אימרה שלאי
 | |
| לוחות זיכרון של אימרה שלאי ושאנדור פירסט |
אימרה שלאי (בהונגרית: Sallai Imre, מקודם הולנדר עד 1916,[1] פיליה, 17 בדצמבר 1897 - בודפשט, 29 ביולי 1932) היה פקיד במוסד פיננסי, מנהיג תנועה פוליטית, עובד המפלגה קומוניסטית ופוליטיקאי. הוא הואשם בביצוע ההתנקשות בביאטורבאדי(הו') (שלא היה לו כל קשר איתו והיה חף מפשע) והוצא להורג בגין ביצוע התנקשות זו. ההתנקשות בביאטארבאדי התרחשה ב־13 בספטמבר 1931, אז פוצץ פושע בשם סילבסטר מטושקה חלק ממסילת הרכבת שעבר על גשר הרכבת ביאטורבאדי. הפיצוץ גרם ל 22 הרוגים ובהמשך הוכרז ממשל צבאי בהונגריה לתקופה של למעלה משנה.
חייו
שלאי נולד בפיליה בטרנסילבניה (אז האימפריה האוסטרו-הונגרית).[2] הוא היה חבר באיגוד הלאומי של פקידי המוסדות הפיננסיים. היו לו יחסים טובים עם אוטו קורווין, איתו ארגן תנועה אנטי-מיליטריסטית במהלך מלחמת העולם הראשונה (הסוציאליסטים המהפכניים)(הו'). ב -1 בינואר 1918 חולקו עלונים לחיילים שהפצירו בהם ללכת אחרי המהפכה הסובייטית. שלאי נעצר ב־6 במאי ושוחרר רק לאחר ניצחונה של מהפכת החרציות. הוא הפך לעורך "החייל האדום" עד שנעצר בפברואר 1919 יחד עם מנהיגים קומוניסטים אחרים, ושוחרר רק ב־19 במרץ.[3] בתקופת הרפובליקה הסובייטית ההונגרית היה סגן מנהל המחלקה הפוליטית של קומיסר העם לענייני פנים, למעשה סגנו של אוטו קורווין. לאחר נפילת הרפובליקה הוא נמלט לווינה, ואז היגר למוסקבה, שם השתתף בפיתוח "הסיוע האדום הבינלאומי". הוא נשלח ממוסקבה להונגריה על פי הצעתה של בלה קון[4] כדי לעבד את משימות העיתונות הקומוניסטית הבלתי חוקית בהונגריה.
הוצאתו להורג
בעקבות ההתנקשות בביאטרבאדי האשימה הממשלה את הקומוניסטים והכריזה על ממשל צבאי. על פי כתב האישום שלאי הואשם בביצוע ההתנקשות יחד עם שאנדור פירסט, שניהם יהודים, והם נידונו למוות. "הסיוע האדום ההונגרי" פתח בקמפיין כדי לעזור להם, אך ניסיונם לא הצליח. גזר הדין בוצע ב־29 ביולי 1932. שלאי צעק את שמו של בלה קון מתחת לעץ התלייה. לדברי ארווין שינקו, בלה קון שלח את שלאי להונגריה בגלל קרבות מפלגתיים פנימיים וכדי "להיפטר ממנו" ושלאי רצה לומר זאת בעת התלייה.
הטקסט ההונגרי לשיר התנועה הקומוניסטית "אנחנו בחזית הלחימה"(הו'), במקור שיר גרמני, מציין את זכרפ של שני הקומוניסטים היהודים שהוצאו להורג.
מקורות
- אימרה שלאי. המוזיאון הספרותי של פטפי
- לקסיקון ביוגרפי הונגרי. אימרה שלאי.
מידע נוסף
- Berényi Zsuzsanna Ágnes: Budapest és a szabadkőművesség. Bp., Szerző, 2005.
- R. Gilicz Márta: Ifjúságunk példaképei. Válogatott bibliográfia a magyar munkásmozgalom nagy harcosairól. Bp., Fővárosi Szabó Ervin Könyvtár, 1965.
- Magyar Nagylexikon. Főszerk. Élesztős László (1-5. k.), Berényi Gábor (6. k.), Bárány Lászlóné (8-). Bp., Akadémiai Kiadó, 1993-.
- Révai Új Lexikona. Főszerk. Kollega Tarsoly István. Szekszárd, Babits, 1996-.
- Új magyar életrajzi lexikon. Főszerk. Markó László. Bp., Magyar Könyvklub.
- Mesterházi Lajos: A haza – Hősök voltak (elbeszélésgyűjtemény a magy. munkásmozgalom történeteiből, Bp., 1956);
- Illyés Gyula: Micsoda alkony;
- Radnóti Miklós: Tört elégia (vers);
- Pesold Ferenc: Újpesti ház (r., Bp., 1981);
- Máté György: Távirat éjfélkor (r., Bp., 1962);
- Nádass József: Sallai (vers, Márciusi szél Bp. 1959)
- Domokos István: Sallai István és Fürst Sándor pere (Bp., 1962);
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ A Belügyminisztérium 75958. sz. rendelete. MNL-OL 30804. mikrofilm 286. kép 2. karton .
- ^ HU BFL VII.18.d 13/2108/1919
- ^ HU BFL - VII.102.a - fogoly - 1919 - 893.
- ^ Sinkó Ervin: Szemben a bíróval. Magvető Könyvkiadó, Budapest 1983. 81. oldal מסת"ב 963 271 918 2.
