אלברט ארמיטאג'
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית מדען ריקה. אלברט בּוֹרְלֵייז ארמיטאג' (באנגלית: Albert Borlase Armitage; 2 ביולי 1864 - 31 באוקטובר 1943) היה חוקר קטבים סקוטי וקצין בצי המלכותי.
ילדות ונעורים
ארמיטאג' נולד בפרת'שייר. בשנת 1878 התגייס כפרח קצונה על סיפון אוניית האימונים "ווסטר" של הצי המלכותי, שעגנה אותו זמן בתמזה סמוך לגרינהיית'. עם סיום האימון הבסיסי ניסה לפרוש מן הצי ולהתקבל לעבודה בחברת אוניות הקיטור של חצי האי והמזרח הרחוק (Peninsular and Oriental Steam Navigation Company), P&O, אך אביו מנע אותו מכך. תחת זאת, הוחתם ארמיטאג' כחניך על הפריגטה "פונג'ב", לשעבר ספינה של הצי ההודי ועכשיו בבעלות חברת הודו המזרחית הבריטית. הוא הפליג על ה"פונג'ב" לקלקוטה, שם עבר לאונייה אחרת של החברה, ה"לאקנאו" כקצין שלישי.
אחרי שבע שנים כימאי בחברה, פנה שוב ארמיטאג' לבקש את הסכמת אביו להצטרף ל-P&O. הרשות ניתנה, ובשנת 1886 מונה ארמיטאג' לקצין חמישי על סיפון אוניית הנוסעים "בוכרה" של P&O.
חקר קטבים
בשנים 1884 עד 1897 היה חבר, וסגן מפקד, של משלחת ג'קסון-הרמסוורת' אל ארץ פרנץ יוזף, והיה שותף להצלתם של חוקר הארצות פריטיוף ננסן ואנשיו.
בהמשך היה ארמיטאג' הנווט וסגן המפקד במשלחת דיסקברי של רוברט פלקון סקוט לאנטארקטיקה. בין שאר חברי המשלחת היו ארנסט שקלטון, אדוארד אדריאן וילסון, פרנק ויילד ואחרים. במשלחת זו היה ארמיטאג' הראשון שצעד על רמת הקוטב.
ארמיטאג' היה אחראי להפצת השמועה על הסכסוך בין סקוט לשקלטון, שתפחה והלכה על אף הכחשותיהם. שלד העובדות הוא, שבריאותו של שקלטון התדרדרה לאחר מסע המזחלות במשלחת דיסקברי, וגם לאחר חודש מנוחה ומזון משופר על סיפון ה"דיסקברי" לא חזר לקו הבריאות. סקוט נדרש להחליט את מי לשלוח הביתה באניית הסיוע ושני הרופאים, וילסון בביטחון וקטליץ בהיסוס, המליצו על שילוחו של שקלטון. בספר שארמיטאג' כתב כעבור שנתיים על המשלחת אין נזכר כלל סכסוך או קרע בין סקוט לשקלטון. אבל עם השנים גברה מרירותו של ארמיטאג' בגלל סיבות שונות, בהן שירותו במלחמת העולם הראשונה. באוטוביוגרפיה שכתב בשנת 1925, 22 שנים לאחר מעשה, רמז שסקוט ניסה לפטור את משלחת דיסקברי מכל קציני צי הסוחר, בכך ששילח אותו ואת שקלטון באוניית הסיוע בפברואר 1903. במכתב שכתב אל ה. ר. מיל, שעזב את המשלחת ב-1901 ועסק ב-1922 בכתיבת ביוגרפיה של שקלטון, הטיל ארמיטאג' רעם משמים בהירים: לדבריו, קטליץ אישר שאין כל סיבה רפואית להרחקת שקלטון מן המשלחת, וכשפנה בעצמו אל סקוט בשאלה בעניינו של שקלטון, אמר לו סקוט, כי שקלטון יחזור הביתה חולה או בחרפה. עוד הוסיף וכתב על גידופים שסקוט שילח בשקלטון בעת המסע, שעליהם שמע לדבריו מוילסון, וכי שקלטון אמר לו, שבדעתו להוכיח לסקוט כי הוא עולה עליו כאדם.[1]
במסע המזחלות האחרון של המשלחת היה על סקוט לבחור בין שני קצינים - זה שייצא בראש קבוצה של שישה אנשים בכיוון דרום-מזרח, על פני חומת הקרח ואל שטח שלא נחקר עדיין, וזה שיישאר עם צוות מצומצם של שבעה אנשים באונייה. לאחר שיקול, החליט סקוט למנות את רוידס למנהיג הקבוצה היוצאת ואת ארמיטאג' לראש הקבוצה שתישאר מאחור. העילה הרשמית הייתה, שארמיטאג' כבר עשה את חלקו ולמעלה ממנו במסעות מזחלות ותגליות. הסיבה השנייה, הנסתרת, הייתה הביקורת, שסקלטון מתח על כישורי הפיקוד של ארמיטאג', כפי שהתגלו לו במסע על קרחון פראר, כשלי התנהגות שבאו לביטוי בזהירות-יתר ובהתקדמות איטית, בגישתו המתנשאת והשתלטנית כלפי המדען הצעיר פראר ובכשלונו לעורר ולעודד את אנשיו, שהרבו לרטון עליו מאחורי גבו. סקוט העריך את דעתו של סקלטון וסירב להצעתו של ארמיטאג', להוביל מסע הרחק דרומה. הוא הסביר לארמיטאג' למה עליו להישאר עם ה"דיסקברי", וריכך את סירובו בהצעה למסע קצר אל האזור הדרום-מערבי של מצר מקמרדו. אך ארמיטאג' טיפח מאז טינה כלפי סקוט.[2]
לקריאה נוספת
Walton, D.W.H. (1985). "Profile: Albert Borlase Armitage". Polar Record. Cambridge, United Kingdom: Scott Polar Research Institute. 22 (140). doi:10.1017/S0032247400005969. נבדק ב-11 באוקטובר 2014. {{cite journal}}: (עזרה)
קישורים חיצוניים
- אלברט ארמיטאג' בספריית הקונגרס, וושינגטון הבירה, ארצות הברית
- אלברט ארמיטאג', באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
