אישטוואן החמישי, מלך הונגריה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית מנהיג ריקה. אישטוואן החמישיהונגרית: István az Ötödik נולד לפני 18 באוקטובר 1239 - 6 באוגוסט 1272 באי צ'פל) היה מלך הונגריה וקרואטיה בשנים 1272-1270 ודוכס שטיריה בשנים 1268-1260. הוא היה בנו הבכור של המלך בלה הרביעי ושל מריה לסקרינה. בלה הרביעי המליך את בנו עוד בגיל שש ומינה אותו כדוכס סלבוניה. בילדותו השיאו אותו לאליזבט, בת של אחד מראשי הקומנים שהתיישבו בימי שלטונו של בלה הרביעי במישור ההונגרי הגדול. ב-1257 מהמלך מינה אותו כדוכס טרנסילבניה וב-1258 כדוכס שטיריה. האצילים המקומיים בשטיריה, שסופחה לממלכת הונגריה לפני ארבע שנים, התנגדו למושל החדש. בעזרת מלך בוהמיה, אוטוקר השני הם התקוממו וגרשו את צבאו של אישטוואן ממרבית אזורי שטיריה. אחרי שאוטוקר השני נחל תבוסה כואבת לצבאות המאוחדים של אישטוואן ושל בלה הרביעי בקרב קרסנברון ב-12 ביולי 1260 עזב אישטוואן את שטיריה ושב לטרנסילבניה. אישטןוואן הכריח את אביו להעניק לו את כל חלקי הונגריה ממזרח לדנובה ויחד עם התואר "המלך הצעיר" של הונגריה (1262). כעבור שנתיים פרצה מלחמת אזרחים בין בלה הרביעי לבנו, אחרי שאישטוואן האשים את אביו שתכנן לנשל אותו מכל ירושתו. ב-1266 הם חתמו בסופו של דבר על הסכם שלום, אולם האמון התערער ביניהם לצמיתות. כשבלה הרביעי הלך לעולמו ב-3 במאי 1270 ירש אישטוואן את הממלכה ללא בעיות. אבל אחתו אנה ויועציו הקרובים ביותר שלאביו נמלטו לממלכת בוהמיה. אוטוקר השני פלש להונגריה באביב 1271 אך הובס על ידי אישטוואן. בקיץ שלאחר כך, מגנאט מורד לקח בשבי את בנו של אישטוואן, לאסלו. כעבור זמן קצר אישטוואן חלה לפתע ומת.

קורות חייו

ילדותו

אישטוואן נולד בשנת 1239[1] כילדו השמיני ובנו הראשון של מלך הונגריה, בלה הרביעי, ושל אשתו, מריה לסקרינה, שהייתה בתו של הקיסר הביזנטי של ניקאיה, תאודורוס לסקריס.[2] הוא הוטבל לנצרות ב-18 באוקטובר 1239 על ידי רוברט, ארכיבישוף אסטרגום,[3] הילד שנועד להיות יורש המלך נקרא לכבוד אישטוואן ה"קדוש", המלך הראשון של ההונגרים.[4] בלה ומשפחתו, יחד עם התינוק, נמלטו לזגרב אחרי שהפולשים המונגולים-טטרים מיגרו את הצבא המלכותי בקרב מוהי ב-11 באפריל 1241[5] בפברואר 1242 המונגולים חצו את הדנובה הקפואה והמשפחה המלכותית נמלטה אל העיר המבוצרת היטב טרוגיר.[6] אחרי שבמרץ 1242 באופן מפתיע נסוגו המונגולים מהונגריה, שבו המלך ומשפחתו מדלמטיה.[7][8]

"המלך הצעיר" השותף לכתר

דוכס סלבוניה 1257-1245

צ'רטר מלכותי בשנת 1246 מזכיר את אישטוואן בתור "מלך ודוכס סלבוניה".[4] ככל הנראה, בשנה הקודמת, לפי ההיסטוריונים גיולה קרישטו ופרנץ מאקו, הכתיר בלה את בנו כ"מלך הצעיר" (rex iunior) והעניק לו את האדמות שבין הנהר דראווה והים האדריאטי.[4][9] בגיל שבע היה אישטוואן אחראי על קרואטיה, דלמטיה וסלבוניה שבראש כל אחת מחבלים אלה עמד מושל מלכותי ה מכונה "באן"[4] }[10] במכתב אל האפיפיור אינוקנטיוס הרביעי בשלהי שנות ה-1240 ציין בלה הרביעי ש"בשם הנצרות השאנו את בננו עם צעירה קומנית[11] הכלה הייתה ארז'בט (אליזבת) המכונה "הקומנית", בת של מנהיג קומני שאותו הזמין בלה להתיישב במישורים שלאורך הנהר טיסה.[12][13] ארז'בט הטובלה לנצרות, אולם עשרה מנהיגים קומנים שנכחו בטקס לא ויתרו על שבועתם המסורתית על כלב שנכרת לשתיים על ידי חרב [14]

דוכס טרנסילבניה ושטיריה 1260-1257

כשהגיע אישטוואן לפרקו בשנת 1257 אביו מינה אותו כדוכס טרנסילבניה.[15][16] שלטונו בטרנסילבניה לא האריך ימים, מכיוון שבשנת 1258 אביו הפקיד בידיו את דוכסות שטיריה.[9][16] שטיריה סופחה להונגריה בשנת 1254, אולם המגנטים המקומיים התקוממו וגרשו את אישטוואן גוטקלד, המושל שהתמנה על ידי בלה הרביעי לפני מינוי בנו.[17] אישטוואן ואביו פלשו אז לשטיריה והכניעו את המורדים.[18] בנוסף לשטיריה קיבל אישטוואן מידי אביו עוד שני מחוזות סמוכים - ואש וזאלה.[18][19] באביב 1259 הוא יצא למסע שוד בדוכסות קרינתיה על מנת לנקום בדוכס הקרינתי אולריך השלישי שתמך במורדים בשטיריה.[18][20] שלטונו של אישטוואן נשאר בלתי אהוד בשטיריה. בתמיכת המלך אוטוקר השני של בוהמיה המגנטים המקומיים התקוממו שוב. [21] אישטוואן הצליח לשמור לעצמו רק עת היישוב פטאו (כיום פטוי בסלובניה) ואת הסביבה. [22] ב-25 ביוני 1260 הוא חצה את הנהר מוראבה כדי לפלוש לממלכה הצ'כית. צבאו שכלל סקלרים, רומנים וקומנים, הביס את אחד הכוחות האוסטריים. [22][23] עם זאת בקרב המכריע - קרב קרסנברון ב-12 ביולי נוצחו הצבאות המאוחדים של בלה הרביעי ושל אישטוואן, במידה הרבה בגלל איחור הגעתו של הכוח המרכזי שבפיקוד המלך בלה.[24][23] אישטוואן שעמד בראש כוח החלוץ נס על נפשו .[25] ב-31 במרץ 1261 נחתם הסכם השלום ששם קץ למלחמה בין הונגריה לבוהמיה, כשהמלך בלה הרביעי נאלץ לוותר על שטיריה לטובת אוטוקר השני.[26]

עימותים צבאיים ומלחמת אזרחים

מצודת באבה וידה בווידין, שנכבשה בשנת 1261 על ידי אישטוואן החמישי

איטשוואן חזר לטרנסילבניה ומשל בה בשנית החל מ-20 באוגוסט 1260 ,[27] .[28] ביחד עם אביו פלש לבולגריה ב-1261 וכבש את וידין.[29] אישטוואן המשיך בפלישה לבד אחרי שאביו שב להונגריה.[30] הוא הטיל מצור על העיר הבולגרית לום, שעל גדת הדנובה והתקדם אל וליקו טרנובו תוך כדי מרדף אחרי הצאר הבולגרי קונסטנטין טיך. אולם הצאר הצליח להתחמק מעימות ישיר עם ההונגרים ועד סוף השנה ראה אישטוואן לנכון להסיג את כוחותיו מבולגריה.[30]

בתחילת שנות ה-1260 יחסיו של אישטוואן עם אביו בלה הרביעי התערערו .[31] הצ'רטרים של אישטוואן חושפים את פחדיו מפני נישול מהירושה וגירוש על ידי אביו .[31] הוא האשים מספר ברונים בלי לנקוב בשמותיהם, כי הסיתו את המלך הזקן נגדו .[31] מצד שני צ'רטרים של אישטוואן מוכיחים שהוא העניק אחוזות ברוזנויות (מחוזות היסטוריים) ביהר, סטמר אוגוצ'ה ואחרים מחוץ לטרנסילבניה.[32]

בעקבות כמה עימותים בין תומכי המלך הבכיר ואלו של המלך הצעיר בסתיו 1262 תיווככו הארכיבישופים פיליפ טירייה מאסטרגום וזמרגד של קלוצ'ה בין המחנות היריבים .[33][34] ב-25 בנובמבר [[1262}} הסכם השלום בפרסבורג (ברטיסלבה) ציין את חלוקת הממלכה, לפיה קיבל אישטוואן את האזורים ממזרח לדנובה ,[35].[36] באשרו את ההסכם ב-5 בדצמבר הבטיח אישטוואן, בין השאר, שלא יפלוש לדוכסות סלבוניה, שהוענקה על ידי בלה הרביעי לאחיו הצעיר של אישטוואן, בלה .[33] באותם הימים הציג אישטוואן את עצמו בתארים "מלך צעיר, דוכס טרנסילבניה ושליט הקומנים" [35][33] אציל בולגרי בשם הדספוט יאקוב סבטוסלב קרא לעזרתו של אישטוואן אחרי שאחוזותיו באזור מדרום לווידין נכבשו על ידי כוחות ביזנטים במחצית השנייה של שנת 1263.[37][38]/ אישטוואן שלח לבולגריה תגבורות בפיקודו של ווייבוד טרנסילבניה, לסלו השני קאן, ווייבוד טרנסילבניה.[38] הוויבוד גבר על הביזנטים וגירש אותם מבולגריה.[30] אישטוואן העניק את וידין ליאקוב סבטוסלב [30]

הפיוס בין אישטוואן לאביו לא ארך ימים.[39] אישטוואן הפקיע אחוזות של אמו ושל אחותו, אנה, לרבות בסטרצה (כיום ביסטריצה, ברומניה ופיזר שנמצאו בחבלי הארץ הנתונים בשליטתו.[32] אחרי הסתיו של שנת 1264 צבאו של בלה הרביעי חצה את הדנובה תחת פיקודה של אנה,[40][41] היא הטילה מצור על שארושפטק וכבש אותה, ולקחה בשבי את אשתו ואת ילדיו של אישטוואן.[41] הוויבוד של טרנסילבניה, לסלו קאן קם הפעם נגד אישטוואן כשהוא עומד בראש צבא של קומנים.[42] אישטוואן הביס אותו בקרב במצודת דווה,[35][41] האישפאן לרינץ, בן של קמן (קמני) הגיע בשמו של בלה, בראש צבא חדש ואילץ את אישטוואן להימלט לפקטהלום, כיום קולדיה, ברומניה.[43] לרינץ הטיל מצור על המצודה, אולם תומכיו של אישטוואן שחררו אותה.

לקריאה נוספת

  • Bárány, Attila "The Expansion of the Kingdom of Hungary in the Middle Ages (1000–1490)". In Berend, Nóra (ed.). The Expansion of Central Europe in the Middle Ages. Ashgate Variorum. pp. 333–380.2012, מסת"ב 978-1-4094-2245-7. (אטילחה באראן - התפשטות ממלכת הונגריה בימי הביניים 1490-1000) בנורה ברנד (עורכת) - התפשטות מרכז אירופה בימי הביניים)
  • Július Bartl,ViliamČičaj, Maria Kohútova, Robert Letz,Vladimír Segeš, Dušan Škvarna. Slovak History: Chronology & Lexicon. Bolchazy-Carducci Publishers, Slovenské Pedagogické Nakladatel'stvo.2002, מסת"ב 0-86516-444-4
  • Nora Berend,-At the Gate of Christendom: Jews, Muslims and 'Pagans' in Medieval Hungary, c. 1000–c. 1300. Cambridge University Press.2001, מסת"ב 978-0-521-02720-5. (בשער הנצרות:יהודים, מוסלמים ופאגאנים בהונגריה של ימי הביניים, 1300-1000) (באנגלית)
  • Pál Engel,- The Realm of St Stephen: A History of Medieval Hungary, 895–1526. I.B. Tauris Publishers.2001, מסת"ב 1-86064-061-3. (ממלכתו של אישטוואן ה"קדוש": היסטוריה של הונגריה בימי הביניים) (באנגלית)
  • Érszegi, Géza; Solymosi, László. "Az Árpádok királysága, 1000–1301 [The Monarchy of the Árpáds, 1000–1301]". In Solymosi, László (ed.). Magyarország történeti kronológiája, I: a kezdetektől 1526-ig [רונולוגיה היסטורית של הונגריה כרך א: ההתחלות עד 1526]. Akadémiai Kiadó.1981, pp. 79–187. מסת"ב 963-05-2661-1.(בהונגרית)
  • Kristó, Gyula; Makk, Ferenc. Az Árpád-ház uralkodói I.P.C. Könyvek. 1996, מסת"ב 963-7930-97-3. (בהונגרית)
  • Kristó, Gyula. Háborúk és hadviselés az Árpádok korában [מלחמות וטקטיקות (in Hungarian). Szukits Könyvkiadó. 2003, מסת"ב 963-9441-87-2.
  • Makk, Ferenc. "V. István". In Kristó, Gyula; Engel, Pál; Makk, Ferenc (eds.). Korai magyar történeti lexikon (9–14. század). Akadémiai Kiadó.1994 p. 294. מסת"ב 963-05-6722-9. "אישטוואן החמישי " ב [אנציקלופדיה של ההיסטוריה המוקדמת של הונגריה(המאות 9-14] (בהונגרית)
  • Tudor Sălăgean, "Regnum Transilvanum. The assertion of the Congregational Regime". In Ioan-Aurel Pop, Thomas I.Nägler (eds.). The History of Transylvania, Vol. I. (Until 1541). Romanian Cultural Institute (Center for Transylvanian Studies).2005, pp. 233–246. מסת"ב 973-7784-00-6.
  • Zsoldos, Attila. Családi ügy: IV. Béla és István ifjabb király viszálya az 1260-as években História, MTA Történettudományi Intézete.2007, מסת"ב 978-963-9627-15-4 (פרשה משפחתית: הסכסוך בשנות ה-1260 בין בלה הרביעי ל"מלך הצעיר" אישטוואן) (בהונגרית)

קישורים חיצוניים


Flag of Hungary.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא הונגריה. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולהרחיב אותו.
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

  1. ^ Makk 1994 עמ' 294
  2. ^ Kristo, Makk 1996 עמ' 267 נספח 4
  3. ^ Érszeg, Solymosi 1981 עמ' 146
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 Kristo, Makk 1996 עמ' 267
  5. ^ Érszeg, Solymosi 1981 עמ' 148
  6. ^ קרישטו מאק 267
  7. ^ Érszeg, Solymosi 1981 עמוד 149-148
  8. ^ Érszeg, Solymosi 1981 עמ' 149
  9. ^ 9.0 9.1 Bartl, Čičaj, Kohútova, Letz 2002 עמ' 32
  10. ^ Zsoldos 007 עמ' 13
  11. ^ Bárány 2012 עמ' 353
  12. ^ Berend 2001 עמ' 261
  13. ^ Engel 2001 עמ' 105
  14. ^ Berend 2001 עמ' 98,261
  15. ^ מאק 294
  16. ^ 16.0 16.1 Sălăgean 2005 עמ' 234
  17. ^ Érszegi, Solymos1981 עמ' 156,154
  18. ^ 18.0 18.1 18.2 Érszegi,Solymosi 1981 עמ' 156
  19. ^ Zsoldos 2007 עמ' 16-17
  20. ^ Kristó 2003 עמ' 177
  21. ^ Engel 2001 עמ' 107
  22. ^ 22.0 22.1 Kristó 2003 עמ' 178
  23. ^ 23.0 23.1 Sălăgean 2005 עמ' 235
  24. ^ Erszegi, Solymosi 1981 עמ' 157
  25. ^ Zsoldos 2007 עמ' 17
  26. ^ ארסגי, שוימושי 1981 עמ' 157
  27. ^ Sălăgean 2005 עמ' 234
  28. ^ ארסגי,שוימושי
  29. ^ Makk 1994
  30. ^ 30.0 30.1 30.2 30.3 Fine 1994 עמ' 177
  31. ^ 31.0 31.1 31.2 Zsoldos 2007 עמ' 11
  32. ^ 32.0 32.1 Zsoldos 2007 עמ' 23-21
  33. ^ 33.0 33.1 33.2 Érszegi Solymos 1981 עמ' 158
  34. ^ Zsoldos 2007 עמ' 21-19
  35. ^ 35.0 35.1 35.2 Sălăgean 2005 עמ' 236
  36. ^ Zsoldos 2007 עמ' 21
  37. ^ Fine 1994 עמ' 176-175
  38. ^ 38.0 38.1 Érszegi Solymos 1981 עמ' 159
  39. ^ Kristó, Makk 1996 עמ' 270
  40. ^ ז'ולדוש 21
  41. ^ 41.0 41.1 41.2 Érszegi,Solymosi 1981 עמ' 160
  42. ^ Zsoldos 2007 עמ' 48
  43. ^ Makkai 1994 עמ' 203