איניגו ג'ונס
 | |
| איניגו ג'ונס, דיוקן מעשה ידי הצייר סר אנתוני ואן דייק |
איניגו ג'ונס (באנגלית: Inigo Jones; 15 ביולי 1573 - 21 ביוני 1652) היה אדריכל אנגלי שנחשב לאחד מחשובי האדריכלות האנגלית. ג'ונס היה זה אשר הביא את סגנון אדריכלות הרנסאנס לאנגליה ולצרפת.
חייו
ג'ונס נולד בסמית'פילד שבמרכז לונדון, בן ליצרן בדים קתולי ולשי. ג'ונס נקרא על שם אביו איניגו (ככל הנראה קיצור של "איגנשיוס" - "ignatius"[1]) והוטבל בכנסיית סנט ברתולומיו הקטנה. לא ידוע היכן התחנך בצעירותו, אולם בסוף המאה ה-16 נסע ללמוד אדריכלות באיטליה, ובכך היה לאחד מראשוני תושבי אנגליה שעשה זאת).
ג'ונס ביקר באיטליה בין השנים 1598–1603 (ככל הנראה במימון רוג'ר מנרס, הארל החמישי מרות'לנד), ובשנית בין 1613 ו-1614. בביקוריו הושפע מסגנון אדריכלות הרנסאנס האיטלקי וכן מעבודותיו של אנדראה פלדיו. השפעות אלו נראו לימים בתכנוניו של ג'ונס ובכך הביא לאנגליה את סגנון האדריכלות הפלדיאנית, הקרוי על שמו של פלדיו.
עם פרוץ מלחמת האזרחים האנגלית בשנת 1642 הוחרם רכושו, אולם זה הושב לו בשנת 1646. בתקופה שבה הוחרם רכושו התגורר במגורים שניתנו לו בבית סומרסט.
ג'ונס נקבר בכנסיית רציף סנט בנט פאול שבלונדון.
עבודותיו הבולטות
עם יצירותיו הידועות ביותר של ג'ונס נמנים בית המלכה שבגריניץ', אותו תכנן בשנת 1616, ובית הסעודות שהיה חלק מארמון וייטהול, אותו תכנן ג'ונס בשנת 1619 בסיועו של עוזרו ואחיינו, האדריכל ג'ון וב.
ג'ונס תכנן את מתחם קובנט גרדן במימונו של פרנסיס ראסל, הארל הרביעי מבדפורד, אשר ביקש ממנו לתכנן פיאצה איטלקית. ראסל התחייב לבנות בכיכר כנסייה, אולם ביקש לחסוך בהוצאות ועל מנת לבנות יותר יחידות דיור במתחם הורה לג'ונס לבנות "אסם". ג'ונס הסכים, אולם לעוזרו אמר כי יבנה את "האסם הכי יפה באירופה".
ג'ונס שימש כמנהל עבודות הבנייה עבור המלך צ'ארלס הראשון ובמסגרת תפקיד זה התבקש לערוך סקר ארכיטקטוני של סטונהנג' והיה הראשון שערך מדידות מסודרות במקום. כמו כן תכנן עבור המלכה הנרייטה מריה את הקפלה הקתולית בבית סומרסט.
תחומי יצירה נוספים
בנוסף להיותו אדריכל מוכשר ג'ונס פעל רבות בתחום עיצוב תפאורות ותלבושות לתיאטרון. הוא היה לראשון שתכנן תפאורות נעות עבור התיאטרון האנגלי. כמו כן, תכנן תחפושות, תלבושות ואביזרי במה עבור בן ג'ונסון.
לקריאה נוספת
- מייקל ליפמן, Inigo: The Troubled Life of Inigo Jones, Architect of the English Renaissance. לונדון, הוצאת הדליין בוק, 2003.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ ליפמן, עמ' 14
