איתנה פדן
| לידה |
חיפה, ארץ ישראל  |
|---|---|
| עיסוק | מיקרוביולוגית, ביוכימיה, ביופיזיקה, ביולוגיה מבנית |
| מקום לימודים | |
| מנחה לדוקטורט | משה שילה |
| מוסדות |
|
| פרסים והוקרה | פרס קציר (2017), פרס ומדליית מיטשל (2018) |
| תרומות עיקריות | |
| גילוי הפוטוסינתזה האנאוקסיגנית בכחוליות, חקר הפיזיולוגיה המולקולרית של הסתגלות למלח ולחומציות בחיידקים, שיבוט הגן של משחלף מימן בנתרן NhaA בחיידק, חקר מנגנון פעולת החלבון ופענוח המבנה האטומי שלו | |
איתנה פדן (נולדה ב-23 באוקטובר 1937) היא מיקרוביולוגית, ביוכימאית וביופיזיקאית ישראלית העוסקת כיום בביולוגיה מבנית. פרופסור אמריטה במכון למדעי החיים ע"ש אלכסנדר סילברמן באוניברסיטה העברית בירושלים. בתו הצעירה של הרמטכ"ל הראשון של צה"ל, יעקב דורי.
חיים מוקדמים
איתנה פדן נולדה בחיפה בשם איתנה דורי ליעקב דורי (דוסטרובסקי) ובדנה דורי (לבית פינטוב), אחות צעירה לירחמיאל ("מיאל", לימים קצין הנדסה ראשי) ולצבי (לימים כימאי). בעת לידתה שימש אביה כמפקד ההגנה בחיפה.
מאחר שאביה יעקב ביצע תפקידים בכירים בפעילות ההגנה במחתרת, המשפחה נוהלה על ידי אמה בדנה. ככיסוי, נאמר לאיתנה כי אביה עובד כמהנדס בסוכנות היהודית.[1]
בשנת 1940, כאשר הייתה איתנה כבת שלוש, הופצצו בתי הזיקוק בחיפה על ידי חיל האוויר האיטלקי, והאם בדנה עברה עם שלושת ילדיה לתל אשר (כיום חלק ממושב שדה ורבורג), שם התגורר הסב יהודה לייב פינטוב.[1] איתנה התחנכה במושב צופית עד לשנת 1947, אז מונה אביה בשנית לרמטכ"ל ההגנה (כהונתו הראשונה הייתה בשנים 1939–1945) והמשפחה עברה לתל אביב. בשנת 1948, בעיצומה של מלחמת השחרור, מונה יעקב דורי לרמטכ"ל הראשון של צה"ל עם הקמתו.
בשנת 1952, מספר שנים לאחר סיום שירותו, מונה יעקב דורי לנשיא הטכניון, והמשפחה שבה לחיפה. איתנה למדה בבית הספר הריאלי החל מכיתה י' והשלימה את לימודיה בשנת 1955. באותה שנה התגייסה לשירות צבאי בענף המודיעין של חיל האוויר, ושירתה במלחמת סיני.[1]
קריירה ומחקר
בשנת 1958 החלה את לימודיה לתואר ראשון בביולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. לאחר השלמתם, המשיכה ללימודי תואר שני ושלישי בביוכימיה, גם כן באוניברסיטה העברית בירושלים, זאת בהנחיית פרופ' משה שילה. את ההשתלמות הבתר-דוקטורית ביצעה בתחילה בהנחיית פרופ' מרדכי אברון במכון ויצמן למדע ולאחר מכן עברה לעיירה נוטלי בניו ג'רזי, שם שהתה במכון לביולוגיה מולקולרית בהנחיית פרופ' הווארד רונאלד קבק. עם שובה לישראל בשנת 1970 מונתה למרצה באוניברסיטה העברית. בהמשך התקדמה לדרגת פרופסור חבר ופרופסור מן המניין, ויצאה לגמלאות בשנת 2005.
במחקרה בעבר גילתה פדן יחד עם פרופ' שילה את הפוטוסינתזה האנאוקסיגנית בכחוליות, ממצא חשוב להבנת האקולוגיה של מקורות מים וטיפול בהם. לאחר מכן חקרה את הפיזיולוגיה המולקולרית של הסתגלות למלח ולחומציות בחיידקים. כיום מתמקדת פדן בקשר בין מבנה ותפקיד בחלבונים ממברנליים פוליטופיים, המהווים 30% מחלבוני הפרוטאום.
יחד עם קבוצת המחקר שלה, שיבטה פדן את הגן לחלבון NhaA המשחלף נתרן בפרוטון. חלבון זה ודומיו נמצאים בממברנות של כל התאים החיים, ותפקידם לשמור על דרגה קבועה של חומציות ומלח בתא. פגיעה בחלק מחלבונים אלה מביאה למחלות חמורות ובהן הרס של תפקוד הלב, החמרת סוכרת וסרטן והסינדרום של יתר לחץ דם אסנשיאלי. חלבונים אלה הפכו ליעד לפיתוח תרופות. קבוצתה של פדן הצליחה לבטא את החלבון ולחקור אותו, עבודה שסללה את הדרך לפיצוח המבנה האטומי שלו יחד עם פרופ' הרטמוט מיכל במכון מקס פלנק לביופיזיקה בפרנקפורט. כך, הפכה עבודתה של פדן לפרדיגמה למחקר במשחלפי היונים הללו.
לאורך שנותיה כחוקרת הנחתה פדן עשרות תלמידים לתואר שני ושלישי. עם תלמידיה נמנים פרופ' דן זילברשטיין מהטכניון, והפרופסורים אהרון אורן ושמשון בלקין מהאוניברסיטה העברית.
בשנת 1989 מונתה לראש המחלקה לאקולוגיה מולקולרית ומיקרוביאלית, ובשנים 1992–1995 כיהנה כראש המכון למדעי החיים ע"ש אלכסנדר סילברמן. בשנת 1998 מונתה לפרו-רקטור האוניברסיטה העברית וכיהנה בתפקיד זה עד לשנת 2001. בשנת 2004 נבחרה לנשיאת האגודה הישראלית לביוכימיה וביולוגיה מולקולרית.
במרוצת השנים שימשה כמדענית אורחת בבית החולים מאונט סיני בניו יורק, במכון מקס פלאנק לביופיזיקה ובאוניברסיטת אוטגו בניו זילנד. בנוסף שימשה בתפקידים בכירים במערכות של מספר כתבי עת מקצועיים בביוכימיה, בביופיזיקה ובמיקרוביולוגיה. זכתה בשורה של פרסים ובראשם פרס קציר ופרס מיטשל (הייתה לאישה הראשונה ולישראלית הראשונה שזכתה בו).
חיים אישיים
נשואה מאז 1958 ליהודה פדן (פרידמן), והשניים מתגוררים במוצא עילית. הם הורים לשלושה: רות (פרופסור לגנטיקה באוניברסיטת תל אביב), אורי (אדריכל) ויעקב דן (פסיכולוג קליני). חתנה אורי אשרי, בעלה של בתה רות, הוא פרופסור לנוירוביולוגיה באוניברסיטת תל אביב. לאיתנה ויהודה פדן 10 נכדים.
פדן פעילה בהנצחת אביה, יעקב דורי. מתוקף כך, מופיעה מעת לעת בתקשורת כ"שומרת החותם" של המשפחה,[2][3] ומוזמנת לטקסים רשמיים הקשורים לראשית צה"ל ולהנצחת הרמטכ"לים.[4][5]
פרסים והוקרה
- פרס לנדאו מטעם מפעל הפיס (1995)
- מופקדת הקתדרה על שם מאסימו ואדלינה דלה פרגולה (1995)
- חברה באקדמיה האמריקאית למיקרוביולוגיה (2001)
- חברה במועצה הבינלאומית המייעצת ל-EBEC, התחרות האירופית להנדסה (2002–2019)
- נשיאת החברה הישראלית לביוכימיה וביולוגיה מולקולרית (2004–2006)
- חברת מועצת קרן ביכורה של הקרן הלאומית למדע (2006)
- חברת המועצה המייעצת ל-E-Mep, FP6 של האיחוד האירופי (2007–2009)
- פרס סארוב מטעם החברה הישראלית למיקרוביולוגיה (2009)
- הרצאת קוס השנתית באוניברסיטת ברן (2009)
- חברה במועצה העורכת המייעצת לביולוגיה ממברנלית של האיחוד האירופי (2012)
- הרצאת לארס ארנסטר בביואנרגטיקה באוניברסיטת סטוקהולם (2013)
- יושבת ראש הוועידה השנתית של החברה הישראלית לביוכימיה (2015)
- הרצאה בסימופוזיון לרגל יום הולדתו ה-80 של הווארד רונאלד קבק (2016)
- פרס קציר להישגים מחקריים יוצאי דופן (2017)
- חברת האקדמיה למדעים של האיחוד האירופי (2017)
- פרס ומדליית מיטשל (2018)
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 על פי התכתבות עם איתנה פדן מינואר 2022
- ^ ראיון של איתנה פדן דורי עם יצחק נוי, באתר הסכת עולמי, כאן 11
- ^ הרמטכ"לים, פרק 1, באתר כאן 11, 20 במרץ 2017
- ^ נחנכה דרך הרמטכ"לים בפארק העוצבות בלטרון, באתר פארק לטרון, 28 ביוני 2017
- ^ פרופ׳ איתנה פדן בתו של הרמטכ״ל הראשון רא״ל יעקב דורי נואמת בטקס 70 שנה להשבעת צה״ל ברמת-גן, באתר יוטיוב, 28 ביולי 2018
