינו אינו ידוע, התופעה נקראת מחלת רינו. סינדרום רינו מתאר מצב שניוני למחלה אחרת כגון מחלת רקמת חיבור. סינדרום רינו מופיע בקרב כ 95% מחולי סקלרודרמה במהלך מחלתם. סקלרודרמה היא מחלה אוטו- אימונית מערכתית ומשפיעה בעיקר על העור ועל כלי הדם. סקלרודרמה מופיעה באחת משתי הצורות: מוגבלת או מפושטת. סקלרודרמה מוגבלת משפיעה בעיקר על כפות הידיים, הזרועות והפנים. סקלרודרמה מפושטת מתקדמת במהירות, משפיעה על אזורים גדולים של העור וכן על איברים פנימיים- כליות, לב או ריאות. הטיפול מתמקד בסיבוכים הקשורים לאברי המטרה. הרוב המכריע של המטופלים מגיב לטיפול באילומדין: הפחתת תדירות ההתקפים וחומרתם וכן ריפוי הפצעים קשיי הריפוי באצבעות.

מחלת עורקים היקפיים חסימתית

גם במחלת עורקים היקפיים חסימתית קיימת הגבלה בזרימת הדם לגפיים. הסימפטומים האופייניים הם כאבים, בהתחלה רק בהליכה ולאחר מכן גם במנוחה, פצעים קשיי ריפוי, כיבים ונמקים. אחד הסימפטומים המאפיינים מחלת עורקים היקפיים הוא צליעה לסירוגין, במהלך ההליכה המטופל מרגיש כאבים, עוצר עד שהכאב חולף ושוב מתחיל ללכת, לאחר זמן מה הכאב מתגבר והוא עוצר לנוח וכך חוזר חלילה. הסיבה לכאב נעוצה בכך שזרימת הדם ברגליים מוגבלת והשרירים ברגלים אינם מקבלים את החמצן הדרוש לפעילותם. בעת המנוחה יורדת הדרישה לחמצן והכאב חולף. במצבים מתקדמים יותר זרימת הדם לרגליים כה מוגבלת שאפילו בעת מנוחה הכאב ממשיך, לכן הכאב האופייני למחלה נקרא כאב במנוחה. בקרב המגיבים לטיפול באילומדין תחול הקלה על כאבים במנוחה, זירוז ריפוי של פצעים קשיי ריפוי איסכמיים ואף הפחתה בשיעורי הקטיעות.

מחלת בירגר

זוהי מחלה בה מתרחשות דלקות וחסימות (טרומבוזיס) חוזרות ומתגברות בכלי הדם הקטנים והבינוניים בגפיים. מחלה זו קשורה משמעותית עם עישון. הסימפטומים של מחלת בירגר דומים מאד למחלת עורקים היקפיים- צליעה לסירוגין, פצעים קשיי ריפוי, כיבים ונמק. הפסקת עישון מביאה להקלה משמעותית בסימפטומים. תגובה לטיפול בקרב חולי בירגר מתבטאת בהקלה על כאבים במנוחה ובזירוז משמעותי של ריפוי פצעים קשיי ריפוי.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ אילופרוסט, אגף הרוקחות, משרד הבריאות

הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה יעוץ רפואי.