ELAS
 דגל ELAS. ראשי התיבות של הארגון ברקע הדגל הלאומי של יוון | |
| דגל ELAS. ראשי התיבות של הארגון ברקע הדגל הלאומי של יוון | |
| פרטים | |
|---|---|
| מדינה | יוון |
| אירועים ותאריכים | |
| תקופת הפעילות | 16 בפברואר 1942 – 15 בינואר 1945 (שנתיים ו־47 שבועות) |
| נוצרה מתוך | חזית השחרור הלאומית |
| מקים היחידה | אתנאסיוס (תנאסיס) קלרס |
| מלחמות | מלחמת העולם השנייה |
ELAS (ביונית: Ellinikós Laïkós Apeleftherotikós Stratós, "צבא השחרור של העם היווני") היה הזרוע הצבאית של חזית השחרור הלאומית הקומוניסטית (EAM). ונודע כארגון ההתנגדות הגדול והמשמעותי מבין הארגונים הפרטיזניים היווניים בתקופת מלחמת העולם השנייה. הארגון פעל עד פברואר 1945, אז פורק מנשקו בעקבות אירועי דצמבר והסכם ורקיזה.
לידתה של ELAS
לאחר שגרמניה הנאצית תקפה את ברית המועצות עם תחילת מבצע ברברוסה (22 ביוני 1941), ועל רקע כיבוש יוון על ידי מדינות הציר, קראה המפלגה הקומוניסטית היוונית (KKE) להתנגדות לאומית יוונית למשטר הכיבוש הנאצי כסולידריות עם הסובייטים הלוחמים. ה-KKE ומפלגות שמאל קטנות נוספות יצרו מחנה פוליטי בשם "חזית השחרור הלאומית" (EAM), אליו הצטרפו קבוצות חמושות מהמרכז-שמאל הפוליטי היווני וארגונים א-פוליטיים נוספים. ב-16 בפברואר 1942, אישר ה-EAM לקומוניסט היווני אתנאסיוס (תנאסיס) קלרס (שנודע בכינוי אריס ולוצ'יוטיס) להקים תנועת התנגדות חמושה, שכונתה "צבא שחרור העם היווני (ELAS)".
הפעולה הראשונה אותה יזם ELAS נגד הכובש הנאצי והאיטלקי התרחשה ב-7 ביוני 1942. קבוצה קטנה של 10–15 לוחמי גרילה ובראשם ולוצ'יוטיס, נכנסו לכפר דומניטסה באבריטאניה והכריזו בפני הכפריים המופתעים שהם עומדים "להתחיל במלחמה נגד כוחות הציר ומשתפי הפעולה המקומיים שלהם". ולוצ'יוטיס גייס בתחילה שודדי הרים מקומיים, כמו דימוס קרליבנוס, כדי ליצור קבוצה קטנה של מומחים בלוחמת גרילה.
איחוד כוחות
בליל ספטמבר 1942 צנחה קבוצה קטנה של קציני SOE בריטיים, בפיקודו של בריגדיר אדי מאיירס, ליד ההר ג'ונה ביוון. על קבוצה זו הוטלה המשימה לפוצץ אחד משלושה גשרים (גורגופוטמוס, פאפאדיה או אסופוס) בקו הרכבת הראשי של המדינה, ולגרום לשתי קבוצות הגרילה העיקריות, ELAS ו- EDES (אנ') לפתוח בשיתופי פעולה. הקבוצה נפגשה עם אנשי קרליבנוס ודנה עמם באפשרויות הביצוע. לאחר התלבטויות רבות, נבחר גשר גורגופוטמוס בשל הקושי לבצע תיקונים במבנה אחרי הפיצוץ. בסוף אוקטובר הוצנחה קבוצה שנייה של קצינים בריטיים אל הרי יוון, בפיקודם של תמיס מרינוס והקולונל כריסטופר וודהאוס. משימתם הייתה לאתר את לוחמי הגרילה של EDES ומנהיגם נפוליאון זרוואס, שהיו ידידותיים יותר לפיקוד המזרח התיכון הבריטי מאשר ELAS, ולשתף איתם פעולה. שתי הקבוצות היווניות הסכימו לכך בסופו של דבר. הבריטים העדיפו לשתף פעולה עם EDES בלבד מפאת נטייתה הקומוניסטית של ELAS, אך הכוחות של ELAS היו גדולים ומאורגנים יותר, וללא השתתפותם סביר היה שהמשימה תיכשל. הרס גשר גורגופרוטמוס והחבלה הנורבגית במים הכבדים ברג'וקאן, נודעו כשתי פעולות הגרילה הגדולות באירופה הכבושה. פיצוץ הגשר שיבש את הובלת התחמושת הגרמנית דרך יוון לכוחותיו של רומל במשך מספר שבועות, בזמן שבו קורפוס אפריקה, שנסוג בצפון אפריקה לאחר תבוסת אל-עלמיין, היה זקוק נואשות לאספקה.
הרחבת ELAS
פיצוץ גשר גורגופוטמוס העלה את הפופולריות של את ELAS[1] ורבים מתושבי הכפרים במרכז יוון הפכו לחברים בו. בחורף 1942, הוקמו קבוצות של ELAS באזורים נוספים ביוון, כמו תסליה ומקדוניה. במרכז יוון, הצליח אריס ולוצ'יוטיס להקים צבא קונבנציונלי למחצה ותקף בגלוי כוחות גרמנים ואיטלקיים. ולוצ'יוטיס הפך לדמות אגדית שכפתה משמעת ברזל ב-ELAS. הוא הקים קבוצה של 30–35 גברים, שנקראו "מברוסקופידס" ("הכומתות השחורות"), שהיו השומרים האישיים שלו. במהלך החורף של 1942–1943 הוקמו יחידות חדשות של ELAS באזורים רבים של יוון. אזורים מסוימים בהרי מרכז יוון עברו משליטת כוחות הציר לזו של ELAS.
הפיקוד בארגון היה משולש, מהפיקוד העליון ועד לרמת המחלקה. מפקדי כל יחידה היו הקפטן (kapetánios), שנבחר על ידי החיילים והמנהיג הכללי של היחידה, המומחה הצבאי (stratiotikós), בדרך כלל קצין צבאי האחראי על התכנון הטקטי והאימונים, והמנהיג הפוליטי (politikós), בדרך כלל חבר המפלגה הקומוניסטית היוונית (KKE), כנציג של חזית השחרור הלאומית הקומוניסטית (EAM). במטה הכללי של ELAS, מילאו תפקידים אלו אריס ולוצ'יוטיס, סטפנוס סרפיס ואנדראס צימאס (שכונה ואסיליס סמאריניוטיס).
שנתיים לאחר הקמתה, כוחה הצבאי של ELAS גדל וכ-50,000 פרטיזנים[2] לחמו בשורותיו. ELAS הפכה לאחת מקבוצות ההתנגדות הגדולות ביותר שקמו באירופה, בדומה למאקי הצרפתי, ההתנגדות האיטלקית והפרטיזנים היוגוסלביים וקטנה רק מההתנגדות הפולנית. ב-1943 נוסד צי עזר ימי קטן, "הצי היווני לשחרור העם" (ELAN).
"ממשלת ההר"
ב-10 במרץ 1944, ה-EAM-ELAS, ששלט אז ברוב המדינה, הקים את הוועדה המדינית לשחרור לאומי (PEEA), הידועה בכינויה "ממשלת ההר". היא הייתה ממשלה יוונית שלישית שהתחרתה בממשלת שיתוף הפעולה באתונה ובממשלה הגולה בקהיר. מטרותיה, על פי חוקת היסוד שלה, היו
"להגביר את המאבק בכובשים (...) לשחרור לאומי מלא, לביסוס עצמאותה ושלמותה של ארצנו (...) ולהשמדת פאשיזם מקומי ותצורות (שונות של) בוגדים חמושים".
הפיסקה האחרונה מרמזת על התנגדותו הנחרצת של הארגון לממשלה היוונית הגולה ולכל ארגוני הגרילה שבתמיכה מערבית.
PEEA נבחרה בשטחים משוחררים ובשטחים הכבושים על ידי 2,000,000 אזרחים יוונים. זו הייתה הפעם הראשונה שניתנה זכות בחירה לנשים ביוון. שרי PEEA כיסו קשת פוליטית רחבה משמאל למרכז.
1943: מלחמת האזרחים הראשונה
לאחר הניצחון הסובייטי בקרב סטלינגרד בתחילת 1943, ברור היה כי הציר יתקשה להמשיך ולהחזיק ביוון. עד מהרה הופיעו עימותים בין ארגוני ההתנגדות השונים בנוגע למצב הפוליטי שלאחר סיום הכיבוש הגרמני - איטלקי.
באוקטובר 1943 פתחה ELAS במתקפות גדולות נגד EDES וקבוצת הגרילה של טסאוס אנטון בצפון יוון, והבעירה מלחמת אזרחים בחלקים רבים של המדינה. ההתקפות נמשכו עד פברואר 1944, אז החלו הסוכנים הבריטים ביוון בתיווך משא ומתן להפסקת אש (כונה "הסכם פלאקה"); ELAS הפר את ההסכם כשתקף את גדוד 5/42 Evzone, רצח את מנהיג קבוצת ההתנגדות EKKA, דימיטריוס פסרוס, והוציא להורג שבויים.
ב-1944 שלט הארגון בשלוש חמישיות מהמדינה (בעיקר בהרים). הוא השתתף בקרבות נגד קבוצות התנגדות אחרות, כמו הליגה היוונית הרפובליקנית הלאומית (EDES) וארגון השחרור הפנהלני (PAO), שהתרכז בצפון יוון, בעיקר באזור מקדוניה, והאשים אותם בשיתוף פעולה עם הכובש, כביכול. הכוח המזוין של שני הארגונים הגדולים לא היה בר השוואה, שכן ל-EDES היו כ-12,000 לוחמי גרילה, בעוד כוחה של ELAS היה חזק בהרבה. קרבות קטנים התרחשו באפירוס, שם היה הכוח העיקרי של EDES. מצב זה הוביל לקרבות משולשים בין ELAS, EDES והגרמנים.
בסתיו 1944, לאחר השחרור, הפך ELAS לכוח הדומיננטי במדינה וכבש את כל ערי יוון הגדולות, מלבד אתונה שנותרה בשליטת ממשלת יוון הגולה בעקבות הסכמות בין ELAS, הממשלה הגולה והבריטים, שכונו "הסכם קזרטה".
לאחר אירועי דצמבר פורק ELAS מנשקו, אם כי מאוחר יותר חלק מלוחמיה (בעיקר חברי KKE) הצטרפו לצבא הדמוקרטי במהלך מלחמת האזרחים.
רשימת קרבות חשובים
1942
- קרב רקה (40 איטלקים נהרגו)
- הקרב על מיקרו צ'וריו (70 איטלקים נהרגו)
- הקרב בגורגופוטמוס - נובמבר
1943
- הקרב על פארדיקמבוס -מרץ - (95 איטלקים הרוגים)
- הרס מנהרת קורנובו - יוני - (כ-100 איטלקים נהרגו)
- קרב מירטיה - יולי
- קרב Sarantaporo (99 גרמנים נהרגו)
- קרב פורטה (איטלקים רבים נהרגו)
- קרב ארכובה - ספטמבר
1944
- קרב שטיירי - יוני - (40 גרמנים נהרגו)
- קרב אגורליצה - יולי - (180 גרמנים נהרגו)
- לכידת קסטוריה
- כיבוש שדה התעופה הצבאי אלפסינה
רשימת חברי ELAS חשובים
רשימה זו מכילה את שמותיהם של מנהיגי ELAS הידועים ביותר, הכינוי המחתרתי בסוגריים:
- אתנאסיוס קלראס (אריס וולוצ'יוטיס), הקפטן הראשי של ELAS
- קולונל סטפנוס סרפיס, מומחה צבאי ראשי של ELAS
- אנדראס צימאס (וסיליס סמאריניוטיס), הנציב הפוליטי הראשי של ELAS
- גאורגיוס סיאנטוס
- האלוף ניאוקוסמוס גריגוריאדיס (למברוס), יו"ר הוועד המרכזי של ELAS
- לוטננט גנרל תלמיוס סאריגיאניס, ראש המטה של הוועד המרכזי של ELAS
- קולונל אבריפידיס בקירטציס, מפקד הזירה המקדונית של ELAS
- קפטן תיאודורוס מקרידיס (אקטוראס), אחד מקציני המטה הראשי של ELAS
- אלכסנדרוס רוסיוס (איפסילנטיס)
- מרקוס ואפיאדיס, זירת מקדוניה
- ניקוס בלויאניס
- יאניס קסנקיס
- ג'יאניס אגלטוס (ליאון צבלה), שחור כומתה
- ג'יאניס אקונומו (ג'יאנוסוס), שחור כומתה
- פאנוס צבלה
- אוונגלוס יאנופולוס (וורג'יאניס)
- האב דימיטריוס הולבס (פאפה-הולבס, פאפאפלסאס)
- האב גרמנוס דימאקוס (פאפה-אניפומונוס)
- אלברטו ישראל אררה
- מואיז מיכאיל בורלס (ביירון)
- סטברוס מברוטלאסיטיס
- באביס קלרס, אחיו של אריס ולוצ'יוטיס
- ג'יאניס מדוניס (אקטוראס), שחור כומתה
- ג'יאניס ניקולופולוס (ליאון), שחור כומתה
- דימיטריוס דימיטריו (ניקיפורוס)
- Giorgos Houliaras (פריקליס)
- יואניס אלכסנדרו (דיאמאנטיס)
- למברוס קומבוראס (אכילאס)
- תומאס פאלאס (קוזאקאס)
- ניקוס שינוס (סמוליקס)
- ואסיליס פריאובולוס (ארמיס)
- ג'יאניס פודיאס, זירת כרתים
- גרסימוס אבגרופולוס
- אנדראס זכרופולוס (אנדרס פטרינוס)
- יואניס האטציפאנגיוטו (תומס)
- מירקה ג'ינובה (אירן ג'יני), זירת מקדוניה
- כריסטוס מרגריטיס (ארמטלוס)
- גאורגיוס זרוגיאניס (קוואלריס)
- ואסיליס גנאציוס (צ'ימארוס)
מקורות
- Grigoriadis, Solon (1982). Συνοπτική Ιστορία της Εθνικής Αντίστασης, 1941-1944 [Concise History of the National Resistance, 1941-1944] (ביוונית). Athens: Kapopoulos.
- [(דף הספר באתר "גוגל ספרים"
) Αρχεία Εθνικής Αντίστασης, 1941-1944. Τόμος 3ος "Αντάρτικη Οργάνωση ΕΛΑΣ"] [National Resistance Archives, 1941-1944. 3rd Volume "ELAS Partisan Organization"]. Athens: Hellenic Army History Directorate. 1998. {{cite book}}: Check|url=value (עזרה) - [(דף הספר באתר "גוגל ספרים" ) Αρχεία Εθνικής Αντίστασης, 1941-1944. Τόμος 4ος "Αντάρτικη Οργάνωση ΕΛΑΣ"] [National Resistance Archives, 1941-1944. 4th Volume "ELAS Partisan Organization"]. Athens: Hellenic Army History Directorate. 1998.
{{cite book}}: Check|url=value (עזרה) - Mazower, Mark (2001). Inside Hitler's Greece: The Experience of Occupation, 1941–44. New Haven and London: Yale University Press. ISBN 0-300-08923-6.
- Sarafis, Stefanos (1951). Greek Resistance Army: The Story of ELAS. London: Birch Books. OCLC 993128877.
- Stavrianos, L. S. (1952). "The Greek National Liberation Front (EAM): A Study in Resistance Organization and Administration". The Journal of Modern History. 24 (1): 42–55. doi:10.1086/237474. JSTOR 1871980.
- Vafeiadis, Markos (1985). Απομνημονεύματα, Β' Τόμος (1940-1944) [Memoirs, Volume II (1940-1944)] (ביוונית). Athens: A. A. Livanis.
- Vafeiadis, Markos (1985). Απομνημονεύματα, Γ' Τόμος (1944-1946) [Memoirs, Volume III (1944-1946)] (ביוונית). Athens: A. A. Livanis.
- "Original Official ELAS Military Release Document". E.L.A.S 1945.
קישורים חיצוניים
- ELAS, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ Mazower (2001), p. 140.
- ^ להערכת ממשלת בריטניה
