קרב מוהי
 | ||||||||||
| ציור המציג את קרב מוהי | ||||||||||
| מלחמה: הפלישה המונגולית לאירופה | ||||||||||
| תאריכי הסכסוך | 11 באפריל 1241 | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| קרב לפני | קרב ליגניץ | |||||||||
| מקום | מוהי, בקרבת התחברות הנהר שאיו עם הטיסה | |||||||||
| תוצאה | ניצחון מונגולי | |||||||||
| ||||||||||
קרב מוהי (בהונגרית: Muhi csata) שהתרחש ביום 11 באפריל 1241, היה הקרב המרכזי שנערך בין ממלכת הונגריה ובין צבאות האימפריה המונגולית, שפלשו לאירופה. מפגש הצבאות היה במוהי, בקרבת התחברות הנהר שאיו עם הטיסה.
הצבא ההונגרי התרכז לשולי גבעה וליד זרם המים שנבע מהפשרת מי הנהר שאיו. המונגולים השתמשו בצורה יעילה מאד בקשתות ובחצים שלהם ולצבא ההונגרי לא הייתה תשובה. בקרב הזה הובסו ההונגרים, חמישים אלף מלוחמיהם איבדו את חייהם ומלכם, בלה הרביעי, מלך הונגריה, שניצל ממותו על ידי הרוזן ארנה מ-Salgagyör, נמלט. טבח הצבא ההונגרי נמשך יומיים שלמים וגופות התגוללו על פני הארץ, סוסים ללא רוכבים התרוצצו מבלי דעת וחפצי ערך יקרים, בגדי משי, כלים מכסף ומזהב הושלכו על ידי נמלטים, שניסו להקל על עצמם. במנוסתו איבד המלך ההונגרי את החותם שלו, חותם שנמצא על ידי המונגולים, שעשו בו שימוש בחתימת צווים שלטוניים במהלך שלוש שנות שלטונם בהונגריה וטרנסילבניה.
הרקע ההיסטורי
צבא האימפריה המונגולית ניצח את הקומנים במספר הקרבות והאחרון שבהם, בקרב קלקה נוצחה קואליציה של נסיכים רוסים וקומנים. בעקבות הניצחונות המונגוליים וכיבוש קומניה הלבנה, ביקשו הקומנים מבלה הרביעי, מלך הונגריה רשות להתיישב בארצו. המלך ההונגרי, שכבר מזמן ניסה להרחיב את השפעתו ולנצר את הקומנים וגם מתוך שיקולים פנים הונגריים, הסכים לכך והקצה להם אזור התיישבות בארצו, בפוסטה. בין מלך הונגריה ובין הח'אן הקומני נוצרו גם קשרי משפחה, כשבנו של מלך הונגריה נשא לאישה את בתו של הח'אן הקומני. המקורות ההיסטוריים מציינים שארבעים אלף אוהלים קומנים הוקמו בהונגריה בעקבות הסכמת המלך ההונגרי[1].
חלק משמעותי מכוחו של מלך הונגריה נבע מהיותו בעל אדמות רבות מאוד. קודמו של בלה הרביעי, אנדראש השני, מלך הונגריה, נהג בפזרנות רבה בקרקעות אלה והעניק אותן ביד רחבה ליועציו ואציליו. בלב הרביעי שינה את הכיוון, הפסיק לחלק קרקעות ואף התחיל להחזיר לעצמו חלק מקרקעות הכתר, תוך חיסולם או הגליתם של המחזיקים בהם, יועציו הקודמים של אביו, במיוחדים אלה שהיו מעורבים בקנוניה לרציחת אימו. הוא ניסה להחליש את האצולה, ביטל את זכות האצילים לראיון אישי עם המלך וקבע שיקבל רק בקשות בכתב באמצעות המזכירות שלו. הוא גם סילק את הכיסאות מהעולם בו התכנסה מועצת הכתר, כדי לאלץ את האצילים לעמוד על רגליהם בנוכחותו. אצילים רבים התמרמרו על המצב ובואם של הקומנים הוסיף להחלשת האצולה וחיזק את המלך, שהתחיל לכנות את עצמו גם בתואר "מלך קומניה".
המונגולים, שצבאותיהם פשטו מערבה לתוך הנסיכויות הרוסיות, ראו בממלכת הונגריה מעצמה יריבה ותכננו מלחמה נגדה ולשם כך כבר זמן רב אספו ידיעות עליהם, על המצב הפנימי ועל כוחם. המונגולים השתמשו במעבר הקומנים אל הונגריה כאמתלה להתקפתם על הממלכה ההונגרית. לאחר מועצת מלחמה, שקיימו המונגולים בחודש דצמבר 1240, בפשמישל, שלחו למלך בלה הרביעי אולטימטום ובו דרישה להשיב לידיהם את הקומנים הבורחים, אותם ראו המונגולים כנתינים שלהם ומתן החסות ההונגרית התפרשה בעיניהם כעילה למלחמה. המלך ההונגרי דחה את האולטימטום ושלח שליחים לגייס את האצולה ההונגרית ולהזעיק את בני בריתו[2].
קישורים חיצוניים
- קרב מוהי באנציקלופדית העולם החדש (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ דר' יואן אאורל פופ, ההיסטוריה של רומניה, טרנסילבניה, כרך ראשון, פרק רביעי, תת-הפרק הרביעי "ההתנפלות הטאטארית-מונגולית של 1241-1242 ותוצאותיה" (ברומנית)
- ^ קרב ליגניץ באתר של HISTORY net.com. (באנגלית)
