אלון גל (גולדברג)

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית מדען ריקה. אלון גל (גולדברג) (נולד ב-1934) הוא פרופסור אמריטוס במחלקה להיסטוריה של עם ישראל, ובמכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, באוניברסיטת בן-גוריון בנגב.[1]

ביוגרפיה

אלון גל נולד ב-1934 בעפולה לליפא גולדברג ונסיה גולדברג לבית בט.[2] אביו היה מהנדס בקרן קיימת לישראל, שהופקד על הכשרת קרקע ופילוס דרכים בצפון הארץ, ואחר-כך בדרומה;[3] אחרי סיום בית-ספר יסודי בקריית-חיים ותיכון בטבריה שירת אלון גל בצה"ל בחיל הרגלים ובחיל הכללי, 1952 – 1955; נכה צה"ל. התחתן עם סנונית נוסבאום זוטרא חברת קיבוץ גבעת ברנר; הם היו חברי קיבוץ שער העמקים בשנים 1955 - 1966; להם שלושה ילדים.[1]

בשנים 1964 - 1969 היה חבר מערכת חותם: כתב-עת לענייני חברה ותרבות, הקיבוץ הארצי השומר הצעיר, תל אביב.[4] גל סיים בהצטיינות את הלימודים ההומניסטיים בסמינר הקיבוצים אורנים (אוניברסיטת חיפה), והשלים ב-1968 לימודי תואר ראשון בכלכלה ובהיסטוריה של עם ישראל, באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנים 1969 - 1975 למד לתארים שני ושלישי באוניברסיטת ברנדייס,[5] ארצות הברית, במחלקה ללימודי המזרח הקרוב ויהדות ובמחלקה להיסטוריה של הציוויליזציה האמריקאית וקיבל דוקטורט מצרפי בהצטיינות. עבודת הגמר שלו לתואר השלישי – על שורשי הפרוגרסיביזם והציונות של לואי דמביץ ברנדייס, פורסמה מעובדת לספר מדעי שיצא לאור ב-1980 בהוצאת אוניברסיטת הרווארד, ארצות הברית.[1]

משנת 1977 ואילך התקדם אלון גל מדרגת מרצה וחוקר באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, במחלקה להיסטוריה של עם ישראל, באר שבע, ובמכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, קריית שדה בוקר, עד דרגת פרופסור מן המניין וחוקר בכיר. מ-2003 ואילך הוא גמלאי פעיל.[1] אלון גל זכה במענקי מחקר מטעם האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, הקרן הלאומית למדעי הרוח, ארצות הברית, וקרן רוקפלר (פעמיים והשתתף בסמינרים בבלאג'ו איטליה) ותוכנית פולברייט. הוא זכה במלגות מחקר מטעם אוניברסיטאות בארצות הברית, בהן: הרווארד וברנדייס, ובבריטניה, בהן בית הספר לכלכלה של לונדון ואוניברסיטת לונדון.[6]

גל חבר ועדת הפרסומים המדעיים של מוסד ביאליק, ירושלים, חבר מערכת של כתב העת ל'מחקרים ביהדות מודרנית', הפקולטה למדעי המזרח, אוניברסיטת אוקספורד, חבר המועצה המייעצת של האיגוד לחקר האתניות והלאומיות, בית הספר לכלכלה של לונדון ושל כתב העת שלו, מחקרים באומות ולאומיות, בהוצאת בלאקוול. היה חבר המועצה המייעצת לכתב העת היסטוריה של יהדות ארצות הברית, המגזין הרשמי של החברה ההיסטורית של יהדות אמריקה, היוצא לאור בהוצאת אוניברסיטת ג'ונס הופקינס והוא חבר בהנהלת יד דוד בן-גוריון. הוא עמד בראש הוועדה המדעית שהקימה את מוזיאון הכנסת.[6][7] גל פרסם תריסר ספרים ועשרות מאמרים בהוצאות הספרים המדעיות בארצות הברית, בריטניה ובישראל.

מחקריו

מבוא

מחקריו של אלון גל מאירים באופן שיטתי טיפוסים שונים של ציונות (או בלשונו "ציונויות") אשר התפתחו על פני תבל בתנאים גאו-חברתיים-תרבותיים שונים. המחקר המקיף בהקשר זה הוא שלושת הכרכים בעריכתו "הציונות לאזוריה: היבטים גאו-תרבותיים".[8][9][10] שלושת מוקדי מחקריו של גל המשלימים זה את זה הם: א. תנועת העבודה. ב. יהדות ארצות הברית ומאפייניה הליברליים. ג. התנועה הציונית בהנהגת דוד בן-גוריון.

א. תנועת העבודה

תנועת העבודה לדעתו של גל, הייתה (יותר מאשר ההון) חלוצה ומעצבת של מפעל התחייה הלאומית בארץ ישראל. במוקד הוא מאיר את התפתחות היישוב והקמת מדינת ישראל ב-1947 – 1949 כחברה דמוקרטית בעלת מאפיינים פרוגרסיביים. המשטר בכללו היה פלורליסטי למדי, מורכב משלושה מיגזרים: קואופרטיבי, ממלכתי וקפיטליסטי.

במוקד זה בולטים הספרים 'ציונות-סוציאליסטית: תיאוריה וסוגיות בלאומיות יהודית בת זמננו'[11] והספר בעריכתו (עם אחרים) 'בדרך הדמוקרטית: על המקורות ההיסטוריים של הדמוקרטיה הישראלית'.[12] [13]

ב. יהדות ארצות הברית ומאפייניה הליברליים

חקר יהדות ארצות הברית ומאפייניה הליברליים השתזרו בתהליכים אותם הוא גורס כ'ציוניזציה סגולית', שעברה במאה ה-20. במוקד זה דן אלון גל בתהליכי ה'ציוניזציה' שהתחוללו ביהדות אמריקה מאז מלחמת העולם הראשונה. בתהליכים אלה התגבשה אידאולוגיה ציונית-אמריקאית שהייתה שונה מזו שהתפתחה באופן טיפוסי במזרח אירופה. האידאולוגיה שעברה אמריקניזציה מצאה את צידוק עצמה – דהיינו, צידוק הלאומיות היהודית נוסח אמריקה – בכך שנועדה לקדם באותה-עת את הערכים הליברליים המשוקעים בציוויליזציה האמריקאית.[14] משום כך הציונות האמריקאית התאפיינה בדרך-כלל בשני מוטיבים: מוטיב השליחות האוניברסלית המדגיש את תרומתה לארצות הברית (ול"מערב")[15] ומוטיב הרציפות ההיסטורית הכורך בגישתה את הציונות בחיוב החיים בתפוצה לאורך ההיסטוריה היהודית.[16] מכאן ניתן להבין מדוע הרוב המכריע של מנהיגי הציונות האמריקאית באו מקרב הזרמים הדתיים הרפורמי והקונסרבטיבי.

המחקר על שורשי הפרוגרסיביזם והציונות של לואי דמביץ ברנדייס, 'ברנדייס בבוסטון', [17] שהתקבל באקדמיה כקלאסי,[18] דן בתמורתו של ברנדייס מהתבוללות-למחצה לציונות (1905 – 1914) וזאת לא כתוצאה של 'גורמי דחיפה', אלא בעיקר של 'גורמי משיכה' אל המפעל הציוני כדמוקרטי-חברתי; ובכך מעבר זה היה גם בבחינת פעילות אתנית באמריקה הפלורליסטית המכילה (ברוח חוקתה לפחות) את כל קבוצותיה, זוהי אמריקה שהייתה נערצת על-ידי המשפטן הפרוגרסיבי-ציוני (אשר כיהן כשופט בבית המשפט העליון של ארצות הברית).[19] עם זאת גל מראה כי מתחילת שנות השלושים התרחשה רדיקליזציה לאומית של הציונות האמריקאית עת הצלב האדום הבינלאומי סירב לטפל ביהודי אירופה הנרדפים. על כן ארגון ציוני אמריקה החל לתבוע בהדרגה הקמת מדינה יהודית מייד עם תום מלחמת העולם השנייה. הוא דן בפעילותם של עימנואל ניומן (1893 – 1980) ואבא הלל סילבר (1893 – 1963), וממשיכיהם כמו רוברט סאלד (1889 – 1979).[20]

אלון גל פרסם גם מאמרים על הדסה - ההסתדרות הציונית הגדולה ביותר בעולם (שורשיה בשנות ה-90 של המאה ה-19) – ועל הנרייטה סאלד, מייסדת הדסה שנערצה על רוב הזרמים הדתיים והלאומיים (1860 – 1945).[21] הדסה הקימה בארץ ישראל רשתות של שירותי רפואה ושל שיקום ילדים. מאז מלחמת העולם השנייה, ולפי גל בייחוד עם נשיאותן של רוז הלפרין (1932 – 1934, 1947 – 1952), ויהודית אפשטיין (1937 – 1939, 1943 – 1947), עברה הדסה בהדרגה מ'נייטרליות' לתמיכה מליאה בהקמת מדינה יהודית בארץ ישראל.[22]

גל חקר גם חלק מהארגונים הגדולים הלא-ציוניים (להבדיל מאנטי-ציוניים) כמו ארגון האחווה ההמוני בני ברית בעיקר בהנהגת הנרי (צבי) מונסקי, והראה איך גם זה שילב סוג של 'ציוניזציה' אותנטית נוסח אמריקה עם דבקות בערכים דמוקרטיים.[23]

ג. התנועה הציונית בהנהגת דוד בן-גוריון

גל חקר את התנועה הציונית בהנהגת דוד בן-גוריון (אשר בשונה מהזרם שבהנהגת חיים ויצמן ה'פילו-בריטי') שהעצימה אחרי השואה את יהדות אמריקה, התחברה איתה בצינורות רבים ומגוונים, והביאה להקמת מדינת ישראל. בנושא זה דנים הספר: 'דוד בן-גוריון - לקראת מדינה יהודית: ההיערכות המדינית נוכח הספר הלבן ופרוץ מלחמת העולם השנייה',[24] והמאמר "הספד ומדיניות: דברי דוד בן-גוריון באזכרה ללואי ד' ברנדייס,"[25] בו בן-גוריון מתאר את מהלך אכזבתו המדינית מבריטניה, את פנייתו הגוברת אל יהדות ארצות הברית, ואת פגישותיו (בעבר, ואלו המתוכננות) הרות-הגורל עם שגריר ארצות הברית בבריטניה.

בכך דן גם ספרו 'דוד בן-גוריון והמדיניות האמריקאית לקראת מדינה יהודית', בו נפרס (בפרק 7) דיון בכנס בילטמור הציוני-אמריקאי במאי 1942, בו הוחלט בהנהגת בן-גוריון בעיקר על תביעת הקמת מדינה יהודית, תוך זיקה על ארצות הברית ויהדותה, עם תום מלחמת העולם השנייה. תביעה היסטורית זו אושררה בוועידת יהדות אמריקה באוגוסט-ספטמבר, 1943 בה בלטו הנרי (צבי) מונסקי ואבא הלל סילבר.[26]

המדיניות הלאומית בהשראת בן-גוריון הייתה שזורה הדוקות בחזון חברתי-דמוקרטי. המינוח באנגלית היה לעיתים כי הציונות שואפת להקים בארץ-ישראל Jewish Commonwealth ולאו דווקא מדינה (state). האסטרטגיה הציונית הייתה של הישענות על כוחות אוהדים בעיקר בעולם הדמוקרטי-פלורליסטי דובר האנגלית. מגילת העצמאות של מדינת ישראל מצהירה – ברוח מדינית-חברתית זו – מחויבות לדמוקרטיה ולשוויון אזרחי מלא.[27]

בהארת חלקו של בן-גוריון בהחלטות הגורליות של כנס בילטמור (של 1942) וועידת יהדות אמריקה (1943) מתרחק אלון גל מתיאור בנוסח דאוס אקס מכינה, ובמקום זאת מראה כיצד החל מ-1938 שקד על פעילות מאומצת בקרב יהדות ארצות הברית וגופים פוליטיים אמריקאיים.[28] כן גל מפנה בעבודותיו לאתוס היהודי ולזיכרון ההיסטורי הקולקטיבי כפי שהתבטאו בתנ"ך ובספרות לאומית-מסורתית אחרת.

קישורים חיצוניים

  • Prof. Allon Gal, באתר של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 ביוגרפיה כללית
  2. ^ הצופה, 14 באוקטובר 1960
  3. ^ הושלמה הכשרת קרקעות בגליל, הארץ, 12 בדצמבר 1956
    יש לחנך את המובטלים לעבודה, הארץ, 11 במאי 1953
  4. ^ כתבות של אלון גל בחותם, נספח עיתון על המשמר
  5. ^ בוגרי שנות השבעים, אוניברסיטת ברנדייס
  6. ^ 6.0 6.1 ביוגרפיה אקדמית
  7. ^ חברי מועצת מוזיאון הכנסת
  8. ^ הציונות לאזוריה: היבטים גאו-תרבותיים, ירושלים, מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, וקריית שדה בוקר, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, 2010, 3 כרכים
  9. ^ וראו את המאמר ההיסטוריוגרפי בנושא: "ציונויות: על הכלת 'האחר' בהיסטוריוגרפיה הציונית בישראל", תרבות דמוקרטית, א' שגיא, י' שטרן, עורכים, אוניברסיטת בר-אילן, כרך 16, 2015
  10. ^ וכן ראו את הפרסומים הדנים בנושא טיפוסי הציונות בהיבטים שונים:
    "הזרם הפרוגרסיווי, 1890 - 1920", בתוך א. גוטפלד, עורך, החוויה האמריקאית: פרקים בהיסטוריה של ארצות הברית ובתרבותה, תל אביב: אוניברסיטת תל אביב / זמורה ביתן
    1986. "Diaspora Liberal Nationalism and the Call of the Homeland: The American Jewish Case," in The Call of the Homeland: Diaspora Nationalisms, Past and Present, Leiden, Netherland, Brill, ed. with A. Leoussi and A. Smith, 2010
    "On Jewish Nationhood and Nationalism: A historical survey from antiquity to the establishment of the State of Israel", in C. D. Carmichael, M. D'Auria and A. Roshwald, eds., Cambridge History of Nationhood and Nationalism, 2 vls., Cambridge: Cambridge University Press, 2022, vol. 2
  11. ^ Socialist-Zionism: Theory and Issues in Contemporary Jewish Nationalism, first edition Schenkman Publishing Co., Cambridge, Mass., 1973.
    second edition: University Press of America and Brown University, Inc. Brown Classics in Judaica, with introduction by J. Neusner, 1985.
  12. ^ בדרך הדמוקרטית: על המקורות ההיסטוריים של הדמוקרטיה הישראלית, קריית שדה בוקר, אוניברסיטת בן-גוריון, 2012, עורך עם ג. בקון, מ. ליסק, פ. מורג-טלמון,
  13. ^ וראו את המאמרים הרלוונטיים הנוספים:
    “The Disintegration of the British Empire and the Political Cultures of India and Israel: a Comparative Analysis," with I. Lubelsky, Israel Affairs, London: Taylor & Francis, April 2008.
    “National Restoration and Moral Renewal: the Dialectics of the Past in the Emergence of Modern Israel," in F. Gemenne and S. Carvalho, eds., Nations and Their Pasts, Basingstoke, UK: Palgrave McMillan, 2008.
    “A Humanistic Research Institute in the Israeli Desert," in A. P. Hare and G. M. Kressel, eds., The Desert Experience in Israel: Arts, Science, and Education in the Negev, Lanham, MD: University Press of America, 2007.
  14. ^ The Mission Motif in American Zionism (1898-1948)," American Jewish History, LXXV, 4 (June 1986),
  15. ^ The Changing Concept of 'Mission' in American Reform Judaism, Cincinnati, OH, American Jewish Archives, 1991
  16. ^ "The Motif of Historical Continuity in American Zionist Ideology, 1900-1950," Studies in Zionism, XIII, 1 (1992)
    מוטיב הרציפות ההיסטורית בציונות האמריקנית. עיונים בתקומת ישראל; מאסף לבעיות הציונות, היישוב ומדינת ישראל 1 (תשנא) 440-461.
  17. ^ .Brandeis of Boston, Cambridge, MA, Harvard University Press, 1980
  18. ^ הספר "ברנדייס בבוסטון" בגוגל סקולר
  19. ^ ראו גם:
    "The Enigma of Louis Brandeis's 'Zionization': His First Public Jewish Address", in W. Gamber, M. Grossberg, H. Hartog, eds., American Public Life and the Historical Imagination, Notre Dame IN: University of Notre Dame Press, 2003
    "לואיס ברנדייס והציונות האמריקאית," בתוך א. גל, עורך, המסורת המשפטית והציונית של לואיס ד' ברנדייס, ירושלים, האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים 2005
    "Isaiah's Flame: Brandeis's Social-Liberal and Zionist Tradition", Journal of Modern Jewish Studies, XI, 2, July 2012
    וראו את שני הקבצים אשר ראו אור בעריכתו של גל בעקבות כנסים בינלאומיים אשר יזם בקריית שדה בוקר בשנות התשעים של המאה העשרים:
    Envisioning Israel: The Changing Ideals and Images of North American Jews, Jerusalem, Magnes Press, the Hebrew: University, and Detroit, MI, Wayne State University Press, 2000
    Beyond Survival and Philanthropy: American Jewry and Israel, Philadelphia, PA, Hebrew Union College Press, 2000, ed., with A. Gottschalk
  20. ^ " 'החזרה היהודית להיסטוריה' " במחשבה הציונית האמריקאית, 1897 - 1967", בתוך ש"נ אייזנשטדט ומ' ליסק, עורכים, הציונות והחזרה להיסטוריה: הערכה מחדש, ירושלים: הוצאת יד יצחק בן-צבי, 1999 "ארצות הברית בהשקפת העולם של אבא הילל סילבר" תל אביב: מיכאל: מאסף לתולדות היהודים בתפוצות, אוניברסיטת תל אביב, 2000
  21. ^ The Zionist vision of Henrietta Szold. American Jewish Women and the Zionist Enterprise (2005) 25-45.
    American Jewish Women and the Zionist Enterprise. Ed. by Shulamit Reinharz and Mark A. Raider. Waltham, MA: Brandeis University Press; Hanover, NH: University Press of New England, 2005.
  22. ^ מדינת ישראל האידיאלית בעיני "הדסה", 1945-1955. יהדות זמננו; שנתון לעיון ולמחקר 4 (תשמח) 157-169
  23. ^ ראו:
    "Israel in the mind of B'nai B'rith, 1938 -1958," American Jewish History, LXXVII, 4 (June 1988)
    וכן ראו:
    "ממערב לציון: מאפייני הציונות האמריקאית," בתוך א. גל, עורך, הציונות לאזוריה, כרך ג', וכן:
    A. Gal, "Diaspora's Liberal Nationalism and the Call of the Homeland"
  24. ^ דוד בן-גוריון - לקראת מדינה יהודית: ההיערכות המדינית נוכח הספר הלבן ופרוץ מלחמת העולם השנייה, 1938 – 1941 (קריית שדה בוקר, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, 1985)
  25. ^ "הספד ומדיניות: דברי דוד בן-גוריון באזכרה ללואי ד' ברנדייס, לונדון, 21 באוקטובר 1941," קתדרה 44 (תמוז תשמ"ז).
  26. ^ David Ben-Gurion and the American Alignment for a Jewish State (Bloomington and Jerusalem, Indiana University Press & Magnes Press, The Hebrew University, 1991)
  27. ^ "David Ben-Gurion's Zionist Foreign Policy, 1938-1948: The Democratic Factor," Israel Affairs, X, 1 & 2 (Autumn/Winter 2004), special issue, Israel in the International Arena, ed. by E. Karsh
    "ארצות הברית וקום מדינת ישראל," בתוך ג. שפר, עורך, המאבק להקמת המדינה (ירושלים, האוניברסיטה העברית, 1992)
  28. ^ ראו בייחוד את 'דוד בן-גוריון: לקראת מדינה יהודית', ואת 'דוד בן-גוריון והמדיניות האמריקאית לקראת למדינה היהודית'.
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=אלון_גל_(גולדברג)&oldid=2148873"