אימרה טרנצ'ני-ולדאפפל
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה. אימרה טרנצ'ני-ולדאפפל (בהונגרית: Trencsényi-Waldapfel Imre; בודפשט, 16 ביוני 1908[1] – בודפשט, 2 ביוני 1970)[2][3] היה פילולוג קלאסי יהודי-הונגרי, היסטוריון ספרות, היסטוריון דת, פרופסור באוניברסיטה, מתרגם, חבר נספח (1949) וחבר קבוע (1950) של האקדמיה ההונגרית למדעים. תחומי המחקר שלו היו היסטוריה ספרותית עתיקה, היסטוריה דתית, היסטוריה ספרותית הונגרית והומניזם.
ביוגרפיה
אימרה ולדאפפל נולד במשפחה יהודית כבנם של ד"ר יאנוש ולדאפפל (1866–1935), מורה בגימנסיה ראשית, ושל אנה וייס. ובשנת 1932 סיים את לימודיו באוניברסיטת פאזמאן פטר (כיום אוניברסיטת אטווש לוראנד) עם תואר בשפות הונגרית-לטינית-יוונית, שם היה תלמידם של הבלשנים בעלי השם: יאנוש הורבאט, קארוי קרני ודיולה הורניאנסקי. בשנים 1937–1938 ערכו הוא ואנה היינל (במקור הולצר) את כתב העת ה"ארגונאוטים" (Argonauták). הוא היה מרצה בכיר עד 1938. לא ידוע על קורות חייו בשואה, רק זאת שבין 1938 לבין 1946 עבד כמגיה ולקטור בהוצאה לאור Új Idők Rt, וכן כתב עבור לקסיקון Új Idők. בין השנים 1946–1948 הפך לחבר צוות של "המרכז לחינוך עממי" בבודפשט, וכן לבעל טור בעיתון "מילה חדשה" (אוי סו-Új Szó). ב-26 ביוני 1948 מונה לפרופסור באוניברסיטה והועמד בראש המחלקה לקלאסיקה ופילולוגיה באוניברסיטת סגד. בשנת הלימודים 1949–1950 היה רקטור אוניברסיטת סגד. הוא חזר לבודפשט ובין השנים 1950–1970 עמד בראש המכון לפילולוגיה לטינית-יוונית באוניברסיטת אטווש לוראנד. בין השנים 1950–1953, שימש גם כרקטור של אוניברסיטת אטווש לוראנד. באספת החברים של אגודת הסופרים ההונגרים ב-28 בדצמבר 1956, הוא נקט עמדה נגד המרד ההונגרי, בניגוד לרוב המכריע של החברים.[4]
פעילותו
ולדאפפל השתתף בארגון ובניהול הפדגוגי של תנועת הנוער הקומוניסטית – הפיונירים. הוא היה חבר באגודת העתיקות ההונגרית ובמשך זמן מה נשיאה. יחד עם אשתו פרסם כמה כרכים של סיפורי נעורים וכתב מבואות למהדורה ההונגרית של יצירותיהם של סופרים יוונים ורומאיים. כארבע מאות ממחקריו פורסמו, שהיקפם נע בין הסיודוס לבין גורקי ומיאנוש קיקיליי ועד אטילה יוז'ף. בביוגרפיה שלו, ההוראה האקדמית והפעילות הספרותית מהווים יחידה בלתי נפרדת. רוב כתביו עסקו בעתיקות היווניות והרומאיות והמשכיותן. הוא חקר את השפעת העיסוק הפואטי ההונגרי והלטיני זה על זה. הוא ערך כמה אנתולוגיות של ספרות עולמית. ב-1955 יצירות נבחרות של קיקרו פורסמו בעריכתו ותורגמו ברובן. הוא פעל רבות כדי להציג את סופרי ההומניזם הקלאסי, כמו ההיסטוריה הספרותית היוונית ועשרת החוברות של דיוקנאות קלאסיים. מחקרו "ארסמוס וחבריו ההונגרים" מתאפיין בגישה פילוסופית. הוא עסק במחקר היסטורי דתי ועם אשתו בחן גם עיבודים לסיפורי עם וכתב גם אגדות מודרניות. עבודתו המשמעותית כמתרגם היא תרגומי האפוסים של הסיודוס, מחזהו של מנאנדרוס "הנרגן", אנטיגונה של סופוקלס, "פרומתאוס הכבול" של אייסכילוס.[5]
משפחתו
- יוז'ף ולדאפפל (1904–1968) היסטוריון ספרות, מרצה באוניברסיטה היה אחיו הגדול
- אסתר ולדאפפל (1906–1968) ספרנית והיסטוריונית היא אחותו הגדולה.
- לאסלו ולדאפפל (1911–1942) מתמטיקאי היה אחיו הצעיר.
רעייתו הייתה מרגיט פטרולאי, אותה נשא ב-1 בספטמבר 1934 בבודפשט.[6]
עבודותיו (מבחר)
מחקריו
- Gyöngyösi-dolgozatok; Pallas, Bp., 1932 (Irodalomtörténeti füzetek)
- Humanizmus és nemzeti irodalom. Irodalomtörténet, 1933
- Az ezüstpagoda. Petrolay Margit, Trencsényi W. Imre meséi; Dante, Bp., 1934
- Gyöngyösi István; Magyarságtudomány, Bp., 1936 (A Magyarságtudomány tanulmányai)
- Görög-római mythologia. A klasszikus ókor istenei és hősmondái; Győző, Bp., 1936
- A régi Pest-Buda. Egykorú képek és leírások; összeáll. Trencsényi-Waldapfel Imre; Officina, Bp., 1937 (Officina képeskönyvek)
- Christophorus; Arany János Ny., Bp., 1937
- Petrolay Margit–Trencsényi Waldapfel Imre: A csodatoll; Dante, Bp., 1940
- Petrolay Margit–Trencsényi Waldapfel Imre: Az igazi királyfi; Dante, Bp., 1940
- Erasmus és magyar barátai. Budapest, 1941
- Pest-budai múzsa; Officina, Bp., 1942 (Officina képeskönyvek)
- Laudes et luctus Regiae Budae. Ex collectione Emerici Trencsényi-Waldapfel; Officina, Bp., 1943 (Officina Hungarica)
- Görög irodalom. In A világirodalom története. I. köt. Budapest, 1944
- Ádám és Ahasverus. Az ember tragédiája forrásaihoz és értelmezéséhez; Magyar Irodalomtörténeti Társaság, Bp., 1947 (Irodalomtörténet III., 1600-1849)
- A görög szabadságért; sajtó alá rend. Szendrő Ferenc, Tiszay Andor, Trencsényi-Waldapfel Imre; Segítséget a görög népnek Országos Bizottsága, Bp., 1948
- Görög-római mythologia. A klasszikus ókor istenei és hősmondái; 2. bőv. kiad.; Győző, Bp., 1948
- Humanizmus és marxizmus. Budapest, 1948
- Világirodalom. 2. félév; Tankönyvkiadó, Bp., 1951 (Eötvös Loránd Tudományegyetem Bölcsészkarának jegyzetei)
- Világirodalmi antológia. Egyetemi segédkönyv; szerk. Trencsényi-Waldapfel Imre; Tankönyvkiadó, Bp., 1952-1962
- Aristophanes pályakezdése. MTA Nyelv- és Irodalomtudományi Osztály Közleményei, 1957
- Előre az úttörőcsapatok megújhodásáért! Trencsényi Waldapfel Imre előadói beszéde, Köböl József hozzászólásával. Az úttörőcsapatok szervezési szabályzata; Magyar Úttörők Szövetsége, Bp., 1957
- Ciceron et Lucréce. Acta Antiqua Academiae Scientiarum Hungaricae, 1958
- Vallástörténeti tanulmányok; Akadémiai, Bp., 1959
- Trencsényi-Waldapfel Imre–Dobrovits Aladár–Hahn István: Előadások a vallás és az ateizmus történetéről 1.; ELTE, Bp., 1960
- Gyermekeink boldogsága; bev. Szabó Imre; Ifjúsági Lapkiadó, Bp., 1963 (Úttörővezetők kiskönyvtára)
- Klasszikus arcképek : 1-10. Budapest, 1964
- Humanizmus és nemzeti irodalom. Budapest, 1966
- Görög regék. Budapest, 1967
- Előadások a görög nevelés elméletéről; szerk. Trencsényi László; OKKER Oktatási Iroda, Bp., 1998
- W. Petrolay Margit és Trencsényi W. Imre: A holdbéli leány Uj idők Irodalmi Intézet Rt., Bp., 1948
תרגומיו
- ורגיליוס הפסטורלי ההונגרי. הטקסט המלא של האקלוגים (Eclogue) של ורגיליוס. בודפשט, 1938
- משוררים יוונים. בודפשט, 1942
- ארסמוס מרוטרדם: שיחות מנומסות. בודפשט, 1946[7]
- סופוקלס: אנטיגונה. בודפשט, 1947
- שירים יווניים. עם גאבור דבצ'רי. בודפשט, 1947
- הסיודוס: עבודות וימים. בודפשט, 1955 (סופרים יוונים ולטיניים Scriptores Graeci et Latini. 3)
- לוקיאנוס: שיחה על המחול. בודפשט, 1959
- מנאנדרוס: הנרגן. בודפשט, 1960
- פובליוס טרנטיוס אפר: היצור החי. בודפשט, 1961 (סופרים יוונים ולטינייםScriptores Graeci et Latini. 4)
- אייסכילוס: פרומתאוס. בדרמות של אייסכילוס. בודפשט, 1962
- אוריפידס: היפוליטוס. באוריפידס: עשר טרגדיות. בודפשט, 1964
- אייסכילוס: פרומתאוס הכבול. בתוך: הדרמות היפות ביותר של ספרות העולם. I. Budapest, 1965
- אתה בן אנוש. תרגומים 1979
פרסים והוקרה
- פרס באומגרטן (1947)
- מדליית ההצטיינות של הרפובליקה ההונגרית דרג זהב (1948)
- פרס באומגרטן (1949)
- עובד מצטיין בהשכלה גבוהה (1953)
- עיטור מסדר העמל (1955, 1958, 1960, 1966)
- מדליית זיכרון של משמר הפועלים (1962)
- עיטור מסדר העמל דרג זהב (1966)
- מדליית ברית הקומוניסטים הצעירים (KISZ), (1968)
- פרס המדינה של הרפובליקה העממית ההונגרית דרג 2 (1970) – על עבודתו בתולדות הספרות ותולדות הדת, שהעשירה משמעותית את ספרות הפילולוגיה הקלאסית, כמו גם בגין פעילות ההוראה שלו.
לקריאה נוספת
- מי זה מי בספרות ההונגרית? ספרי עיון מסת"ב 9638607106
- אלמנך אוניברסיטת סגד: 1921–1995. כרך א' (1996). Szeged, רז'ה מסארוש. מסת"ב 963-482-037-9
- Magyar életrajzi lexikon II. (L–Z). Főszerk. Kenyeres Ágnes. Budapest: Akadémiai. 1969. (לקסיקון ביוגרפי הונגרי. עורכת ראשית אגנש קניירש)
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ "Születési bejegyzése a Budapest VIII. kerületi polgári születési akv. 1513/1908. folyószáma alatt".
- ^ "Halotti bejegyzése a Budapest XII. kerületi állami halotti akv. 1609/1970. folyószáma alatt".
- ^ "Gyászjelentése (1970)".
- ^ A Magyar Írók Szövetsége 1956. december 28-án tartott taggyűlésének jegyzőkönyve. Literatura, 1989/1–2, 307–314.
- ^ Az vitatott, hogy Aiszkhülosz írta-e.
- ^ "Házasságkötési bejegyzése a Budapest XI. kerületi polgári házassági akv. 297/1934. folyószáma alatt".
- ^ Új kiad. 1967
