איש המרלבורו
איש המרלבורו הוא דמות פרסומית של בוקר קשוח, שליוותה את הקמפיינים של מותג הסיגריות מרלבורו במהלך כארבעים שנה, משנות החמישים עד שנות התשעים של המאה ה-20.
במקור הסיגריות שווקו לנשים תחת הסיסמה "Mild As May", ומסע הפרסום ציין שלא נשארים עליהן כתמי שפתון בעזרת הוספת נייר אדום בראש הסיגריה. החברה גם הדגישה שהסיגריות בייצורה עדינות יותר בשל העובדה שהן כוללות פילטר. שיטת שיווק זו נכשלה, וכתוצאה מכך עשתה חברת הפרסום ליאו ברנט שינוי קיצוני במיתוג הסיגריה, באמצעות איש המרלבורו, שעמד במרכז מסע הפרסום לסיגריה. למעשה, הפרסום בתחילת דרכו של המותג היה מיועד בעיקרו לנשים ולא לגברים.
בשנת 1936 הוצגה פרסומת למותג העישון בעיתון "ווג", שהתמקדה בהצגת שפתיה של אישה מסתורית.[1] עד שנות החמישים האידיאל של יופי נשי השתנה ונהפך ליותר ליברלי, אך הפרסומות של המותג היו עדיין מופנות בעיקרן לקהל המעשן הנשי.[1]
בשנות ה-50 עלתה המודעות לסרטן הריאות הנגרם מעישון וחלה צניחה במכירות הסיגריות. חברת מרלבורו, ששיווקה את מוצריה כבטוחים בזכות הפילטרים, ניסתה להרגיע את חששות לקוחותיה. עם זאת, החברה ייצגה נשיות ולכן לא הצליחה לקרוץ לקהל הגברי. הפתרון של חברת מרלבורו היה לשנות את תדמית החברה לחלוטין בעזרת שינוי הפרזנטורים.[1]
בשנות ה-50 עלתה המודעות לסרטן הריאות הנגרם מעישון וחלה צניחה במכירות הסיגריות. חברת מרלבורו, ששיווקה את מוצריה כבטוחים בזכות הפילטרים, ניסתה להרגיע את חששות לקוחותיה. עם זאת, החברה ייצגה נשיות ולכן לא הצליחה לקרוץ לקהל הגברי. הפתרון של חברת מרלבורו היה לשנות את תדמית החברה לחלוטין בעזרת שינוי הפרזנטורים, מנשים ודמויות עדינות לבוקרים מחוספסים וקשוחים שסוסיהם לצדם.
פרסומות איש המרלבורו חגגו את האפשרות לאינדיבידואלית גברית, אוטונומיה והסתמכות עצמית. עקרונות אלו נתנו למעשנים הצדקה להמשיך לעשן ולתעשיית הסיגריות דרך להתמודד עם העדויות שנגעו לנזק הבריאותי בעישון. אנשי המרלבורו היו סמלי הערצה לגברים ונשים כאחד, הם ייצגו אדם שעובד עם הידיים ובנה את עצמו מלמטה. בדרך זו יכלו אנשי המרלבורו לתת לצופים תחושת ייצוג של אינדיבידואליות של אדם אחד נגד כל העולם.[1] איש המרלבורו עודד את הצרכנים לקנות את המוצר באמצעות התובנה שסיגריה של אדם יכולה לשפר את הדימוי העצמי שלו.
ג'יימס טוויצ'ל, מחבר "עשרים מודעות שזעזעו את העולם", אמר ל- BBC [2] שאיש המרלבורו היה הישג, מכיוון שהוא הצליח שיווקית בתקופה בה אמריקאים למדו שסיגריות הן מוצרים מסוכנים וממכרים שיכולים להרוג אותך. "איש המרלבורו היה חזק, חזק. הוא אף פעם לא מדבר. הוא כל כך קשוח," אמר מר טוויצ'ל. "גאונות המודעה היא שבאותה עת הייתה הבנה גוברת שהדבר הזה יהרוג אותך. זה היה מזוהה עם דמות שהייתה, על פניו, בלתי ניתנת לשינוי."
בעקבות מספר חוקים שנחקקו ושונו בארצות הברית באישור מנהל המזון והתרופות האמריקאי, הוחלט בשנת 1997 להפסיק את הפרסום דרך איש המרלבורו. לטענת מנהל המזון והתרופות האמריקאי הפרסומות משכו את הקהל הצעיר בגילאי תיכון וגרמו באותה התקופה לנזק רב. הצעירים כביכול רצו לאמץ את הדמות שאותה איש המרלבורו מייצג ובכך התחילו לעשן ולפגוע בבריאותם.[3]
ארבעה מתוך 'אנשי המרלבורו', ויין מקלארן, דייוויד מקלין, אריק לוסון ודייוויד מילר, מתו מסרטן הריאות שנגרם עקב העישון הרב. בסרט תודה שעישנתם בבימויו של ג'ייסון רייטמן מוצגת דמות נוספת של איש המרלבורו, גם הוא חולה סרטן סופני, אשר מככב בקמפיין נגד עישון.
קישורים חיצוניים
- ד"ר איתי גל, ארה"ב: "איש המרלבורו" מת מנזקי העישון, באתר ynet, 27 בינואר 2014
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 Cameron White, John L. Oliffe, Joan L. Bottorff, From the Physician to the Marlboro Man: Masculinity, Health, and Cigarette Advertising in America, 1946–1964, Men and Masculinities 15, 2012-12, עמ' 526–547 doi: 10.1177/1097184X12461917
- ^ Connolly, Katie (2011-01-03). "Ads that changed the way we think". BBC News (באנגלית בריטית). נבדק ב-2020-05-19.
- ^ Paralusz, Kathleen M., Ashes to Ashes: Why FDA Regulation of Tobacco Advertising May Mark the End of the Road for the Marlboro Man, American Journal of Law & Medicine 24, 1998, עמ' 92
